בג"ץ בעין הסערה הפוליטית
במסגרת כנס-מקוון של המרכז לערכים ולמוסדות דמוקרטיים שבמכון הישראלי לדמוקרטיה נאספו בכירי החוקרים/ות של בג"ץ והמשפט הציבורי בישראל כדי לדון במספר סוגיות הנוגעות למעמדו ותפקידו של בג"ץ בעין הסערה הפוליטית והמשבר החוקתי שפוקד את ישראל.
את הדיון הנחה פרופ' יובל שני, סגן נשיא, המכון הישראלי לדמוקרטיה והשתתפו בו פרופ' מרדכי קרמניצר, עמית בכיר, המכון הישראלי לדמוקרטיה; פרופ' רות גביזון, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית; פרופ' יואב דותן, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית; פרופ' ברק מדינה, רקטור, האוניברסיטה העברית.
הדיון התמקד בשלוש סוגיות הנוגעות להתפתחויות האחרונות ביחסים שבין בג"ץ לבי הרשות המחוקקת והמבצעת:
תחילה, נדון בפסיקת בג"ץ נגד יו"ר הכנסת אדלשטיין. האם נכונה הייתה המעורבות השיפוטית בנעשה בתוככי הכנסת או שלבג"ץ לא הייתה באמת אפשרות אחרת? מה ניתן ללמוד מתגובת השחקנים בזירה הציבורית לפסיקת בג״ץ – לרבות תגובת אדלשטיין עצמו – על האשראי הציבורי שיש לבית המשפט ועל מרווח התמרון שלו להתמודד עם נושאים פוליטיים רגישים?
סוגיה שנייה שנדונה היא כשירות ראש-ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום לכהן בתפקידו, לאור מספר עתירות שכבר הוגשו ונדחו בנושא. כן, הוצגו עמדות שונות בשאלה האם נכון לראות בהחלטות לדחות, פעם שלישית, את העתירות ככזו המסמנת החלטה מודעת של בג"ץ שלא להחליט בנושא כשרות לכהן כראש ממשלה לפי חוק יסוד: הממשלה? האם נכון לומר כי הפלונטר הנוכחי במו״מ הקואליציוני נובע במידה רבה מאי-בהירות המצב המשפטי הנוכחי ומהחלטת בג"ץ והיועץ המשפטי לממשלה שלא להבהיר את המצב המשפטי? ובאופן עקרוני יותר – מה התפקיד של מערכת המשפט במשבר פוליטי וערכי אליו נקלענו? עד כמה יכול בג"ץ להיות אדיש לתגובה הפוליטית שתיווצר עקב החלטתו להתערב או להתערב במציאות הנוכחית?
שאלה שלישית שנדונה עסקה במשא ומתן הקואליציוני שמתנהל כעת ב'צילו' של בג"ץ ובצורך העולה מהמשבר החוקתי שישראל מצויה בו בהסדרת היחסים בין הרשויות בישראל. משא-ומתן זה מעלה הצעות לשינוי "בעסקת חבילה" כמה חוקי יסוד ומנהגים חוקתיים (כמו ייצוג האופוזיציה בועדה למינוי שופטים). החשש שבג"ץ יפסול חלק מההסדרים מלווה את המשא-ומתן ליווה את ההחלטות על הקמת ממשלה של המערכת הפוליטית. האם צריך לקבל ״מאזן אימה״ פוליטי-משפטי שכזה כמצב דברים נתון ואולי אף מצב רצוי? או שהמציאות הפוליטית דווקא מוכיחה את הצורך הדחוף בהסדרה פוליטית ברורה של כללי המשחק החוקתי?