ממשבר לצמיחה - שנת מעבר לצעירים ולצעירות מהחברה הערבית כדרך לקידום תעסוקה, השכלה והתנדבות בקהילה

להלן עיקרי הדברים:

נשיא המדינה, מר ראובן (רובי) ריבלין: "באיזון העדין שבין השמירה על המסגרות הקהילתיות והמגזריות לבין הממלכתיות והיחד הישראלי, עלינו לוודא שאזרחי ישראל מתחילים את חייהם הבוגרים ומגיעים לשוק העבודה כשהם אזרחים התורמים לחברה הישראלית, ויש להם הכלים והמיומנויות הדרושים כדי להיעמד על קו הזינוק לצד מקביליהם מהקבוצות השונות כולם. בישראל 2021, התקווה הישראלית צריכה להיות בהישג ידו של כל מי שיהיה מוכן לעבוד קשה כדי להגשים אותה. אין ספק, הדרך לשם עוברת בהכשרה ובאקדמיה ובהבנה אמיתית שגיוון הוא ערך שעלינו לקדם באופן פעיל, לא מתוך נדיבות, רוח לב או פילנתרופיה אלא מתוך ראייה למרחק".

ח"כ איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת: "בשנה האחרונה נרשמו קצת יותר מ-50% מהצעירים הערבים לדמי אבטלה. זה דבר מדאיג מאוד ללא אח ורע במדינה אחרת בעולם. הגישה האופטימלית במצב הזה היא איך לעשות את הדברים בשיתוף פעולה מלא. יחד עם זאת, אני לא מקבל את זה שהמדינה מחליטה עבורנו. הדוגמה הטריה ביותר, מינוי פרויקטור למאבק נגד הפשיעה בחברה הערבית- זה צריך להיות אדם שכולנו מחליטים עליו, ולא שהמדינה תקבע לנו מי יטפל בזכויות שלנו. אנחנו בעד ההתנדבות ולא מפנים עורף לאזרחות, אין לנו גם בעיה בהתנדבות ממוסדת. לכן, צריך לעשות את הדברים בשיתוף פעולה במובן המהותי של המילה 'שיתוף'. צו השעה הוא שגם ראשי הרשויות ואנחנו, נציגי הערבים בכנסת, נעבוד ביחד מהיום הראשון של הכנסת הבאה כדי שנושא שילוב הצעירים שלנו באקדמיה ובתעסוקה יהיה בראש סדר העדיפויות".

ח"כ ד"ר אחמד טיבי, הרשימה המשותפת, יו"ר תע"ל: "יש קשר ישיר בין פשיעה לחוסר מעש. בארגוני הפשיעה יש 'חיילים', לרוב בני 17-21, לכל אחד מהם אקדח. איך הגיעו צעירים בתחילת דרכם להיות חיילים בארגוני פשיעה? התשובה היא חוסר המעש, חוסר האפשרויות להיות צעיר נורמלי שיכול ללכת למתנ"ס עשיר ומעשיר, חינוך בלתי פורמלי או הכשרת סטודנטים לפני הכניסה לחיים האמיתיים. מישהו מזהה אותם, מתנפל על הטרף ומגייס אותם. הצעיר מרגיש כך שיש לו עשייה, מהות וזהות. חייבים לזהות את הצעירים האלה ולמצוא להם מסגרת מתאימה כבר בתיכון".

ח"כ סאמי אבו שחאדה, הרשימה המשותפת, יו"ר בל"ד: "אין ספק שיש חשיבות לשנת ההתנדבות, הוויכוח סביב הנושא הזה הוא בעיקרו פוליטי. אם המדינה תיתן לוועדת המעקב העליונה לנהל את שנת ההתנדבות בקרב החברה הערבית-פלסטינית ואנחנו נוכל לנהל אותה, לא תהיה עם זה בעיה. הדיון בסוגיה הזו בלי הקונטקסט הפוליטי שם אותנו במקום לא מדויק. אנחנו נמצאים במדינה שרוצה לגייס את הילדים כדי למחוק את הזהות שלהם".

גל יעקובי, מנהלת תחום בכיר תעסוקת חברה ערבית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים: "צעירים ככלל, ועל אחת כמה וכמה מהחברה הערבית, הם עובדים חסרי מקצוע ולכן הם הראשונים להיפלט. ככל הנראה, הם גם יהיו האחרונים שיחזרו לשוק העבודה. המדיניות של הממשלה בשנים האחרונות בנוגע לחברה הערבית ותעסוקה הייתה כזו שהתמקדה בעיקר בנשים. ככל שעובר הזמן, היא מבינה יותר ויותר את החשיבות של התייחסות לגברים צעירים ערבים. אנחנו מנסים לפנות לפלח השוק הזה, לעשות שינוי תודעתי וליצור פרו-אקטיביות בקרב צעירים בתקופה הזו. התקופה הזו איננה אידאלית לביצוע הכשרות. ננסה ליצור מסלולים שונים לאזורים שונים בארץ, עם הדגשים הרלוונטיים".

חסאן טואפרה, ראש הרשות לפיתוח כלכלי של החברה הערבית, המשרד לשוויון חברתי: "אני מקווה שנצליח, במסגרת הצוות הממשלתי, לתת מענה לנושא הצעירים בחברה הערבית, ולא רק לתופעת חוסר המעש. לנו כממשלה אסור להתאהב באף אחד מהכלים הקיימים שנוסו ולא הביאו תועלת בהקשר של המעבר בין גיל התיכון לחיים האמיתיים. עלינו להבין איפה הכלים האפקטיביים יותר לשילוב צעירים ערבים, כשהתוכנית חייבת להיות מתוכננת ברמה הלוקאלית. צריך לחשוב על הפתרונות הנקודתיים, המקומיים, ולעבוד בשיתוף הנהגת הציבור הערבי".

ד"ר שרף חסאן, יו"ר ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי: "הצעירים הערבים הם בוגרי מערכת החינוך שמפלה לרעה את התלמידים הערבים מבחינת משאבים. ההשקעה בילד ערבי נמוכה בהרבה מילד יהודי, תוכניות הלימוד לא מכירות בזהותם הלאומית של התלמידים ולא בקשר שלהם עם מולדתם. זו מערכת תחרותית והישגית שלא מחנכת לשייכות וזהות, אלא מגויסת לחינוך למשטר אזרחות שמגדיר את הערבים כאזרחים מדרגה נמוכה. כל זה מעמיק את הניכור בקרב הצעירים הערבים".

אורן כהן, סמנכ"ל ממשל וחברה, משרד ראש הממשלה: "בהיבט החיובי, הקשב הממשלתי לעניין הזה הוא ברמות ובמודעות שלא היו מעולם, מרמת ראש הממשלה ומטה. יש הבנה שכרגע המצב ממש טרגי מבחינת היקפי ועומק התופעה. בפן הפחות חיובי, הקורונה פגעה באופן לא פרופורציונאלי בצעירים ובגברים ערבים ואם מצליבים את שני החיתוכים האלה- אז גברים ערבים הם האוכלוסייה שנפגעה יותר מכולם. נצטרך הרבה מאמץ, השקעה ושיתופי פעולה עם החברה האזרחית, השלטון המקומי והמעסיקים כדי להצליח להיחלץ מנקודת השפל הזו".

עו״ד מודר יונס, ראש המועצה המקומית עארה-ערערה ויו״ר הועד הארצי של הרשויות המקומיות הערביות בישראל: ״אני מעריך את העבודה שעשו הארגונים האזרחיים ואת המודל שהציגו, שאני יכול להעיד כי הוא מוצלח, אולם עלינו להודות כי עמותות נכנסו לתמונה במקום בו המנהיגות לא טיפלה, ועתה עלינו לשנות זאת. זו משימה שלנו שיש לקדם במסגרת וועדת המעקב״.

מעיין ספיבק, רכזת תחום פנים, אגף תקציבים, משרד האוצר: "המנגנון של שנת השירות עונה על סוגיות תעסוקתיות ורווחתיות שיש ביניהן קשר, אולם כשאנחנו מסתכלים על תקציב, אנחנו מסתכלים על אלטרנטיבות שהיינו יכולים ליישם עם אותו היקף תקציבי. למה לקחת שנה נוספת מחייהם של אותם צעירים ולשים אותם במקום בו הם עדיין לא עובדים? למה לא לייצר מסלולים משמעותיים במהלך שנות התיכון? אלה חלק מהשאלות שנכון לשאול כשאנחנו בוחנים את האפקטיביות של תוכנית אג'יק. התחלנו לעבוד על החלטה חדשה, על מנת לייצר את התשתית המקצועית לתוכנית חומש נוספת שאנחנו מאמינים בה מקצועית. זו תהיה החלטה של הדרג הפוליטי האם ליישם אותה ובאילו היקפים".

מוחמד חליאלה, רכז תחום חינוך, אגף תקציבים, משרד האוצר: "הרקע הסוציואקונומי של התלמידים במערכת החינוך בישראל הוא המנבא העיקרי להישגיהם בעתיד. מנבא נוסף ומשמעותי לא פחות הוא איכות המורים במערכת. רמת ההון האנושי במערכת החינוך הערבית עדיין נמוכה מזו שבמערכת החינוך היהודית. לגבי סוגיית התקציבים לתלמידים, אין ספק שבמשך שנים רבות הייתה אנומליה בתקצוב ובעיה בחוסר הדיפרנציאליות של המערכת. בשנים האחרונות הושלמו מספר מהלכים, ביניהם התקצוב הדיפרנציאלי בבתי ספר יסודיים וחטיבות הביניים. לצערי הרב, הישגי המערכת בחברה הערבית עדיין לא במגמת עלייה. זה מחייב את כולנו לבחון לעומק את כל הכשלים והאתגרים במערכת, ולהתחיל לדבר לא רק במונחים של תשומות, אלא במונחים של תפוקות".

אלישבע סבתו, מנהלת תחום בכירה צעירים, רשות הצעירים, המשרד לשוויון חברתי: "בהיערכות להחלטה 923, סוגיית הצעירים בחברה הערבית הונחה על השולחן כסוגיה אסטרטגית שצריכה להיות כחלק מהתכנית. ברגע שזה קרה, קיבלנו גם גב למהלך מדיניות רחב יותר. בשלב זה מוקם צוות שיעסוק בנושא וב-923 צריך להיות פרק ייעודי משמעותי על הסיפור הזה".

בכנס הציגו ד"ר נסרין חדאד חאג'-יחיא, ראשת התוכנית לחברה הערבית בישראל במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרב שביב, עמיתת מחקר בקנדי סקול באוניברסיטת הרווארד את מחקרן אודות חוסר מעש בחברה הערבית. המחקר מראה על פערים דרמטיים בתופעת חוסר המעש בין צעירים ערבים לצעירים יהודים, ובין צעירים ערבים לצעירות ערביות.

ד"ר חדאד חאג'-יחיא: "המסלול של צעיר יהודי שונה מאוד ממסלולו של צעיר ערבי - הצעיר היהודי נדרש לקבל החלטות הרות גורל כשהוא מאוד בשל, בסביבות גיל 25. מנגד, הצעירים הערבים מסיימים תיכון במקרה הטוב, ומשם לא ממש בשלים לקבל החלטות ולהשתלב בשוק העבודה. אין הכוונה מספקת, ולכן נדרשת התערבות משמעותית מצד המדינה והחברה האזרחית. האתגרים והחסמים להשתלבותם של צעירים ערבים הם, בין היתר, בשלות נפשית, חוסר שליטה בעברית, הסללה חברתית וחברה הפטריארכלית, כמו גם הריחוק הגאוגרפי, מערכת חינוך חלשה, שיעורי עוני גבוהים ואפליה וגזענות".

אריאל דלומי וסלימאן אלעמור, מנכ"לים שותפים של אג'יק-מכון הנגב, הציגו בכנס את מודל שנת המעבר שמפעיל הארגון בהצלחה כבר קרוב לעשור, הכולל הכשרה משמעותית להתנדבות הכוון אקדמי ותעסוקתי, לצד פיתוח זהות אישית וקולקטיבית שהיא המפתח לצמיחה והשתלבות בקהילה. השניים הדגישו כי כוחו של המודל טמון בקבלתו ע"י המנהיגות הערבית ובשותפות עם הרשויות והקהילות המקומיות מצד אחד, ובהתאמתו לאופי הקהילה ולצרכיה, מצד שני, וכי התוצאות הטובות של 75% מהבוגרים שהשתלבו באקדמיה לאורך השנים, כ- 86% שהשלבו בשוק התעסוקה ו- 80% שהמשיכו במיזמים התנדבותיים, הם שצריכים לעמוד לנגד עיניהם של הגורמים המעורבים בנושא בהמשך. לסיכום אמרו כי עתה יש להקים קבוצת משימה משותפת, שתהיה מורכבת מגופי ממשל, גופי חברה אזרחית והמנהיגות הערבית, על מנת לקדם את מודל שנת המעבר כך שכל צעיר וצעירה ערבים יוכלו לקחת חלק בשנה שכזו".

יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה: "בניגוד לצעירים אחרים, שיש להם מסלולי חיים שמנתבים אותם להמשך החיים, בקרב הציבור הערבי אנחנו רואים שאותם המסלולים קיימים באופן חלקי ולעיתים אינם קיימים כלל. השיעור הגבוה של צעירים חסרי מעש היה נכון עוד לפני הקורונה, כשבזמן משבר הקורונה האבטלה העמיקה, מה שפגע באופן לא שוויוני באוכלוסייה צעירה מהפריפריה החברתית והגאוגרפית, ובענפי תעסוקה שמאפיינים ענפים בהם משתלבים צעירים מהציבור הערבי. הנכונות בקרב הדרג המקצועי והפוליטי, כמו גם בקרב הציבור הרחב, קיימת. האתגר הוא לפתח מודלים אפקטיביים לאופן ההתערבות הרצוי שיביא לתוצאה שאנו מקווים לה".

ח'יר אלבאז, יו"ר העמותה, אג'יק - מכון הנגב: "אלפים מהצעירים והצעירות בחברה הערבית שמגיעים לגיל 18 נשארים ללא מזון וללא הכנה מספקת לעתיד. רבים מתוכם הופכים לקורבנות של עולם הפשיעה ותרבות העוני והאבטלה. החברה הערבית סובלת מדי יום מתוצאות הפשיעה והעבריינות, ובשבועות האחרונים ראינו שהן לא נשארות בתחומי החברה הערבית בלבד, אלא זולגות לחברה הכללית. זוהי תוצאה ישירה של אלפי צעירים שנשארים ללא סיוע או תמיכה. אם כל הצעירים יעברו שנה בה יקבלו את כל התמיכה שתעזור להם להגיע לאקדמיה ולעולם התעסוקה, זה ישנה את פני החברה. אולם תוכניות שבאות לשרת רק את רעיון השילוב באקדמיה או בעבודה מבלי לשלב את מרכיב הזהות, או כאלה שבאות לשרת מדיניות ממסדית במרכזה ניסיון החלשה של הנהגת החברה הערבית, בעייתיות מאוד ולא נותנות מענה של החברה הערבית".

ד"ר ת'אבת אבו ראס, מנכ"ל שותף, יוזמות קרן אברהם: "סוגיית הזהות הלאומית והשייכות חשובים מאוד לאזרחים הערבים, כמו שזה חשוב לכל מיעוט בעולם. זה ייפתר כשהשלטון המקומי יוביל את העניין. על מנת להצליח, יש צורך בהידוק הקשר בין השלטון המקומי הערבי, החברה האזרחית הערבית והשלטון המרכזי. זהו משולש חשוב מאוד. הגיע הזמן שאנחנו הערבים ננהל את עצמנו. המדינה מכירה את מצבן של הרשויות המקומיות הערביות, וצריכה לתת לו כוח במקום להעמיס עליו, לא לתת יותר אחריות מבלי לתת כוח. צריך להבין, "דור הנרגילה" בחברה הערבית מתחיל בכיתה ט', לא אחרי שמסיימים תיכון".

ד"ר ספא אבו רביעה, מנהלת תחום חברה ערבית, יד הנדיב: "על רקע הפשיעה הגואה בחברה הערבית, בהיעדר מענים איכותיים עבור צעירים ערבים חסרי מעש, נוצר ואקום חמור ואקוטי הדורש טיפול מידי ואיכותי. תוכניות המעבר יכולות להוות קפיצה משמעותית עבור ההון האנושי של החברה הערבית".

פרופ׳ אסמעיל אבו-סעד, עמית בכיר, המכון הישראלי לדמוקרטיה: "אני פונה לחברי הכנסת ולמגזר השלישי, הגיע הזמן שהמדינה תשנה כיוון בנושא מדיניות החינוך במגזר הערבי. מספיק לתת תשומות ביחס לתפוקות".