האם נחוץ חוק-יסוד: מדינה יהודית ודמוקרטית?

יוזמת החקיקה המבקשת לעגן את היותה של ישראל מדינת הלאום היהודי, ובכך להפר את האיזון בין הממד הדמוקרטי והממד היהודי של המדינה, עמדה במרכזו של כנס שנערך ביום ד' (5.3.2014) באוניברסיטה העברית בירושלים. את הכנס, שנערך תחת הכותרת "האם נחוץ חוק יסוד: מדינה יהודית ודמוקרטית?", יזמו הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית והמכון הישראלי לדמוקרטיה.

משתתפי המושב האחרון של הכנס הקדישו את רוב דבריהם להתרעה מפני הסכנות הגלומות לשיטתם בהצעה שהונחה לאחרונה על שולחן הכנסת, "הצעת חוק יסוד: מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי". ראשונת הדוברים, ד"ר נעמי זוסמן ממרכז מולד, פתחה את דבריה בהצהרה שלפיה מדובר ב"חוק רע ומסוכן". לדבריה, מעיון בנוסח ההצעה עולה כי היא מבוססת כולה על מסמך שחובר במכון לאסטרטגיה ציונית, גוף בעל אוריינטציה נצית.

לדברי ד"ר זוסמן, מקדמי ההצעה מנסים למעשה לקבוע חוקה בכסות של חוק יסוד. "השאלה צריכה להיות האם נכון למדינת ישראל היום לדון בחוקה – ואם כן, איך עושים את זה ומביאים לידי ביטוי את כל הקולות שקיימים במדינה". לדבריה, אין זה ראוי שחוק יסוד יעסוק בהגדרת זהותה של מדינה – לשם כך נחוצה חוקה. "חוק יסוד שיקבע את יהדותה של מדינת ישראל – זו טעות קריטית", הדגישה, והוסיפה: "כציונית, החוק הזה מאיים על היהדות שלי".

ד"ר אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, הביע גם הוא התנגדות נחרצת ליוזמת החקיקה העכשווית – וקרא לקידומה של חוקה לישראל. "מדינת ישראל זקוקה לחוקה מהפן הקיומי", אמר ד"ר כרמון. "במציאות שאנו נמצאים בה היעדר חוקה הוא דפיציט שמאיים על עצם קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית". לדבריו, הדיון על זהותה של המדינה חייב להיות חלק מדיון על גיבוש חוקה. "ההצעה שמונחת כעת על שולחן הכנסת, שמבקשת לשנות את ההגדרה של מדינת ישראל מ'יהודית ודמוקרטית' ל'מדינת הלאום של העם היהודי', היא איום חוקתי ממדרגה עליונה", הוסיף.

לדברי ד"ר כרמון, ההצעה הנידונה בכנסת מסכנת את המאמצים המתמשכים למציאת איזון בין יהדותה של מדינת ישראל והיותה מדינה דמוקרטית – מאמצים שהם לדבריו "המשימה הציונית הראשונה המונחת לפתחה של מדינת ישראל". הניסיון לחתור לאיזון מסוג זה, אמר ד"ר כרמון, כולל בתוכו הנחה שלפיה אין בהכרח סתירה בין שני העקרונות המגדירים כיום את זהותה של מדינת ישראל – וכי מדינה יכולה להיות יהודית ועדיין להעניק שוויון זכויות לכלל אזרחיה.

"יש לי השערה שאני רוצה לחלוק איתכם, באשר למקור שממנו נובע הצורך לסטות מהחתירה לאיזון הזה – וזו לא הערה פוליטית", הוסיף ד"ר כרמון. "מה משתקף מתביעת ראש הממשלה לכך שהפלסטינים יגדירו את הזהות שלי? אנחנו מגדירים את הזהות שלנו, לא הפלסטינים". לדברי ד"ר כרמון, תביעתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כמו הצעת החוק, מעידה על הידרדרות קשה ב"ביטחון העצמי הקולקטיבי של העם היושב בציון", כהגדרתו. "ההצעה, כחלק מאשכול הצעות חוק אנטי-דמוקרטיות, והתביעה המגוחכת מהפלסטינים, נובעות מאותו יסוד – מאובדן הביטחון העצמי שלנו, ומפחד". הפחד והיחלשותו של הביטחון העצמי, אמר ד"ר כרמון, הם כר פורה לצמיחתן של תפיסות אתנוצנטריות, המשתקפות בין היתר בהצעת החוק דנן. "הצעת חוק היסוד היא חסם ואיום על הרצון לבסס מדינה יהודית ודמוקרטית המעניקה שוויון זכויות לכל אזרחיה", סיכם.

פרופ' מיכאל קרייני מהאוניברסיטה העברית ביקש לפתוח את דבריו מנקודת מבט אישית. "כשמוזמן איש כמוני לבוא ולדבר, אני מוזמן לא כשבדי – אלא כערבי פלסטיני שמכיר קצת את המשפט הישראלי – בעמדה הזאת אני תמיד מגיב באופן שמבקר", פתח. לדברי פרופ' קרייני, הוא מוכן להכיר בהגדרתם העצמית של אזרחי ישראל היהודים – אך עליהם בתמורה להכיר גם בהגדרה העצמית שלו. בחלק הזה של המשוואה, אמר, טמון הקושי: "כל המהלכים בנושא רואים בי אדם נחות. כקבוצה, אם אני מתקיים ברמה הלאומית – אני זכאי לפחות. למעשה תובעים ממני שאקבל את זה שאני אדם נחות.

"[...] איפה תמצאו מדינה מערבית שבה קבוצה ילידה – לא קבוצת מהגרים – מקבלת באופן פוזיטיבי את זה שהיא נחותה? בבקשה, אני אשמח לשמוע. לצד השני אין זכות מוסרית או משפטית לתבוע ממני להכיר בכך שאני נחות – לעולם לא אוכל לקבל את הקביעה הזו", אמר פרופ' קרייני, ומנה כמה תחומים שבהם לדבריו מנציחה מדינת ישראל את נחיתותם של אזרחיה הערבים: הטלת מגבלות על הקשר עם קרובי משפחתם במדינות ערב, הפקעת אדמותיהם, מידת ההכרה והתמיכה הממשלתית בדתותיהם, ועוד.

"אני מפנה את השאלה לצד השני: על מה אתם מוכנים להתפשר? מה הפשרה של הצד היהודי? זה שיש לי חופש ביטוי, חופש קניין? זה שמעניקים לי את הזכות הזאת, זאת פשרה? על מה הצד השני מוכן להתפשר? על זה שמזיזים את הגבול ולוקחים את טייבה וטירה לצד השני. על מה הצד השני מוכן להתפשר? על סמלים? ההימנון? אומרים לנו 'תשכח מזה', ואפילו יש את החוצפה לדרוש מאיתנו לעמוד ב'שוויון חובות' כדי לקבל שוויון זכויות. [...] אם רוצים לפתוח את התיק של 48' ולפתור את הסכסוך כולו, יש על מה לדבר. אבל מהלכים בישראל, יש בהם ציפייה שנגיע מהר מאוד לנקודת הסוף – אבל אם לא נתחיל בהתחלה, גם לא נגיע לנקודת האמצע".

פרופ' ידידיה שטרן, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, פתח את דבריו בהצהרה שלפיה לדעתו נחוץ בישראל חוק יסוד שיעגן את היותה של מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית. בין הסמכות הדתית לסמכות של המדינה, אמר, יש מתח מסורתי – וראוי למצוא איזון ביניהן, ולא לאפשר לאחד מהקצוות לגבור על האחר. "יש חקיקה לאומנית בכנסת, שמטרתה לאומנית, וההתקפה הזאת עושה שם רע לדבר שמחזיק אותנו ביחד – ומה שמחזיק אותנו יחד זו לא האזרחות, אלא הלאום. אזרחות היא תנאי הכרחי, קריטי, אבל הלאום מחזיק הכל יחד. אם משתמשים בלאום כדי לקדם לאומנות, זה יפרק את החבילה. שימוש בלאום לרעה חותר תחת האפשרות שלנו לחיות יחד", אמר פרופ' שטרן.

"חוק העוסק ביהדות המדינה הוא חוק ראוי ורצוי, ולדעתי יעזור בהסטת המאסות המאיימות עלינו", הוסיף. "חוק כזה יכול לעזור בסילוק של חזונות קצה – מדינת הלכה, מדינת כל אזרחיה, מדינת אפרטהייד. [...] קביעת הזהות יכולה לגדר את המחלוקת, להבהיר לקצוות שהחזון שלהם הוא לא ריאלי לנוכח קבלה של חוקה כזאת, זה חשוב – אבל אם המחיר האפשרי והריאלי הוא החרפה של הקושי הדתי והלאומני, המחיר גבוה מדי ועדיף לא לקבל אותה.

"חוק שעוסק ביהדות המדינה חייב לבוא יחד עם מערכת איזונים", המשיך פרופ' שטרן, וציין כי אחד מאותם איזונים צריך להיות מניעה של חקיקה דתית. בתנאים הנוכחיים, אמר, יהיה זה מסוכן לקבע מהלך בנוגע לזהותה של המדינה "כשהמשטר אינו תקין והתיאבון הפרטיקולרי אינו מרוסן". בסיום דבריו הוסיף פרופ' שטרן: "ללא זהות יהודית למדינה, לא בטוח שיש סיבה למאמץ שנקרא מדינת ישראל – אבל אני לא מוכן שבמחיר הזה נעשה מעשים קשים בשם הדברים היקרים ללבי, שהם הדת והלאום".

פרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון לדמוקרטיה ומנחה הדיון, סיכם וקשר בין יוזמת החקיקה העכשווית ובין מגמות אנטי-דמוקרטיות. "אני לא הייתי מתאר את המתקפה בסדרי הגודל של מתקפה הדומה לדתיות או לאומנות קיצונית, שסכנותיהן ברורות. אני רוצה לאתגר את תומכי ההצעה, אגיד משהו שמפריע לי בהצעה: ההצעה הזאת, מה שמטריד בה זה שהיא מוצעת בזמן שלישראל אין גבול, ומה שעוד יותר מחריף את זה, זה שחברי הכנסת שיהיו הראשונים להצביע בעדה הם אותם חברי כנסת שלא מקבלים את האפשרות שלפלסטינים יש זכות להגדרה עצמית, ובעצם שוללים אותה. לכן יש כאן משהו שמהבחינה המוסרית, למי שמאמין שמה שמגיע לי מגיע גם לאחי המקביל שהוא לא אני – מטריד".