חוק איסור הונאה בכשרות (טרם נקבע מס' התיקון), התשפ"ו–2026

לחוות הדעת מיוני 2026 (PDF)

לחוות הדעת מנובמבר 2025 (PDF)

Photo by Hadas Parush/Flash90

הקדמה ורקע כללי

חוות דעת זו עוסקת בתזכיר חוק שפרסם המשרד לשירותי דת ב-29.10.2025, המבקש לערוך תיקון חקיקה מקיף בענף הכשרות בישראל. הסדרת ההשגחה על כשרות במדינת ישראל היא אחד הצמתים המרכזיים והמורכבים בכל הקשור למתח שבין הדת למדינה בישראל: יש לה השלכות כלכליות רחבות על שוק המזון בישראל, אך היא טומנת בחובה שורה של שאלות נורמטיביות, דוגמת חופש הדת, החופש מדת וחופש העיסוק. על פי נתוני דו-שנתון דת ומדינה של המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2024, 68% מהיהודים מדווחים שהם מקפידים ברמה מסוימת על אכילת מזון כשר: 45% טוענים כי הם מקפידים תמיד ועוד 23% מקפידים בדרך כלל. המועצות הדתיות, שהן כיום ליבת מערך הכשרות הממלכתי בישראל, העניקו בשנת 2022 תעודות כשרות ל-14,423 עסקים, ומספר שעות השגחת הכשרות הכולל במערך עמד על 7.5 מיליון שעות השגחה.אריאל פינקלשטיין, אילה גולדברג, שלומית רביצקי טור-פז ויערי פדן, דו-שנתון דת ומדינה בישראל 2024, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2024, פרק ו: כשרות.

תזכיר החוק שמציע המשרד לשירותי דת מבקש בעיקרו לבטל רפורמה בכשרות שקידם השר לשירותי דת לשעבר, מתן כהנא, באמצעות תיקון חקיקה לחוק איסור הונאה בכשרות שעבר בנובמבר 2021 במסגרת חוק ההסדרים.חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו־2022), התשפ״ב–2021. בשל המורכבות החוקית והפרקטית של הנושא, בחלק הראשון של חוות הדעת נתאר בהרחבה את המצב החוקי והמעשי השורר בענף הכשרות כיום, ובחלק השני נציג את תזכיר החוק המוצע ואת הערותינו עליו.

כשרות בישראל: המצב החוקי היום

שוק הכשרות בישראל מוסדר באמצעות חוק איסור הונאה בכשרות. עד שנת 2021, תעודות כשרות ניתנו בידי רבנים מקומיים בתחום כהונתם, ולרבנות הראשית היה מונופול על מתן כשרות למוצרים מיובאים.

בשנת 2021 אושרה רפורמה שנועדה לפתוח את שוק הכשרות לתחרות: לאפשר לגופי כשרות פרטיים להעניק תעודות כשרות, לאפשר לרבנים מקומיים לפעול בכל רחבי הארץ ולבטל את המונופול של הרבנות הראשית בתחום הייבוא.

הרבנות, לפי הרפורמה, הייתה אמורה להפוך לגורם מסדיר, מסמיך, קובע רגולציה, נותן רשיונות, מפקח ואוכף, אך לא זה שמחזיק במונופול. בין השאר התאפשרו תקני כשרות מגוונים שהרבנות יכלה לתת, לא רק לרב מקומי, אלא גם למשל לוועדת 3 רבנים שביניהם רב עיר בהווה או בעבר.

הרפורמה הייתה אמורה להיכנס לתוקף ב-2023 אלא שבפועל היא כמעט שלא יושמה. הרבנות הראשית והמשרד לשירותי דת לא הקימו את המנגנונים הנדרשים להפעלתה, ומערך הכשרות ממשיך לפעול כמעט כולו במתכונתו הישנה, באמצעות המועצות הדתיות והרבנים המקומיים.

קצת נתונים:

• 68% מאזרחי ישראל היהודים מקפידים על כשרות לפחות ברמה מסוימת.
• בישראל מועסקים היום כ-6,000 משגיחי כשרות שמבצעים סה"כ בין 8-9 מיליון שעות השגחה בשנה, בעלות כוללת של כחצי מיליארד שקלים.
• יותר מ- 14,000 עסקים בישראל מושגחים.
• עלות המונופול של הרבנות: 600 מיליון שקלים בשנה.

מה מבקשת הצעת החוק לעשות?

הצעת החוק מבקשת לבטל את רפורמת הכשרות של 2021 ולהוסיף דרישות ריכוזיות נוספות.  בין היתר היא קובעת כי:

• תעודות כשרות יינתנו בידי רבנים מקומיים בתחום כהונתם בלבד וכל הרבנים המקומיים יחויבו לפעול אך ורק לפי תקני כשרות שתקבע מועצת הרבנות הראשית.
• גופי כשרות פרטיים לא יוכלו להעניק תעודות כשרות כחלופה לתעודת כשרות של רב מקומי.
• תבוטל האפשרות של גופי כשרות פרטיים להעניק כשרות למוצרים מיובאים.
• משגיחי הכשרות יועסקו ישירות בידי המועצות הדתיות או הרשויות המקומיות, במקום בידי בתי העסק שעליהם הם משגיחים (כפי שקורה היום) או בידי גופים פרטיים (כמו שאמור היה לקרות על פי הרפורמה).

הבעיות המרכזיות בהצעת החוק

• ביטול התחרות והחזרת המונופול: הצעת החוק מונעת פתיחה של שוק הכשרות לתחרות ומכפיפה את הרבנים המקומיים לסטנדרט הלכתי של הרבנות, מה שלא נעשה קודם לכן.
• פגיעה באיכות הכשרות: לאורך השנים הצביעו דוחות ביקורת על ליקויים משמעותיים במערך הכשרות הממלכתי, ובהם פיקוח רופף, חוסר מקצועיות ולעיתים אף שימוש בסמכויות לצורך קידום אינטרסים אישיים או פוליטיים. פתיחת השוק לתחרות נועדה להתמודד עם כשלים אלה.
• העלאת מחירים: חיזוק המונופול צפוי לפגוע בתחרות ובסופו של דבר להעלות את מחירי המזון.
• פגיעה בחופש הדת: עסקים וקהילות יידרשו לצרוך שירותי כשרות בהתאם לסטנדרטים שקובעת הרבנות הראשית, גם כאשר הם מעדיפים גישות הלכתיות אחרות.
• חיזוק הריכוזיות: הכפפת כלל הרבנים המקומיים לתקני כשרות אחידים של הרבנות הראשית פוגעת באוטונומיה של רבנים וקהילות מקומיות.
• הרחבת ההעסקה בשירות המדינה: העברת אלפי משגיחי כשרות להעסקה ישירה בידי המועצות הדתיות עלולה ליצור מאגר של "ג'ובים" בשירות המדינה, מהלך שייצר עלויות נוספות ניכרות למדינה.