כשרות

1. רקע משפטי

תיקון חקיקה שעבר בכנסת בנובמבר 2021 ביקש ליצור שינוי מבני מהותי במערך הכשרות הממלכתי בישראל, כמפורט להלן. עם זאת, רוב הרפורמה שנקבעה על פי התיקון טרם נכנסה לתוקף, והיא נדחית אחת לחצי שנה בצו של השר לשירותי דת, מתוך שאיפה של השר הנוכחי לבטלה בעתיד גם בחקיקה. בשל כך, נסביר את החוק גם במתכונתו הקודמת, התואמת את פניו בפועל של מערך הכשרות כיום.

על פי הנוסח המקורי של חוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983, רב מקומי שהתמנה מינוי רשמי, או רב שמועצת הרבנות הראשית לישראל הסמיכה למטרה זו, רשאי לתת תעודת כשרות ממלכתית. אולם למעשה מלבד במקרים חריגים הרבנות הראשית אינה מעניקה תעודות כשרות ואינה מסמיכה רבנים לעשות זאת, ובפועל את תעודות הכשרות מעניקים בעיקר הרבנים המקומיים. ככלל, הרבנים המקומיים מעניקים את תעודת הכשרות באמצעות המועצה הדתית הפועלת במקום כהונתם. כמתואר לעיל, ב־42 רשויות מקומיות יהודיות לא פועלת מועצה דתית. מתוכן ב־28 רשויות מקומיות שירותי הכשרות ניתנים באמצעות מחלקת דת ברשות המקומית, וביתר הרשויות ניתנים שירותי הכשרות — אם ישנם — על ידי מועצה דתית סמוכה. ביישובים לא-יהודיים אין רבנות מקומית, ולכן הרבנות הראשית מפעילה מערך פיקוח מיוחד המכונה "הרבנות לכשרות ארצית", ומערך זה מעניק כשרות לעשרות עסקים, רובם מפעלים, הפועלים בשטחי השיפוט של היישובים האלה. מדובר בגוף שאינו מאוגד באופן רשמי, והוא פועל למעשה דרך המועצה הדתית אור עקיבא.

עד לתיקון החקיקה בשנת 2021 קבע החוק כי רב מקומי רשאי להעניק תעודת כשרות רק במקום כהונתו, ובית עסק רשאי לקבל תעודת כשרות ממלכתית רק מהרב המקומי הפועל במקום הימצאותו של בית העסק. כך, גופי כשרות פרטיים (בד"צים) המעניקים תעודות כשרות שאינן מטעם הרבנות המקומית היו רשאים להעניק תעודה כזאת רק כ"קומה שנייה", כלומר רק לעסקים שכבר יש להם תעודת כשרות של הרבנות המקומית. בקרב החברה החרדית, תופעת גופי הכשרות הפרטיים התפתחה מאוד בעשורים האחרונים, והיא נובעת מתפיסה מחמירה יותר בכל הקשור להקפדה על הכשרות. אחדים מגופים אלו משויכים לקהילות חרדיות ספציפיות ואחרים הם על־קהילתיים.

תיקון החקיקה מנובמבר 2021 ביקש להסדיר מחדש את כל מערך הכשרות. בהתאם לתיקון, מינואר 2022 התאפשר לרבנים מקומיים, בכפוף למגבלות, להעניק תעודת כשרות לעסקים שאינם בתחום השיפוט של הרשות המקומית שבה הם מכהנים, ובינואר 2023 הייתה צריכה להיכנס לתוקף הרפורמה המשמעותית: מתן אפשרות לגופי כשרות פרטיים להעניק תעודות כשרות לעסקים ללא הזדקקות לתעודת כשרות של הרבנות המקומית, בהתאם לעמידה בכללי רגולציה מינהליים והלכתיים. בשל עיכובים בירוקרטיים, הפעימה השנייה של הרפורמה לא התבצעה, ועם הקמת הממשלה ה־37 בדצמבר 2022 נקבע בהסכמים הקואליציוניים שהרפורמה תבוטל. עד כה השתמש השר ארבע פעמים בסמכותו לדחות את יישום הרפורמה בצו לתקופה של חצי שנה.

נוסף על כך, בשנת 2017 קבע בג"ץ כי אף שעל פי חוק אסור לבית עסק שאינו מחזיק בתעודת הכשר של רבנות רשמית להציג כל מצג כשרותי, מותר לבעל העסק להציג מצג אמת בדבר הסטנדרטים שהוא מקפיד עליהם ובדבר אופן הפיקוח על שמירתם.¹ המשמעות המעשית של פסיקה זו הייתה שניתנת האפשרות לגופים פרטיים להעניק מעין תעודת כשרות לבתי עסק ללא קשר לתיקון החקיקה הנזכר משנת 2021, שביקש להרחיב למעשה את האפשרות הזאת ולהופכה לנורמה המקובלת. בעקבות הפסיקה, בשנת 2018 הקים ארגון רבני צֹהר את ארגון הכשרות שלו, "צֹהר פיקוח מזון", באמצעות מיזוג עם ארגון הכשרות "השגחה פרטית" שפעל עוד קודם לכן. מערך הכשרות של צֹהר הוא הגוף המרכזי המעניק כיום תעודות כשרות כחלופה למערך של הרבנות ולא כ"קומה שנייה".

2. דפוסי צריכת כשרות

2.1. דפוסי צריכת כשרות: יהודים

במסגרת הסקר בחנּו את דפוסי צריכת הכשרות של הציבור בישראל. התרשים הבא מציג מידע כללי על ההקפדה על כשרות בקרב הציבור היהודי בישראל.

תרשים ו/1. האם אתה מקפיד או לא מקפיד על אכילת מזון כשר? 2024 (ב־%, מדגם יהודים)

שיעור גבוה של 68% מהיהודים מקפידים ברמה מסוימת על אכילת מזון כשר: 45% טוענים כי הם מקפידים תמיד ועוד 23% מקפידים בדרך כלל. נתוני דו-שנתון 2022 היו זהים כמעט לחלוטין לממצאים אלו.

ההקפדה בדרך כלל יכולה להתפרש כהקפדה מסוימת על אכילת מזון כשר בבית בלבד או כהימנעות מאכילת חזיר או מאכילה מעורבת של בשר וחלב, אך לא בהכרח כהזדקקות לתעודת כשרות. בשל כך, במסגרת הסקר בחנּו גם עד כמה הציבור היהודי נדרש לתעודת כשרות כאשר הוא אוכל בבית עסק.

תרשים ו/2. כאשר אתה אוכל במקום הסעדה, מה יחסך לכשרות המקום?, לפי הגדרה דתית, 2024 (ב־%, מדגם יהודים)

35.5% מהיהודים השיבו כי הם אוכלים רק בבית עסק שיש לו תעודת כשרות שהם סומכים עליה, ועוד 19.5% שומרים על כשרות לפי הבנתם או לפי הצהרה של בעל בית העסק, גם אם אין לו תעודת כשרות. 45% היהודים הנותרים אינם בודקים כלל את מידת שמירת הכשרות של בית העסק. גם כאן, הנתונים דומים מאוד לנתונים שהוצגו בדו-שנתון 2022. ניתן לראות שבקרב הציבור החרדי, הדתי־לאומי והמסורתי הדתי יש רוב ברור למי שאוכלים רק בבית עסק שיש לו תעודת כשרות, ואילו בקרב הציבור החילוני לרוב המובהק (85%) אין עניין בתעודת כשרות או בהצהרה של בית העסק. הציבור המסורתי הלא־דתי נמצא בתווך, כך שלצד 21% המקפידים על תעודת כשרות, 44% שומרים על כשרות לפי הבנתם או לפי הצהרה של בית העסק, גם אם אין לבית העסק תעודת כשרות.

באשר לשומרים על כשרות לפי הבנתם גם כשאין לבית העסק תעודת כשרות, ככל הנראה מדובר בקבוצה מגוונת: יש בהם מי שבאופן כללי מאמינים לכל אדם המצהיר על עצמו שהעסק שלו כשר, בעוד אחרים בודקים באופן ספציפי את חומרי הגלם, אופן הייצור ואמינות בית העסק, כך שהם לא יסכימו לאכול בכל בית עסק. לאחרונים, תעודת כשרות המוענקת לבית העסק יכולה להשפיע על ההחלטה אם הם יאכלו בו.

בקרב היהודים המקפידים לאכול רק בבית עסק שיש לו תעודת כשרות, בדקנו על אילו סוגים של תעודת כשרות הם סומכים. המשיבים התבקשו להשיב אם הם סומכים על תעודת כשרות של כלל הרבנויות או של חלק מהן, ומי שאינם סומכים כלל על תעודת כשרות של הרבנות יכלו לבחור בין הסתמכות על תעודות כשרות של רוב הבד"צים (גופי כשרות פרטיים) או רק על בד"ץ אחד או על כמה בד"צים ספציפיים.

תרשים ו/3. על אלו מתעודות הכשרות הבאות אתה סומך?, לפי הגדרה דתית, 2024 (ב־%, מדגם יהודים המקפידים על תעודת כשרות)

הערה: מספר החילונים המקפידים על אכילה במקום שיש בו תעודת כשרות הוא קטן מאוד. לפיכך פילוחם לתתי־קבוצות לא התאפשר במסגרת המדגם, אך נתוני הסך הכול בתרשים כוללים גם אותם. כך נהגנו גם בשני התרשימים הבאים.
מקור: סקר דו־שנתון דת ומדינה 2024, המכון הישראלי לדמוקרטיה.

47% מהיהודים המקפידים על תעודת כשרות מדווחים כי הם סומכים על כל תעודת כשרות של הרבנות, ועוד 18.5% סומכים על רבנות מהדרין או על רבנויות ספציפיות. השליש הנותר סומכים רק על תעודות כשרות של בד"צים, ורובם (23.5%) סומכים רק על בד"צים ספציפיים.

בקרב הציבור החרדי ישנה העדפה ברורה לבד"צים, כך שרק 12% השיבו כי הם סומכים על תעודות כשרות ספציפיות של הרבנות, ו־2% סומכים על כלל התעודות של הרבנות. מרבית החרדים גם לא סומכים על רוב הבד"צים אלא רק על בד"ץ אחד או על בד"צים ספציפיים. מקרב הדתיים־לאומיים האוכלים רק במקום שיש לו תעודת כשרות ישנו רוב ברור של 87% האוכלים במקומות עם תעודת כשרות של הרבנות: 59% סומכים על כלל הרבנויות המקומיות, ועוד 28% סומכים על רבנות מהדרין או רבנויות ספציפיות. גם בקרב הציבור המסורתי הדתי המקפיד על תעודת כשרות יש רוב כזה, של 90.5% הסומכים על תעודה של הרבנות: 71% סומכים על כלל הרבנויות המקומיות ועוד 19.5% סומכים על רבנות מהדרין או רבנויות ספציפיות. בקרב המסורתיים הלא־דתיים הנדרשים לתעודת כשרות כמעט כולם סומכים על תעודת כשרות של הרבנות, רובם על כלל הרבנויות (82%) ומיעוטם על רבנות מהדרין או רבנויות ספציפיות (13.5%)

נבדקה בסקר גם עמדתו של הציבור בעניין הכשרות של ארגון צֹהר, שהוא כאמור הגוף המרכזי המעניק כיום תעודות כשרות כחלופה למערך של הרבנות ולא כ"קומה שנייה". התרשים הבא מציג עמדה זו בקרב המקפידים על תעודת כשרות באופן כללי ובפילוח לפי הגדרה דתית.

תרשים ו/4. האם אתה סומך על תעודת הכשרות של צֹהר?, לפי הגדרה דתית (ב־%, מדגם יהודים המקפידים על תעודת כשרות)

מקרב המקפידים על תעודת כשרות, 27% השיבו שהם סומכים על תעודת הכשרות של צֹהר, ירידה בהשוואה ל-37% שענו כך בסקר של דו-שנתון 2022. בחלוקה לקבוצות לפי הגדרה דתית ניתן לראות שהציבור החרדי שולל את תעודת הכשרות של צֹהר לחלוטין; בציבור המסורתי הדתי רק 29% מהמקפידים על תעודת כשרות סומכים על תעודת כשרות של צֹהר, בעוד בתרשים הקודם ראינו ש-71% מהם סומכים על כל תעודת כשרות של הרבנות. השיעור הנמוך יחסית של הציבור המסורתי הדתי הסומך על תעודת הכשרות של צֹהר נובע ככל הנראה מזיקה מסוימת שיש לקבוצה זו לציבור החרדי ולרתיעה מקבוצת רבנים דתית־לאומית הנחשבת לפתוחה יותר, או מחוסר היכרות עם הארגון ולפיכך אי-זיהויו כמקביל לרבנות. מנגד, בציבור הדתי-לאומי הפער קטן למדי: מקרב הדתיים־לאומיים המקפידים על תעודת כשרות 59% סומכים על כל תעודת כשרות של הרבנות, לעומת 47% הסומכים על תעודת הכשרות של צֹהר.

כאמור, תעודת כשרות יכולה להיות רלוונטית לא רק לקבוצת המקפידים שלא לאכול במקום ללא תעודת כשרות, אלא גם לקבוצת השומרים על כשרות לפי הבנתם או לפי הצהרה של בית העסק, שרובם מסורתיים. בשל כך מעניין לבחון את היקף הסומכים על תעודת הכשרות של צֹהר בקרב המקפידים על תעודת כשרות בשילוב עם השומרים על כשרות לפי הבנתם או לפי הצהרה של בית העסק.

תרשים ו/5. האם אתה סומך על תעודת הכשרות של צֹהר? (ב־%, מדגם יהודים המקפידים על תעודת כשרות + יהודים השומרים על כשרות לפי הבנתם או לפי הצהרה של בעל בית העסק)

כאשר מוסיפים את קבוצת השומרים על כשרות לפי הבנתם עולה באופן ניכר שיעור הסומכים על תעודת הכשרות של צֹהר. על רקע המחלוקת הקיימת בין רבני הציבור הדתי־לאומי בדבר הקמתו של מערך הכשרות של צֹהר בולט גם כי 51% מהדתיים־לאומיים מציינים שהם סומכים על תעודת הכשרות של צֹהר.

2.2. דפוסי צריכת כשרות: מוסלמים

חלאל הוא מונח בשריעה, החוק הדתי המוסלמי, שמשמעותו "היתר". בשימוש יומיומי הכוונה בדרך כלל לבשר המותר לאכילה על פי האסלאם. במסגרת הסקר בדקנו כמה מהערבים המוסלמים מקפידים על אכילת מוצרי מזון ובשר המותרים לפי כללי השריעה.

תרשים ו/6. האם אתה מקפיד או לא מקפיד על אכילת מוצרי מזון ובשר המותרים לפי כללי השריעה (חלאל)? (ב־%, מדגם מוסלמים)

רוב ברור של 95% מהציבור המוסלמי מקפידים תמיד על אכילת חלאל. עם זאת, בישראל ההקפדה על חלאל לא נעשית באמצעות מערך של תעודות ואישורים. ככל הנראה אחת הסיבות לכך היא שמוסלמים רבים מחשיבים בשר הכשר ליהודים כחלאל, כפי שמוצג בתרשים הבא.

תרשים ו/7. האם בשר שיש לו תעודת כשרות יהודית נחשב בעיניך כמותר באכילה (חלאל)? (ב־%, מדגם מוסלמים המקפידים תמיד על אכילת חלאל)

מקרב המוסלמים המקפידים תמיד על אכילת חלאל, 62% השיבו שבשר שיש לו תעודת כשרות נחשב בעיניהם מותר באכילה, 35% השיבו שלא ו־3% השיבו שאינם יודעים.

3. עסקים כשרים

3.1. עסקים כשרים לפי ענף עסקי

להלן נציג מיפוי של פעילות הכשרות הממלכתית בישראל המנוהלת על ידי המועצות הדתיות נכון לשנת 2022. הנתונים שיוצגו מבוססים על מידע שנאסף מתוך הדוחות הכספיים של המועצות הדתיות לשנת 2022 המפורסמים במערכת המקוונת "אורי" של המשרד לשירותי דת. משנת 2018 ואילך מתבקשת כל מועצה דתית לפרט בדוח את מספר בתי העסק שהיא מעניקה להם תעודת כשרות בחלוקה לקטגוריות, וכן לפרט את מספר שעות ההשגחה השנתיות הממוצע בכל סוג עסק.²

מחלקות הדת ברשויות המקומיות שאין בהן מועצה דתית מקיימות גם הן פעילות כשרות ממלכתית. ואולם המשרד לשירותי דת הוא רגולטור של המועצות הדתיות, ולפיכך הנחייתו למילוי פרטי העסקים הכשרים ושעות ההשגחה בדוחות הכספיים רלוונטית רק למועצות הדתיות, והמידע על פעילות הכשרות ברשויות המקומיות חסר. ניתוח שערכנו לצורך הדו-שנתון הקודם העלה כי 6% מהעסקים הכשרים בישראל קיבלו תעודת כשרות ממחלקת דת ברשות מקומית שלא פועלת בה מועצה דתית, כך שנתוני העסקים הכשרים במועצות הדתיות שיוצגו בסעיף זה הם ליבת מערך הכשרות בישראל (94%). בסוף הפרק נציג גם נתונים על פעילות הכשרות הפרטית של ארגון צֹהר.

מהנתונים שנאספו עולה כי בשנת 2022 העניקו המועצות הדתיות תעודות כשרות ל-14,423 עסקים, גידול של 5.4% בהשוואה לשנת 2020, שבה המועצות הדתיות העניקו כשרות ל-13,683 עסקים. בתרשים הבא מתוארת חלוקה של העסקים הכשרים לפי הענף הכלכלי שבמסגרתו הם פועלים.

תרשים ו/8. עסקים כשרים בהשגחת המועצות הדתיות, בחלוקה לפי ענף עסקי, 2022 (ב־% ובמספרים מוחלטים)

הממצאים מלמדים כי הענף הדומיננטי בשוק הכשרות הוא הסעדה והמלונאות, ובו פועלים 8,400 עסקים שהם 58% מהעסקים הכשרים. לצד זאת, בענף ייצור המזון פועלים 25% מהעסקים הכשרים, ובענף מכירת המזון פועלים 17% מהעסקים הכשרים. בלוח הבא מוצגת חלוקה של העסקים הכשרים לשלושה ענפים מרכזיים ולַתתי־ענפים שלהם.

לוח ו/1. עסקים כשרים בהשגחת המועצות הדתיות, לפי תת־ענף עסקי, 2022 (במספרים מוחלטים)

מקור: עיבודי המחברים לנתוני הדוחות הכספיים של המועצות הדתיות לשנת 2022.

בענף ייצור המזון מרבית העסקים הכשרים הם מפעלים או בתי חרושת קטנים המעסיקים פחות מ־10 עובדים; בענף ההסעדה והמלונאות מרבית העסקים הכשרים הם בתי קפה, מסעדות ומזנונים קטנים שיש בהם מקומות ישיבה לעד 20 איש; ובענף מכירת המזון ישנה דומיננטיות לחנויות ומחסנים שאינם סיטונאיים.

כיוון שסיווג ענפי הכלכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינו תואם את הסיווג הנהוג בתחום הכשרות במועצות הדתיות, קשה לספק מידע מדויק בדבר שיעור העסקים הכשרים בישראל לפי ענף עסקי ומחוז גאוגרפי. עם זאת, באופן כללי, על בסיס היכרות עם תחום המזון, ניתן לומר שהרוב המוחלט של המפעלים לייצור מזון, רשתות השיווק, המרכולים ובתי המלון בישראל – כשרים. לעומת זאת, בענף ההסעדה פועלים עסקים רבים ללא תעודת הכשר. על בסיס ניתוח מיוחד שערכנו בעבר בעזרת גורמי המקצוע בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לנתוני העסקים הכשרים בשנת 2019, ניתן להעריך שכ־66% מעסקי ההסעדה בישראל (בתי קפה, מסעדות ומזנונים) הם כשרים.³

הבדל זה בין ענף ההסעדה לבין שאר הענפים העסקיים נובע מגורמים של היצע וביקוש, בצד סיבות רגולטוריות והלכתיות; ככל הנראה אחת הסיבות העיקריות לשוני זה היא שחלק ניכר מהפעילות העסקית בתחום ההסעדה מתקיימת בשבת, וכיום מסעדה או בית קפה הפתוחים בשבת אינם יכולים לקבל תעודת כשרות מטעם רבנות מקומית, בניגוד לבתי מלון.

3.2. עסקים כשרים לפי מחוז גאוגרפי

בתרשים הבא מתוארת חלוקת העסקים הכשרים בישראל למחוזות גאוגרפיים.

תרשים ו/9. עסקים כשרים בהשגחת המועצות הדתיות, לפי מחוז גאוגרפי, 2022 (ב־%)

43.5% מהעסקים הכשרים נמצאים במרכז הארץ: 26.5% פועלים במחוז המרכז ועוד 17% במחוז תל אביב. שני מחוזות בולטים נוספים בענף הכשרות הם מחוז דרום (17% מהעסקים הכשרים) ומחוז ירושלים ויו"ש (16%).

בעוד התרשים הקודם הציג את ההתפלגות של העסקים הכשרים לפי מחוזות, התרשים הבא מציג את שיעור העסקים הכשרים בענף ההסעדה לפי מחוזות.

תרשים ו/10. שיעור העסקים הכשרים בענף ההסעדה (מסעדות, בתי קפה ומזנונים), לפי מחוז גאוגרפי, 2019 (ב־%)

השיעור הגבוה ביותר של עסקי הסעדה כשרים פועלים במחוז ירושלים ויו"ש, שבו 90% מעסקי ההסעדה הם כשרים, ואילו במחוז תל אביב 49% מעסקי ההסעדה כשרים. נתונים אלו תואמים את הפרופיל הדתי המסורתי יותר של מחוז ירושלים ויו"ש לעומת הפרופיל החילוני יותר של מחוז תל אביב. גם במחוזות צפון ודרום, ששיעור האוכלוסייה המסורתית והדתית בהם גבוה, אפשר לראות שיעור גבוה למדי של עסקי הסעדה כשרים. לעומת זאת במחוז חיפה, המאופיין בפרופיל חילוני יותר של תושבים, שיעור עסקי ההסעדה הכשרים נמוך יחסית.

3.3. מספר שעות השגחת הכשרות ועלותן

התשלום של עסקים עבור השגחת כשרות מחולק לשניים: (1) אגרת כשרות שנתית שעסק המקבל תעודת כשרות נדרש לשלם למועצה הדתית על פי תקנות שירותי הדת היהודיים (אגרות שירותים), התשע"ד-2013. בתקנות נקבעו תעריפים לסוגים השונים של העסקים, ועל העסקים לשלם אגרה זו באופן אחיד ללא הבדל בין מועצות דתיות. ניתוח נתוני הדוחות הכספיים של המועצות הדתיות מלמד כי בשנת 2022 סכום האגרות שנגבו בכלל המועצות הדתיות עמד על 26.4 מיליון ש"ח. (2) תשלום שכרו של משגיח הכשרות. תשלום זה לרוב אינו משולם ישירות למועצה הדתית אלא למשגיח, אך המועצה הדתית היא שקובעת את זהות המשגיח ואת מספר השעות שעליו לעבוד בכל סוג עסק. בנושא זה אין אחידות בין המועצות הדתיות, ולכן קשה לעקוב אחריו, אך להלן ננסה להציג ממצאים בעניינו.

בבדיקה נמצא שמספר שעות ההשגחה הכולל במערך הכשרות הממלכתי במועצות הדתיות בשנת 2022 עמד על 7,464,930, כלומר כמעט 7.5 מיליון שעות השגחה, עלייה של 10% לעומת מספר שעות ההשגחה שמצאנו בשנת 2020 (6.8 מיליון). במחקר קודם הראינו כי עלות שכרו של המשגיח לשעה אינה אחידה בין המועצות הדתיות, ובמדגם של 81 מועצות דתיות ומחלקות דת נמצא כי העלות הממוצעת של שכר המשגיחים עמדה בשנת 2019 על 49 ש"ח לשעה.⁴ מכאן ניתן להעריך שהעלות הכוללת של שכר המשגיחים במערך הכשרות הממלכתי (ללא מחלקות דת ברשויות המקומיות) עמדה בשנת 2022 על כ־375 מיליון ש"ח.

בתרשים הבא מפורטת התפלגות שעות ההשגחה לפי ענפים עסקיים.

תרשים ו/11. שעות ההשגחה במערך הכשרות הממלכתי במועצות הדתיות, לפי ענף עסקי ולפי תת-ענף עסקי, 2022 (ב־%)

הענף העסקי הדומיננטי ביותר כשמדובר במספר שעות ההשגחה הוא ענף ההסעדה והמלונאות — 5 מיליון שעות השגחה, שהן 54% משעות ההשגחה. מתוך התתי־ענפים בולטים במיוחד בית קפה/מסעדה/מזנון (34%) ומפעל/בית חרושת (27%).

היקף שעות ההשגחה החודשי משתנה מעסק לעסק בהתאם לצרכים, היקף הפעילות וגודל העסק. התרשים הבא מציג את ממוצע שעות ההשגחה לחודש לפי ענף עסקי.

תרשים ו/12. ממוצע שעות השגחה לחודש לעסק כשר, לפי ענף עסקי, 2022 (במספרים מוחלטים)

שלושת הענפים שממוצע שעות ההשגחה בהם לחודש הוא הגבוה ביותר הם בית מלון/אירוח (189 שעות), מפעל/בית חרושת גדול (137 שעות) ואולם אירועים (128 שעות). כמו כן, ניתן לראות את ההדרגתיות בסוגים אחרים של ענפים, כך שככל שהפעילות העסקית גדולה יותר, ממוצע שעות ההשגחה לחודש הנדרש ממנו גבוה יותר. כאמור, לאור הממצא שעלות ממוצעת של שעת השגחה עמדה בשנת 2019 על 49 ש"ח ניתן להסיק מתרשים זה גם הערכה בדבר העלות הממוצעת של השגחה לחודש, אף שיש לזכור שיש שוני גדול בין המועצות הדתיות.

3.4. עסקים בהשגחת ארגון צֹהר

כאמור, מלבד מערך הכשרות הממלכתי פועלים גם גופי כשרות פרטיים, ומערך הכשרות של צֹהר הוא הגוף המרכזי המעניק תעודות כשרות כחלופה למערך של הרבנות ולא כ"קומה שנייה". על פי נתונים שהתקבלו מהארגון, נכון לספטמבר 2024 ישנם 334 בתי עסק כשרים המושגחים על ידו: 90 באזור השפלה והדרום; 84 באזור המרכז; 73 באזור הצפון והשרון; 72 באזור ירושלים. נוסף על כך, הארגון משגיח ומעניק כשרות ל-15 יקבים. בארגון עובדים 38 משגיחים ו-4 מפקחים.