פרלמנט

עשור למרכז המחקר והמידע של הכנסת

| מאת:

מרכז המחקר והמידע של הכנסת – המכונה ממ"מ – הוקם בשנת 2000 כדי "לספק לחברי הכנסת סיוע אמין, מקצועי ואובייקטיבי מבית" (מרכז המחקר והמידע, 2010). ואכן, מאז הקמתו נעשה המרכז כלי עזר חשוב בעבודתם של חברי הכנסת. מאמר זה סוקר את חשיבותם של מרכזי מחקר ומידע בפרלמנטים בכלל ובכנסת בפרט, את הרקע להקמתו של הממ"מ, את התפתחותו, את עבודתו ואת השפעתו בתוך הכנסת ומחוצה לה.

מרכז המחקר והמידע של הכנסת - המכונה ממ"מ - הוקם בשנת 2000 כדי "לספק לחברי הכנסת סיוע אמין, מקצועי ואובייקטיבי מבית" (מרכז המחקר והמידע, 2010). ואכן, מאז הקמתו נעשה המרכז כלי עזר חשוב בעבודתם של חברי הכנסת. מאמר זה סוקר את חשיבותם של מרכזי מחקר ומידע בפרלמנטים בכלל ובכנסת בפרט, את הרקע להקמתו של הממ"מ, את התפתחותו, את עבודתו ואת השפעתו בתוך הכנסת ומחוצה לה.

למרכזי מחקר ומידע בפרלמנטים של מדינות דמוקרטיות בכלל וישראל בפרט שני תפקידים מרכזיים:

א. לתרום לפיקוח אפקטיבי של הרשות המחוקקת על הרשות המבצעת. פיקוח על הרשות המבצעת הוא אחד מתפקידיה המרכזיים של הרשות המחוקקת, ומקורו בתפיסה שהעם הוא הריבון וחברי הרשות המחוקקת הם נציגי העם (פרידברג, 2008: 21). נהוג להבחין בין שני סוגי פיקוח: פיקוח "חזק", שמשמעותו הרכבת ממשלות והפלתן, ופיקוח "חלש", שמשמעותו "כל אותן פעולות שוטפות, סדירות ומתמשכות של חקירה, בחינה, תשאול וקריאה למתן דין וחשבון מהרשות המבצעת" (פרידברג וחזן, 2009: 57).

במדינת ישראל אמנם קיים פיקוח חזק (הכנסת מעניקה אמון לממשלה ויכולה להביע בה אי-אמון), אבל הפיקוח "החלש" על הרשות המבצעת לוקה באופן מסורתי בחסר. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא הקושי של הכנסת להשיג מידע אמין, מקיף ועצמאי, כלומר מידע אחר מזה שהממשלה מספקת. ללא מידע כזה הפרלמנט אינו יכול לערער על סמכותה ועל קביעותיה של הממשלה. הקושי להשיג מידע מקורו בין היתר בעובדה שבמאה העשרים התרבו מאוד תפקידי הממשלות והביורוקרטיות התרחבו והתעצמו, כך שהפרלמנטים מתקשים להתמודד עם הסוגיות המורכבות של המדינה המודרנית ונאלצים להיעזר לשם כך ברשות המבצעת ובמומחיה (שם: 21).

הקושי להשיג מידע פוגע בפיקוח האפקטיבי של הכנסת על הממשלה בעיקר בשני מישורים:

  • סוגיות כלכליות: ככל שהסוגיה הנידונה ביורוקרטית וטכנית יותר ודורשת יותר מומחיות, כך הפרלמנט מתקשה יותר לפקח על הממשלה. סוגיות כלכליות מוצגות בדרך כלל כעניין טכני השמור למומחים, ולכן הפיקוח על הממשלה בתחום זה חלש במיוחד. בישראל הוא נחלש עוד יותר ב-1985 בעקבות חוק ההסדרים,[1] ולאחרונה (2009) עם החלתו של התקציב הדו-שנתי, המאפשר פיקוח של הכנסת וועדותיה על תקציב המדינה רק אחת לשנתיים.
  • ועדות הכנסת: ועדות אלה אמורות לשמש רכיב מרכזי בפיקוח על הרשות המבצעת, והן עושות זאת באמצעות השפעה על הצעות חוק ממשלתיות, סמכותן לזמן את חברי הממשלה ואת עובדי הרשות המבצעת להופיע לפניהן והדיון בתקנות ובצווים הדורשים את אישורן. עם זאת, היעדרם של מקורות מידע עצמאיים (נוסף על כשלים אחרים) פוגע מאוד ביכולת הפיקוח שלהן על הממשלה: "[הוועדה] תלויה בעיקר במידע שמקורו בגוף הממשלתי שעליו היא אמורה לפקח ובלי שתהיה לה היכולת לאמת את המידע או להתעמת אתו" (שם: 62).


ב. לתרום ל"מדיניות מבוססת נתונים" (evidence based policy) - מושג מרכזי בתחום המדיניות הציבורית. מושג זה מניח שככל שהחלטה תתבסס באופן מובהק יותר על נתונים- אחד משלושת הכוחות הפועלים על מקבלי ההחלטות ומעצבים את פעולותיהם, נוסף על אידאולוגיה ואינטרסים- כך היא תהיה נכונה וטובה יותר. את המידע והנתונים אפשר לנצל לצורכי עיצוב מדיניות בדרכים מגוונות, למשל באמצעות הערכת חלופות והכרעה ביניהן (Sanderson, 2002). ומכיוון שלהחלטות המתקבלות בכנסת משמעות ציבורית ראשונה במעלה, יש חשיבות מיוחדת שהיא תאמץ מדיניות מבוססת נתונים.

מרכזי מחקר ומידע אינם מקור המידע היחיד המשמש חברי פרלמנטים בכלל ואת חברי הכנסת בפרט. בישראל שני מקורות מידע בולטים אחרים הם מכוני המחקר (think tanks) ושדלנים (לוביסטים) חברתיים ועסקיים (על פעילותם של שני אלה בוועדות הכנסת ראו "אזרחים בוועדות הכנסת", בגיליון זה. על השדלנים ראו "שדלנות ושדלנים - מבט תאורטי, היסטורי ומשווה" ו" השדלנים המסחריים בישראל", בגיליון זה). פעילותם בכנסת של שדלנים ומכוני מחקר חשובה לא רק משום שהיא מספקת לחברי הכנסת מידע שאינו מטעם הרשות המבצעת, אלא גם משום שהיא מגבירה את נגישות האזרחים לעבודת הכנסת ומביאה לידי ביטוי את עקרון הייצוגיות. עם זאת, יש הבדלים גדולים בין הממ"מ ובין מקורות המידע האחרים העומדים לרשות חברי הכנסת, והבדלים אלה מקנים לממ"מ מעמד ותפקיד ייחודיים:

  • שדלנים ומכוני מחקר מחויבים בראש ובראשונה לגורמים שאינם חברי כנסת ולסדר יום מסוים: שדלנים מייצגים אינטרסים חברתיים ועסקיים ומכוני מחקר מייצגים סדר יום פוליטי-אידאולוגי. הממ"מ לעומת זאת מחויב אך ורק לחברי הכנסת ולמחקר אמין ואובייקטיבי, אינו מייצג אינטרסים אחרים ואינו מבקש לקדם מדיניות מסוימת.
  • זמינות: הממ"מ עומד באופן מוחלט ובכל זמן לשירות חברי הכנסת ומספק מידע על כל נושא שרלוונטי לעבודתם, ואילו שדלנים ומכוני מחקר אינם מחויבים לעמוד לשירות חברי הכנסת בכל עת, ובכל מקרה הם מספקים מידע רק בתחומים ספציפיים.
  • פעילותם של שדלנים עלולה להפריע לחברי הכנסת, שכן הם עלולים "ללחוץ" עליהם (גם בדרכים ספק-כשרות), "לנדנד" להם במהלך עבודתם ולהסיט את תשומת לבם (פרידברג וחזן, 2009: 150). הממ"מ לעומת זאת מספק לחברי הכנסת מידע רק לבקשתם, ומובן שאינו מטריד אותם.
  • יש הטוענים שבישראל השפעתם של מכוני המחקר על מקבלי ההחלטות שולית (אם כי ייתכן שזו נמצאת במגמת עלייה בשנים האחרונות) (Meyers, 2009). הממ"מ, לעומתם, משפיע עד מאוד על קבלת ההחלטות ועל עיצוב המדיניות, כמו שיפורט בהמשך הדברים.

 

הצורך של חברי הכנסת לקבל מידע מקיף, אמין ועצמאי היה ידוע זמן רב לפני שהוקם מרכז המחקר והמידע. צורך זה בלט אף יותר בעבר, משום שנגישותם של מכוני המחקר והשדלנים לכנסת, שכאמור גם הם מספקים מידע לחבריה, הייתה נמוכה ביותר (ראו "אזרחים בוועדות הכנסת", בגיליון זה). בכנסת היו אך מנגנונים מעטים לאספקת מידע: הלשכה המשפטית של הכנסת, הספרייה, ארכיון הכנסת ומאוחר יותר יחידת המחשוב, אבל הם סיפקו מידע רק בתחומים מסוימים ומצומצמים, ולא היו מוכשרים לספק שירותי מחקר מקיפים או ייעודיים (Warshavsky, 2003).

במשך השנים נשמעו קריאות לשפר את אספקת המידע לחברי הכנסת. הקריאות התמקדו בעיקר בשתי הבעיות החריפות ביותר שצוינו למעלה: אספקת מידע בסוגיות כלכליות ואספקת מידע לוועדות הכנסת.[2] כך למשל ב-1971 הציע חבר הכנסת יובל נאמן להעמיד מומחים בלתי תלויים לרשות ועדת הכספים, בשל חשיבותה ובשל הסוגיות המורכבות שהיא עוסקת בהן. ב-1977 צוין בספר שעסק בוועדות הכנסת כי יש צורך ש"הכנסת תעסיק מומחים משלה" לשם פיקוח אפקטיבי שלה על הממשלה: "תפקידו של מומחה כזה יהיה לבדוק את מהימנותן של תכניות הממשלה, על ידי בדיקת החומר והנתונים שהגישו נציגי הממשלה. כך ייווצר עימות בין המומחים הממשלתיים לבין מומחי הכנסת" (פלקסר, 1977: 132). לקראת סוף שנות התשעים חזרו ונשמעו קריאות לשפר את אספקת המידע לחברי הכנסת כתנאי הכרחי לשיפור הפיקוח של הכנסת על הממשלה, הן מפי חוקרים באקדמיה (חזן, 1999; Hazan, 1998), והן מפי חברי הכנסת עצמם. ב-1999 למשל קרא חבר הכנסת מאיר שטרית "להעמיד לרשות חברי הכנסת עזרה מקצועית פרלמנטרית שתכלול בעלי תואר אקדמי בתחומים הרלוונטיים, שיעשו תחקירים ויעמיקו בנושאים שעל הפרק" (שטרית, 2001: 96).

בסופו של דבר ביוני 2000 הוקם מרכז המחקר והמידע של הכנסת ביוזמתו של יושב ראש הכנסת דאז אברהם בורג. בראש הממ"מ עמד בתחילה ד"ר יעקב ורשבסקי, ומאז 2005 עומדת בראשו ד"ר שירלי אברמי.

בראשית דרכו לא עוגנו סמכויות הממ"מ באופן רשמי בחוק כלשהו או בתקנון הכנסת, אבל במהלך העשור הראשון לפעילותו עוגנו והורחבו סמכויותיו בשני מישורים חשובים:

  • סוגיות כלכליות: ב-2002 נקבע שכדי שתתקבל הצעת חוק בעלות תקציבית של יותר מ-5 מיליון ₪ דרושה תמיכה של חמישים חברי כנסת בכל אחת משלוש הקריאות בכנסת (סעיף 3ג לחוק יסוד: משק המדינה, התשל"ה-1975). כדי שלא להותיר בידי משרד האוצר את הסמכות הבלעדית לקבוע את העלות התקציבית של הצעת החוק, נקבע ב-2003 בתקנון הכנסת שבמסגרת הדיונים בוועדה של הכנסת על הצעת החוק, חבר כנסת רשאי להגיש הערכה משלו בנוגע לעלות התקציבית שלו; אם לא קבעה הוועדה אחרת, את ההצעה הנוספת יגיש הממ"מ (סעיף 138א. (ג) לתקנון הכנסת).
  • סמכות לאסוף מידע: בעקבות יוזמה של יושבת ראש הכנסת דליה איציק ב-2008 תוקן חוק הכנסת (סעיף 64 לחוק הכנסת, התשנ"ד-1994), ועוגנו סמכויותיו של מרכז המחקר והמידע לדרוש מידע מכל גוף המבוקר על ידי מבקר המדינה (חוק יסוד: מבקר המדינה: פרק שני). מדובר בעיקר בגופים של הרשות המבצעת - משרדי הממשלה, מוסדות המדינה (כמו המשטרה והצבא), רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות ועוד. לפי התיקון הגוף המבוקר חייב למסור את המידע ללא דיחוי. עם זאת יש מקרים שבהם הוא רשאי שלא למסור אותו: כשמסירת המידע עלולה לפגוע בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה; כשהכנת המידע מצריכה הקצאת משאבים בלתי סבירה; כשהגוף הנדרש למסור מידע הוא בעל סמכות שפיטה, חקירה או תביעה, והמידע קשור להליך משפטי מתנהל; וכשהמידע המבוקש נוגע להתייעצות פנימיות או לטיוטות.

עוד שינויים חלו במהלך העשור בצוות העובדים בממ"מ: (א) צוות העובדים גדל בהדרגה, וכיום הוא מונה 35 עובדים; (ב) המעמד והאופי של צוות העובדים השתנו. בעבר הוגדרה העבודה כ"סטודנטיאלית", ועובדי הממ"מ עבדו במשרות חלקיות, התחלפו כל שנתיים-שלוש ולא היו עובדי כנסת מן המניין. ב-2008 השתנה המצב מן היסוד ועובדי הממ"מ קיבלו תקנים ונעשו עובדים מן המניין במשרות מלאות. שינוי זה משקף את עיגון מעמדו של הממ"מ כמוסד מרכזי בעבודת הכנסת (ריאיון עם שירלי אברמי, 2010); (ג) ב-2007 חיזק הממ"מ את יכולות המחקר הכלכליות שלו: ביוזמתה של יושבת ראש הכנסת דאז דליה איציק הוקמה "המחלקה לפיקוח תקציבי", שעובדיה מתמחים במחקרים כלכליים.הוכחה להתמחותם של עובדי הממ"מ בסוגיות כלכליות אפשר למצוא במכרז שהתפרסם מטעמו בשנת 2007, ובו הופיעו הדרישות האלה: תואר ראשון בהצטיינות בכלכלה או תואר ראשון בכלכלה נוסף על לימודים לתואר שני בכלכלה או במנהל עסקים (מנהל הכנסת, 2007). מובן שרק אחדים מעובדי הממ"מ, בעיקר עובדי המחלקה לפיקוח תקציבי, נדרשים להתמחות בסוגיות כלכליות

רוב עבודת הממ"מ היא הפקת מסמכים, ומאות מופקים מדי שנה בשנה: בשנת 2007 למשל הפיק הממ"מ 438 מסמכים (מרכז המחקר והמידע, 2008: 5), ובעשר שנות פעילותו כ-3,000 (מרכז המחקר והמידע, 2010).

המחקרים מגוונים ביותר וכוללים בין השאר נתונים בנוגע לישראל, השוואות בין-לאומיות וניתוחים כלכליים רבים. המסמכים הם בהיקפים שונים, החל ב"דפי מידע" ו"זרקורים", שמאירים בתמציתיות נושאים מסוימים, וכלה במחקרים ארוכי טווח. מסמכי הממ"מ עוסקים במגוון של נושאים: כלכלה וכספים (בשנת 2007 עסקו בכך 17% מהמסמכים), רווחה (16%), חינוך (12%), פנים ואיכות סביבה (12%), חוק וממשל (9%), בריאות (8%), עבודה (6%), קידום מעמד האישה (4%), מדע וטכנולוגיה (4%), צבא וביטחון (3%), עלייה ותפוצות 3%) ועוד (מרכז המחקר והמידע, 2008: 6).

המסמכים בממ"מ נכתבים ביוזמתם של כמה גורמים: ברוב המקרים ועדות הכנסת (בשנת 2007 הוכנו 57% מהמסמכים לבקשתן) או חברי הכנסת (36.7% מהמסמכים), ובמקרים מעטים יותר גורמים מקצועיים כמו יושב ראש הכנסת והלשכה המשפטית של הכנסת (4.5% מהמסמכים). במקרים אחדים יוזם את המחקרים המרכז עצמו (1.6%) (שם: 3).

חבר כנסת יכול לבקש מסמך לצרכים מגוונים: הערכת עלות של חוק, גיבוש הצעת חוק פרטית, כתיבת נאום במליאה, כתיבת שאילתה ועוד. כל חבר כנסת יכול לפנות לממ"מ, ובעניין זה מעמדם של חברי הממשלה כשל חברי כנסת רגילים. לאחר שחבר הכנסת מגיש בקשה לכתיבת מסמך, הוא נפגש עם נציג המרכז לשם מיקוד השאלה ותיאום ציפיות, למשל בנוגע להיקף המסמך ותאריך הסיום המבוקש. ככלל, בקשות של חברי הכנסת אינן נדחות, אך ייתכנו יוצאים מן הכלל: ראשית, ייתכן שעקב קוצר הזמן העומד לרשות הממ"מ ייאמר לחבר הכנסת שרק אחדות מהסוגיות המבוקשות ייבדקו; שנית, במקרים נדירים תידחה בקשתו של חבר הכנסת אם יסתבר שהנושא שביקש לבדוק אינו רלוונטי לעבודתו הפרלמנטרית.בשיחה עם מנהלת הממ"מ שירלי אברמי עלתה דוגמה של חבר כנסת שביקש לבדוק את הופעותיו בתקשורת של חבר כנסת אחר, ובקשתו נדחתה (ריאיון עם שירלי אברמי 2010).

הוועדות מבקשות מהממ"מ מסמכי רקע לקראת דיוניהן, ועושות זאת באמצעות יושבי הראש או המנהלים שלהן בכל אחת מ-12 הוועדות הקבועות (ובעוד כמה ועדות אחרות) יש רפרנט (בעל תפקיד) קבוע מטעם מרכז המחקר והמידע. כשהוועדות עורכות ישיבות צוות שבועיות, הרפרנט משתתף בהן, ושם מוחלט אם הממ"מ יכתוב מסמך לישיבת הוועדה הבאה ובאיזה נושא. החוקר נוכח בדיון שהמסמך מוצג בו - לפעמים מציג את המסמך ולפעמים רק עונה לשאלות.

עבודת הממ"מ נעשית לעתים קרובות בלוח זמנים קצר ולחוץ: בשל לוח הזמנים של הוועדות, לפעמים עומדים לרשות כתיבת המסמך יום או יומיים בלבד. המסמכים מתפרסמים באתר הכנסת, אך רק לאחר שנעשה בהם שימוש; כך למשל, אם מדובר במסמך רקע לדיון בוועדה, יתפסם המסמך רק לאחר הדיון.

בשימושם בכנסת מסמכי הממ"מ תורמים הן למדיניות מבוססת נתונים, משום שהם מספקים מידע ותחזיות לעתיד, ואלו משפיעים על קבלת ההחלטות; והן לפיקוח של הכנסת על הממשלה, משום שהם מספקים לחברי הכנסת מידע עצמאי שלעתים סותר את המידע שמספקת הממשלה.

  • הצעות חוק פרטיות: מסמכי הממ"מ משמשים רקע להצעות חוק פרטיות רבות. לעתים קרובות יוזמי החוק נעזרים בהם כדי לקדם את החוק ולסתור טענות של הרשות המבצעת נגדו. דוגמה לכך היא הצעת החוק של חבר הכנסת ניצן הורוביץ "החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל": כדי להצדיק את החוק הציג הורוביץ מחקר של הממ"מ, ובהסתמך עליו טען שבשנים האחרונות מספר הספרים היוצאים לאור בישראל פחת, ושבמדינות אחרות חוקים דומים להגנת הספרות משפיעים באופן חיובי על ענף הספרים. הדברים הובאו בסתירה לטענתו של הממונה על ההגבלים העסקיים שמספר הספרים היוצא לאור בישראל במגמת עלייה דווקא (סלע, 2010). חברי כנסת רבים גם מזכירים את מסמכי הממ"מ בדברי ההסבר להצעות החוק שהם מגישים. לדוגמה, בהצעה לתיקון חוק של חבר הכנסת שי חרמש שמטרתה להגביר את התחרות בענף הדלק בישראל, צוטט מסמך של הממ"מ שקבע שענף הדלק בישראל הוא ריכוזי ונשלט על ידי ארבע חברות גדולות (הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון מס' 4), התש"ע-2010).
  • אומדן עלות: זה אחד מתפקידיו העיקריים של הממ"מ. לעתים אמנם מתקבלת ההערכה התקציבית של משרד האוצר, אבל לא פעם הוועדה מאמצת דווקא את הערכת העלות של הממ"מ, והחוק הופך אז לחוק ללא עלות תקציבית (ואין נדרשת תמיכה של חמישים חברי כנסת כדי לקבלו). דוגמה לכך היא הצעת החוק בנוגע לתיקון אמות המידה לזכאות למעונות יום שיקומיים (הוועדה לזכויות הילד, 2005): משרד האוצר טען שעלות החוק היא 7 מיליון ש"ח לפחות, ואילו הממ"מ - שעמדתו היא שהתקבלה - טען שעלותו 4.9 מיליון ₪ בלבד. במקרים אחרים הוועדה מקבלת את ההערכה התקציבית של הממ"מ בלי שמשרד האוצר הגיש הערכה אחרת (ועדת החוקה, חוק ומשפט, 2007); ולעתים גם הערכת העלות של הממ"מ קובעת שלחוק יש עלות תקציבית (שוורץ, 2005).
  • דיונים בוועדות: מסמכים רבים של הממ"מ משמשים רקע לדיונים הנערכים בוועדות. לדוגמה, דיון בוועדה לזכויות הילד על צריכת האלכוהול בקרב בני הנוער בישראל (הוועדה לזכויות הילד, 2009) התבסס בין היתר על מחקר של הממ"מ בנושא זה (שלג מי-עמי, 2009). במקרה אחר, בדיון בוועדת הכספים על בקשתה של חברת "נשר" לרכוש חברת מלט אחרת (ועדת הכספים, 2009), התבסס חבר הכנסת חיים אורון, שהתנגד לרכישה, על מסמך של הממ"מ שעסק בריכוזיות של שוק המלט בישראל. לדיונים בוועדות יש כמובן חשיבות ראשונה במעלה, שכן בהם נידונות הצעות החוק הפרטיות והממשלתיות, והוועדות יכולות לשנות את תוכנם של החוקים. דוגמה לשינוי של הצעת חוק ממשלתית בעקבות מסמך של הממ"מ - כלומר לפיקוח של הכנסת על הממשלה - הם השינויים שהוכנסו בסעיפי חוק ההסדרים לשנת 2009 - 2010 בעניין רישום עורכי דין זרים (ועדת החוקה, חוק ומשפט, 2009), בעקבות מחקר השוואתי של הממ"מ בעניין זה (בן דוד, 2009). 

במסמכי הממ"מ מרבים להשתמש גם מחוץ לכנסת, והדוגמאות להלן מעידות על השפעתו הרחבה של המרכז ועל המוניטין שהוא זוכה לו:

  • בתי המשפט- מסמכי הממ"מ מוזכרים ומצוטטים בדיונים בבתי המשפט ובפסקי דין. לדוגמה, בעתירה לבג"ץ נגד תכנית ויסקונסין צוטט מסמך של הממ"מ שלפיו יש לקיים הערכת עלות-תועלת תקציבית בנוגע לתכנית (בג"ץ 10\3101); ובפסק הדין של בג"ץ בעתירה נגד הקמת בית סוהר פרטי בישראל הסתמכה השופטת בייניש על מחקר השוואתי שערך הממ"מ בעניין הפרטת בתי סוהר בעולם (בג"ץ (05\2605).
  • תקשורת- מסמכי הממ"מ מצוטטים לעתים קרובות בתקשורת. לדוגמה, מסמך של הממ"מ שמותח ביקורת על התקציב הדו-שנתי צוטט בכלי תקשורת רבים בכללם The Marker וכלכליסט (נתנזון, 2010; אביטל, 2010).
  • שדולות- שדלנים משתמשים במסמכי הממ"מ כדי לקדם את האינטרסים שלהם. לדוגמה, כשפנה יושב ראש שדולת ההיי-טק לשר האוצר בבקשת סיוע לחברות, הוא הציג את נתוני הממ"מ על ההיקף ההלוואות הממשלתיות הזמינות לחברות ההיי טק (גרימלנד, 2009).
  • ימי עיון- הממ"מ יוזם ימי עיון בכנסת ומחוצה לה ומשתתף בהם. לדוגמה, הממ"מ ואוניברסיטת תל אביב יזמו יום עיון בנושא "אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ומאגרי מידע ממשלתיים", שהתקיים במאי 2009; והממ"מ וועדת העבודה, הרווחה והבריאות יזמו יום עיון בנושא חקיקה חברתית, שהתקיים בינואר 2010.
  • גורמים רשמיים מחוץ לישראל- גם מדינות אחרות מסתמכות לעתים על מסמכי הממ"מ. לדוגמה, דוח מחלקת המדינה של ארצות הברית לזכויות אדם בישראל לשנת 2009 התייחס למסמך של הממ"מ על מהגרי עבודה ועל סחר בבני אדם בישראל (U.S. Department of State, 2010).

עשר שנים לאחר הקמתו אפשר לסכם את מרכז המחקר והמידע של הכנסת כהצלחה: הוא נעשה חלק אינטגרלי ומרכזי בעבודת הכנסת ומשפיע גם מחוצה לה, סמכויותיו עוגנו בתקנון הכנסת ובחוק הכנסת, והוא התרחב והתמקצע. על תדמיתו המוצלחת מעידים השבחים הרבים שהוא זוכה להם: הן מפי חוקרים (פרידברג וחזן, 2009: 131); והן מפי חברי הכנסת - ראובן ריבלין למשל אמר כי "היום הממ"מ הפך לשם דבר [...] כל מכוני המחקר הארץ מרוממים ומעלים את שמו [...] מספק חומר בצורה נפלאה לחברי הכנסת" (הכנסת, 2009). בד בבד נשמעות קריאות להרחבת סמכויותיו: כך למשל במחקר שראה אור לאחרונה הוצע לחייב את השדלנים בכנסת להעביר את מסמכי הרקע שלהם לממ"מ, והממ"מ יחויב לשלב את הנתונים במסמכיו ולציין את מקורם (פרידברג וחזן, 2009: 151).

עם זאת, עדיין יש מקום לשיפור, בייחוד לנוכח הביקוש ההולך וגובר לשירותיו מצד חברי הכנסת והוועדות. לשם כך יש לנקוט כמה צעדים: ראשית, להגדיל את תקציבו ואת צוות העובדים שלו, כדי שיוכל לעמוד בעומס העבודה הרב ולהעסיק מומחים בתחומים מגוונים; שנית, לעגן את מעמדו בחוק יסוד: הכנסת, כדי למנוע אפשרות של פגיעה במעמדו; ושלישית, להתאים את יחידותיו למבנה ועדות הכנסת וועדות המשנה, כדי שיעבוד ביעילות רבה יותר (שם).פרידברג וחזן ממליצים להתאים גם בין ועדות הכנסת למשרדי הממשלה. אם יאומצו המלצותיהם, תיווצר התאמה בין משרדי הממשלה, ועדות הכנסת ויחידות הממ"מ.

אביטל, תומר, 2010. "מרכז המחקר והמידע של הכנסת: תקציב דו שנתי - מנותק מהמציאות", אתר כלכליסט, 18 בינואר.

בג"ץ 05\2605, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ואח' נ' שר האוצר ואח' (פסק דין מיום 19.11.2009).

בג"ץ 10\3101, האגודה לזכויות האזרח ואח' נ' שר התעשייה, המסחר והתעסוקה ואח' (נדחה על הסף ללא דיון).

בן דוד, ליאור, 2009. "הסדרת מעמדם ופעילותם של עורכי דין זרים באוסטרליה, ארצות הברית ואנגליה", אתר מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

גרימלנד, גיא, 2009. "יו"ר שדולת ההיי-טק לשר האוצר: סייע לחברות ההיי-טק בניצול קרנות האשראי", 26 במאי, The Marker.

הוועדה לזכויות הילד, 2005. פרוטוקול, 28 בנובמבר.

הוועדה לזכויות הילד, 2009. פרוטוקול ישיבה מס' 19, 27 באוקטובר.

הכנסת, 2004. "חוק ההסדרים", אתר הכנסת.

הכנסת, 2009. הישיבה השלושים ושבע של הכנסת השמונה-עשרה, 18 ביוני.

הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון מס' 4) (התקן תדלוק אוטומטי כללי) התש"ע-2010.

ועדת החוקה, חוק ומשפט, 2007. פרוטוקול ישיבה מס' 228, 19 ביוני.

ועדת החוקה, חוק ומשפט, 2009. פרוטוקול ישיבה מס' 37, 6 ביולי.

ועדת הכספים, 2009. פרוטוקול ישיבה, 4 בנובמבר.

 חוק הכנסת התשנ"ד-1994.

חוק יסוד: מבקר המדינה התשי"ח-1958.

חוק יסוד: משק המדינה התשל"ה-1975.

חזן, ראובן, 1999. "טיוטה לרפורמה בעבודת הכנסת", ירושלים: הכנסת (לא פורסם).

טל, הילה, 2010. " השדלנים המסחריים בישראל", פרלמנט, גיליון זה (66), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

מִנהל הכנסת, 2007. מכרז עתודה (פומבי) מס' ‎4) 13/16/07 משרות), אתר הכנסת.

מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 2008. "סיכום שנתי 2007 ותוכנית עבודה ל-2008".

מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 2010. "אודות הממ"מ", אתר הכנסת.

נתנזון, רובי, 2010. "משרד האוצר פוגע בדמוקרטיה: התקציב הדו-שנתי", 1 בפברואר, אתר TheMarker.

סלע, מיה, 2010. "דו"ח שהציג ח"כ הורוביץ מצביע על ירידה בהוצאה לאור של ספרים בארץ", אתר עכבר העיר, 17 במרס.

פלקסר, יחיאל, 1977. הכנסת וועדותיה, ירושלים: אחיעבר.

פרידברג, חן, 2008. הפיקוח הפרלמנטרי על הרשות המבצעת בישראל - פוטנציאל ותפקוד, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים.

פרידברג, חן וראובן חזן, 2009. פיקוח הכנסת על הממשלה: תמונת מצב והצעה לרפורמה, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

ריאיון עם שירלי אברמי, מנהלת מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 10.1.2010.

שוורץ, אליעזר, 2005. הצעת חוק לתיקון פקודת המסים (גבייה) (המצאת דרישה לתשלום דוחות חנייה) התשס"ה-2004 (פ/2832): ניתוח עלות תקציבית, מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

שלג מי-עמי, נעמי, 2009. "צריכת אלכוהול בקרב ילדים ובני נוער", אתר מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

שטרית, מאיר, 2001. "עזרים בעבודתם של חברי הכנסת", בתוך: אפרים טורגובניק (עורך), הפרלמנט בדמוקרטיה הישראלית: כנס בין-לאומי, תל אביב: רמות, אוניברסיטת תל אביב.

שפירא, אסף, 2010א. "אזרחים בוועדות הכנסת", פרלמנט, גיליון זה (66), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

שפירא, אסף, 2010ב. "שדלנות - מבט תאורטי, היסטורי ומשווה", פרלמנט, גיליון זה (66), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

 תקנון הכנסת

Hazan, Reuven Y., 1998. "Political Reform and the Committee System in Israel: Structural and Functional Adaption", Journal of Legislative Studies 4 (1): 163-187.

Meyers, Hannah Elka, 2009. "Does Israel Needs Think Tanks?", The Middle East Quarterly 16 (1): 37-46.

Sanderson, Ian, 2002. "Evaluation, Policy Learning and Evidence-Based Policy making", Public Administration 80 (1): 1-22.

Warshavsky, Jacob, 2003. "Establishing a Research and Information Center at the Knesset (The Israeli Parliament)", World Library and Information Congress: 69th IFLA General Conference and Council, 1-9 August, Berlin.

U.S. Department of State, 2010."2009 Human Rights Report: Israel and the occupied territories", 11 March.