הגבלות על פרסום סקרים סמוך לבחירות

סקר שפורסם בעיתונות ביום הפריימריס במפלגת העבודה ביקש ללמד על שיעורי התמיכה בשלושת המועמדים לראשותה. ממצאיו הורו כי עמרם מצנע מוביל עם 53 אחוז,בנימין אליעזר זוכה לתמיכתם של 35 אחוז וחיים רמון משתרך אחריהם עם 11 אחוזי תמיכה בלבד.

מה תהיינה השפעותיו של סקר כזה על המצביעים - כלל מִתפקדי המפלגה? האם תומכיו של רמון יחליטו לזנוח את המועמד שחזוי לו הפסד לטובת מועמד אחר? האם החלטה כזאת אצל קבוצה גדולה של מצביעים תשנה את תחזית הסקר ואת ההפרשים בין המועמדים? במטה בנימין נתניהו לא היו ספקות: הסקרים שלימדו על פער גדול לטובת אריאל שרון הם שהכריעו את המערכה על ראשות המפלגה, בכך שהביאו להצטרפות סוחפת אל הצד המנצח.

מנקודת מבט כזאת, הסקרים בבחירות לכנסת יהיו בעלי השפעה כאשר הקולות הנודדים עשויים לעצב מפה פוליטית שונה בתכלית. התשובות לשאלה האם סקר בחירות משפיע על עמדות ועל אופן הצבעה, אינן אחידות.

בחודש שעבר הביעה הכנסת את דעתה כשחוקקה תיקון לחוק הבחירות הקובע כי אסור יהיה לפרסם ממצאי סקרים על תוצאות הבחירות החל מיממה לפני פתיחת הקלפיות ועד לסגירתן. התיקון, שנעשה בהמלצת יו"ר ועדת הבחירות השופט מישאל חשין, מצטרף לפסיקה שנתן בנושא זה לפני כשנה. בהחלטתו בעתירה של ישראל אחת נגד מעריב אינטרנט על כוונה לפרסם סקר בחירות ביום הבחירות, אמר השופט חשין: "סקר שיצביע על יתרון - יתרון גדול או אף יתרון קטן - למועמד אחד, יכול שתהא לו השפעה מידית על הבוחרים שטרם מימשו את זכותם. אותם בוחרים שביקשו לבחור במועמד המובילי תקפו בשאננות. . . אשר למועמד האחר. . . התומכים בו ידיהם ירפו והם יימנעו מהצבעה. . ."

החלטה זו וחקיקת הכנסת מצטרפות לשורה ארוכה של חוקים במדינות דמוקרטיות המגבילים את התקשורת בתקופת בחירות (ראה לוח להלן). מאידך, במקומות אחרים, בארצות הברית למשל, מרוץ הבחירות נתפס כשוק חופשי שעקרונות התחרות בשוק הכלכלי חלים עליווהגבלת התקשורת בתקופת בחירות אינה מקובלת. בכמה מדינות החילו על עצמם הארגונים הסוקרים או התקשורת מגבלות, או קבעו כללים מחייבים לפרסום ממצאי סקרים בתקופת מסע הבחירות(בריטניה, אירלנד, יוון והמדינות הסקנדינביות).

המתנגדים להטלת הגבלות על התקשורת בעת בחירות משתמשים בטיעונים נורמטיביים ואמפיריים.

• מבחינה ערכית הם תולים את עמדתם בהגנה על חופש הביטוי וחופש המידע ובהתייחסות לבוחר כאדם רציונלי שאי-אפשר להפוך את דעתו בנקל. לפי שיטה זו, הסקרים תורמים לבחירה רציונלית על-ידי כך שהם מעבירים עוד ועוד מידע.

• מבחינה אמפירית, אנשי מקצוע אחדים מערערים על ההנחה כי הסקרים משפיעים על התנהגות הבוחרים. לפי הערכתו של הארגון העולמי לסקרי דעת קהל (WAPOR), ההשפעה הממשית על התנהגות הבוחרים זניחה, ופועלת בעיקר בכיוון של חיזוק עמדות ולאשל השינוי שלהן.

אף על פי כן לא קל להגן על עמדה זו בתנאים שבהם סקרי הבחירות הפכו למצרך חדשותי בולט, וכאשר חלק גדול מהם נעשה בצורה לא-מקצועית. סקרים כאלה (מרביתם בעיתונות האלקטרונית), המוגדרים כסקרים לא-תקפים, מבוססים על משאלים טלפוניים שלאנשים שהתקשרו מיזמתם. סקרים אלה מטעים. הם אינם מבוססים על מדגם מייצג שלהאוכלוסייה, השאלות לא נשקלו ונוסחו בצורה קפדנית, ולא הייתה בקרה על זהות המתקשרים.

גם העיתונות הכתובה מטפלת בעניין זה לעתים קרובות באורח לא-מקצועי. הדבר נכון הן לגבי אופן עריכת הסקר והן לגבי הפרשנות הניתנת לו. תכופות לא מצוין נתון חשוב לשקלול הנתונים - שיעור המסרבים לענות - שיש לו השפעה על ייצוגיותו. בנוסף לכךנפוצה גם הימנעות מתשאול של מגזרים שקשה יותר לראיין אותם, כמו ערביי ישראל, החרדים, החיילים והעולים חדשים. בקלפי יש לציבורים אלה השפעה משמעותית על תוצאות הבחירות, שכמובן שאי-אפשר להתעלם ממנה.

לוח: הגבלות על פרסום סקרי בחירות בתקופת בחירות

בבריטניה בחר תאגיד השידור הלאומי להתמודד עם התופעה באמצעות אימוץ כלליאתיקה לעיתונאים בכל הנוגע לפרסום ממצאי סקרים. ההנחיה היא שלא להסתמך על פרשנותו של הגוף שערך את הסקר אלא לפרשו באופן עצמאי, לציין מי ערך ומימן אותו (כדי לחשוף הטיות אפשריות), ולהזכיר אירועים סמוכים לביצוע הסקר שהיו עשויים להשפיע בטווח הקצרעל תוצאותיו. הנחיות אלה קיבלו משנה תוקף לאחר בחירות 1992, שאז חזו סקרי הבחירותכמעט ללא יוצא מן הכלל ניצחון למפלגת האופוזיציה, הלייבור, וכידוע התבדו.

בצרפת ובבלגיה ועדות מיוחדות ממלאות את תפקיד הפיקוח. החוק הצרפתי מחייבגילוי של הארגונים הסוקרים בפני ועדה מיוחדת לפיקוח על סקרי בחירות. כל הארגונים הסוקרים מחויבים להירשם אצל ועדה זו, וכן למסור את שמו ועיסוקו של הגורם המממן, אתשם הגוף שערך את הסקר, את מספר המרואיינים, את אורך הריאיון, את השאלות שנשאלו ואתדרך עיבוד הנתונים כל זאת לפני פרסום הסקר. לוועדה סמכויות חקירה נרחבות, והיאמשמשת גם כתובת לתלונות על דרך ניהולם של סקרים (לרוב המפלגות הן שעושות בכךשימוש). חובת גילוי מסוג זה מוטלת גם על הארגונים הסוקרים בבלגיה.

גם בישראל התייחס התיקון החדש לעניין זה, וחייב את הארגון הסוקר לפרסם לצד הסקר פרטים על השיטה ועל גורמי השקלול שהשתמשו בהם להפקת ממצאי הסקר, על מרווח הטעות, על סוגי האוכלוסייה שנדגמו ועל הגורם המממן. בנוסף הטיל החוק על הסוקר חובתדיווח למבקר המדינה.

למרות האמור, חידושו העיקרי של התיקון לחוק מתייחס דווקא לסקרים אמינים. הוראתו מביעה את הרעיון כי פרסום סקר, אם גם תקף, יש בו יסוד של תעמולה בהיותו לא שיקוף דעה בלבד אלא אמצעי לעצבה. ברוח זו אמר השופט חשין בהחלטתו בעניין אינטרנט מעריב, כי "תום לבו של המפרסם ואי-תלותו במפלגה זו או אחרת אין בהם כדי להשפיע עלהיותו או אי-היותו של פרסום פלוני, תעמולת בחירות. . . ברור כי יש בפרסום תוצאותהסקר השפעה על הבוחר הסביר".

בישראל מתקיימים כמה תנאים שנהוג לראותם כמחזקים את הטיעון בעד הגבלת פרסום סקרי בחירות. התנאי הראשון הוא תמונת מפת התקשורת - מונופול ציבורי או פרטיבתקשורת השומר את השליטה בעיתונות הכתובה והאלקטרונית בידי גורמים ספורים בעלי אינטרסים. במצב דברים כזה יש חשש להטיה בפרשנות ממצאי סקרי הבחירות, ולחוסר פתיחות לממצאים שאינם תואמים את סדר היום של אילי התקשורת. החשש האחר הוא עצם קיומו של מרוץ התמודדות צמוד, "תיקו פוליטי" שכל השפעה עליו, גם מועטה, עשויה לשנות כליל את תוצאות הבחירות. שתי תופעות אלה אינן זרות למציאות הישראלית.

הכתוב מבוסס על:

* תיק בחירות מיוחדות 23/01, סיעת ישראל אחת, מעריב אינטרנט בע"מ.

*וימן, גבי, "מדבר סקר תרחק? הסיקור שלסקרי בחירות בתקשורת הישראלית," בתוך אמת וסקר, קמיל פוקס ושאול בר-לב(עורכים), תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת חיפה, 1998, עמ' 123-145.

* Bale, T., "Restricting the Broadcast andPublication of Pre-election and Exit Polls: Some Selected Examples," Representation,Vol. 39 (1), pp. 15-22, 2002.

* Lachapelle, G., Polls and the Media in Canadian Elections, Toronto: Minister of Supply andServices, 1995.