אגב הילרי - האם נשים נוטות להצביע למועמדות נשים?
המרוץ למועמדות המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית מעלה את השאלה בעניין תמיכה במועמדוּת של נשים לתפקידים פוליטיים בכירים בארצות הברית ובישראל.
במרוץ הנוכחי נשים יותר מגברים תומכות בהילרי קלינטון. בבחירות שנערכו ב-Super Tuesday) 5.2) ב-15 מדינות, ב-13 מהן שיעור התמיכה בקלינטון בקרב הנשים היה גבוה משיעור התמיכה בה בקרב הגברים, במדינה אחת השיעור היה דומה, ובמדינה אחת שיעור הגברים שתמכו בה היה גבוה משיעור הנשים התומכות בה באחוז אחד. הפער נשמר גם במדינות שניצח בהן ברק אובמה.הנתונים נוגעים ל-15 מתוך 21 מדינות שנערכו בהן בחירות מקדימות ב'יום שלישי הגדול'. שש המדינות שנערכו בהן הבחירות בשיטת הוועידות המפלגתיות (caucuses) אינן נכללות כאן.
השאלה היא: האם יותר נשים מצביעות לקלינטון משום שהיא אישה? והצד השני של המטבע: האם פחות גברים תומכים בקלינטון משום שהיא אישה?
מחקרים, בעיקר מארצות הברית, מלמדים שכשנשים מתמודדות לתפקידים פוליטיים הן מצליחות להיבחר במידה שווה למידת ההצלחה של הגברים, כלומר בקרב המצביעים אין הטיה נגד נשים: נשים נבחנות על פי כישוריהן וניסיונן, והעדפות ההצבעה אינן נקבעות על פי מין המועמד אלא בראש ובראשונה על פי ההזדהות המפלגתית, כהונה קודמת והנושאים שעל הפרק. עם זאת נשים תומכות קצת יותר מגברים במועמדות נשים: למשל, במחקר שהתפרסם ב-American Journal of Political Science ובחן את התמיכה במועמדות שחורות בבחירות לקונגרס האמריקני נמצא שנשים שחורות הן התומכות החזקות ביותר במועמדות שחורות, ותמיכה זו במועמדוֹת תלויה ברקע שלהן ובניסיונן הפוליטי. מועמדות שחורות עם ניסיון פוליטי יכולות למשוך קולות של מצביעים לבנים ושחורים גם בלי תלות בעובדת היותן נשים. במחקר אחר התברר כי בבחירות לקונגרס האמריקני לעתים נשים חוצות קווים מפלגתיים כדי להצביע למועמדת אישה, והיות שרוב הנשים המועמדות הן מהמפלגה הדמוקרטית, הדבר מעניק למפלגה זו יתרון אלקטורלי.
ובישראל, האם הציבור הישראלי סבור שנשים יכולות להיות מנהיגות לא פחות מוצלחות מגברים?
בסקרי מדד הדמוקרטיה שנערכו בשנים 2003–2007 נמצא שכשני שלישים מהציבור אינם מסכימים עם הקביעה ש'גברים הם מנהיגים פוליטיים מוצלחים יותר מנשים'. בסקר משנת 2007 55% מהגברים לא הסכימו עם המשפט לעומת כ-70% מהנשים שלא הסכימו עמו. ההיבט האופטימי של ממצאים אלו הוא שאחד מכל שני גברים אינו סבור שנשים הן מנהיגות פוליטיות מוצלחות פחות מגברים (אבל חצי מהגברים סבורים שהטענה נכונה). הפן הפסימי הוא שאחת מכל חמש נשים מסכימה עם הקביעה הזאת (19%) ואחת מכל עשר אינה בטוחה בעניינו (12%).
ייתכן שהסיבה שמנהיגות ונשים בישראל אינן חיבור טבעי בעיני כשליש מהציבור קשורה לדומיננטיות של סוגיות חוץ וביטחון. בתרבות המיליטריסטית הישראלית יש הנחה מובלעת שמנהיגים צריכים להיות בעלי רקע ביטחוני. גם בארצות הברית נמצא שהנכונות של הציבור לתמוך במועמדות נשים לנשיאות ירדה לאחר ה-11 בספטמבר בשל הדומיננטיות של נושאי הביטחון.
האם יש סיכוי לדגם מקומי של הילרי קלינטון? אמנם בישראל כבר כיהנה ראש ממשלה (גולדה מאיר בשנים 1969–1974), אך היא בבחינת יוצא מן הכלל המעיד על הכלל. לאורך השנים ייצוגן של נשים בפוליטיקה הישראלית מביך: בכנסת הנוכחית מכהנות 17 נשים (כ-14% מחברי הכנסת). הייצוג הנמוך מעמיד את ישראל בשורה אחת עם מדינות כמו זמביה וקמרון. לא ברור אם התרבות הפוליטית המיליטריסטית היא שעומדת בדרכן של נשים לעמדות בכירות בממשלה; מכל מקום הניסיון בעולם מלמד שמועמדת ראויה עשויה להיבחר למרות או בשל היותה אישה.
מקורות
אריאן, אשר, ניר אטמור, ויעל הדר, 2007. מדד הדמוקרטיה הישראלית 2007, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
Brians, Craig Leonard, 2005. 'Women for women: Gender and Party Bias in Voting for Female Candidates', American Political Research 33 (3): 357–375.
Dolan, Kathleen, 2004. Voting for Women: How the Public Evaluates Women Candidates, Boulder CO: Westview Press.
Philpot, Tasha S., and Walton Hanes Jr., 2007. 'One of Our Own: Black Female Candidates and the Voters who Support Them', American Journal of Political Science 51(1): 49–62.