מאמר דעה

מימון הבחירות הפך למרוץ חימוש מפלגתי

| מאת:

במהלך קמפיין הבחירות שלהן, נוהגות המפלגות לבזבז מיליוני שקלים ולהיכנס לגירעונות גבוהים – שהן אחר כך מכסות באמצעות המימון שהן מקבלות מהמדינה לפעילות ציבורית ופנים-מפלגתית שוטפת. התוצאה: למפלגות לא נשאר מספיק כסף לניהול השוטף שלאחר הבחירות. על מנת למנוע זאת, יש להציב גבול ברור בין שני התקציבים, ולחייב את המפלגות להשתמש בכספי הציבור כראוי

הנה אבסורד: המדינה מעניקה למפלגות מימון ציבורי נדיב ביותר לבחירות, ובכל זאת, שוב ושוב, הן מסיימות את מערכות הבחירות בגירעונות גדולים. מימון הבחירות בישראל הוא מהגבוהים בעולם.  מחקר שהתפרסם במכון הישראלי לדמוקרטיה ובדק את מימון הבחירות בישראל ובמדינות ה-OECD בשנים 2011-2007, מצא כי המימון בישראל בשנת בחירות היה הגבוה ביותר.

לא מפתיע אפוא שהמפלגות מסתמכות כמעט אך ורק על המימון מטעם המדינה: בבחירות 2015 עמד המימון שהמדינה העניקה לכל המפלגות ביחד על כ-183 מיליון שקלים, שהיוו 97% מסך ההכנסות של המפלגות לאותן בחירות; ובשנת 2017, שלא הייתה שנת בחירות, כ-80% מההכנסות של המפלגות הגיעו ממימון ציבורי. שאר ההכנסות של המפלגות מקורן בעיקר בתרומות, דמי חבר ומכירת נכסים. במבט השוואתי, רק המפלגות בהונגריה תלויות במימון ציבורי (מעט) יותר מאשר המפלגות הישראליות.

משקלו היחסי של המימון הציבורי מסך הכנסותיהן של המפלגות ב-18 דמוקרטיות, 2010-2014:

מימון צפוי ב-2019 לפי הסקרים האחרונים:

רשימה מנדטים 2019 מימון בחירות (₪)
כחול לבן 36 49,146,200
הליכוד 29 42,224,200
העבודה 7 19,381,600
חד"ש-תע"ל 7 11,075,200
יהדות התורה 7 10,383,000
הימין החדש 6 9,690,800
איחוד מפלגות הימין 6 11,767,400
ש"ס 5 9,690,800
רע"מ-בל"ד 5 8,998,600
ישראל ביתנו 4 8,306,400
מרצ 4 7,614,200
כולנו 4 11,075,200
זהות 0 1,384,400
גשר 0 1,384,400
סה"כ  120 202,122,400

אך על פי כן, הוצאותיהן של המפלגות במהלך מערכת הבחירות גבוהות בהרבה מהכנסותיהן. כך, בבחירות 2015 הוציאו המפלגות כ-246 מיליון ש"ח – 58 מיליון ש"ח יותר מהכנסותיהן. למרות המימון הנדיב, לא הייתה ולו מפלגה אחת, מבין אלו שנבחרו לכנסת, שהצליחה לשמור על איזון כלכלי בתקופת הבחירות. כתוצאה מכך, כמעט כל המפלגות סיימו את מערכת הבחירות עם "מינוס" בבנק, לעתים של עשרות מיליוני ש"ח (למעט 'התנועה' ו'חד"ש').

אז למה זה קורה ואיך אפשר לתקן את המצב?

בתקופת בחירות, המפלגות נוטות לזנוח כל שיקול דעת כלכלי. הן נאבקות על חייהן ועל עתידן הפוליטי, ומוכנות להשקיע כל סכום שיידרש לצורך כך – בתעמולה, פעילים, יועצים אסטרטגיים ותדמיתיים וכן הלאה. לעתים קרובות מתפתחת דינמיקה של "מרוץ חימוש", שבמסגרתו מפלגה אחת משקיעה כספים רבים במערכת הבחירות, ויריבותיה עושות בדיוק אותו הדבר כדי לא להישאר מאחור – גם אם אין בכך צורך אמיתי.

מעבר לכך, המפלגות יודעות שהן יוכלו בעתיד לכסות את הגירעון באמצעות שימוש במימון אחר שהן מקבלות מהמדינה – מימון הוצאות שוטפות. מדובר בשני מנגנוני מימון שונים, שנועדו במקור למטרות שונות: מימון הבחירות, שנועד לסייע למפלגות לנהל את מסע הבחירות שלהן; והמימון השוטף, שנועד לאפשר למפלגות לבצע מגוון פעולות, ובהן שמירה על קשר עם הציבור, פעילות רעיונית ואידאולוגית והליכים דמוקרטיים פנים־מפלגתיים. גם כאן מדובר בסכומים משמעותיים: בשנת 2017 העבירה המדינה למפלגות כ-130 מיליון ש"ח לצורך מימון שוטף. אלא שהמדינה מאפשרת למפלגות להשתמש בכספי המימון השוטף לכל מטרה שירצו, והן משתמשות בחלק ניכר ממנו לכיסוי הגירעונות שצברו בתקופת הבחירות. כתוצאה מכך, למפלגות פשוט לא נשאר מספיק כסף להשקיע בפעולות החשובות שלשמן נועדו כספי המימון השוטף.

כדי לשפר את המצב, יש להקים "חומה סינית" בין מימון הבחירות והמימון השוטף, כך שמפלגות לא יוכלו להשתמש במימון השוטף לכיסוי הוצאות הבחירות שלהן. הדבר יעודד את המפלגות לנסות ולשמור על איזון תקציבי בתקופת הבחירות, וגם "ישחרר" להן באופן אוטומטי כספים לפעילות שוטפות אמיתיות.

מדינת ישראל מעניקה למפלגות סכומים נדיבים, אבל מאפשרת להן – ובעקיפין אף מעודדת אותן – להתנהל בצורה בזבזנית ולהזניח חלק מהתפקידים המרכזיים שמפלגות במדינות דמוקרטיות אמורות למלא. הגיע הזמן לתקן את המצב, ולדאוג שכספי הציבור שלנו במפלגות ינוצלו כראוי.

פורסם לראשונה בדה מרקר.