סקירה

מפלגות אווירה במרכז

| מאת:

'חוסן לישראל' 'גשר' ו'תל"מ' מפלגות מרכז חדשות שצפויות לעבור את אחוז החסימה אך ההיסטוריה מלמדת שככל הנראה הן יעלמו מהמפה הפוליטית לאחר קדנציה אחת או שתיים, לכל היותר שלוש

Flash 90

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 הוקמו כמה מפלגות מרכז חדשות. לפי הסקרים האחרונים, שלוש מהן צפויות להיבחר לכנסת: "חוסן לישראל" בראשות בני גנץ, ומפלגת תל"מ בראשות משה (בוגי) יעלון, שתתמודד איתה ברשימה משותפת; וכן "גשר" בראשות אורלי לוי-אבקסיס. מפלגות אלה מצטרפות למפלגות מרכז רבות שהוקמו ונבחרו לכנסת מאז שנות ה-90'.

אבל ההיסטוריה מלמדת שמפלגות כאלה גם נוטות להיעלם במהירות מהמפה הפוליטית. מאז 1996 התאפיין המרכז הפוליטי במפלגות מרכז חדשות שמוקמות, נבחרות לכנסת, אבל לאחר קדנציה אחת או שתיים, לכל היותר שלוש, נעלמות. אפשר לכנות מפלגות כאלה "מפלגות אווירה". זה היה גורלן של הדרך השלישית, מפלגת המרכז, שינוי, מפלגת הגמלאים וקדימה. ייתכן בהחלט שגם התנועה, שנבחרה לכנסת באופן עצמאי ב-2013 ובמסגרת "המחנה הציוני" ב-2015, תסבול מקרוב מגורל דומה – לפי הסקרים, היא לא צפויה לעבור את אחוז החסימה אם תתמודד באופן עצמאי. גם מפלגת כולנו, שנבחרה לראשונה ב-2015, עוד צריכה להוכיח שיש ביכולתה לשרוד לטווח ארוך יותר – לפי הסקרים הנוכחיים היא צפויה להיבחר לכנסת גם ב-2019, אבל להיחלש משמעותית. לעומתן, מפלגה אחת שלפחות כרגע נראה שהצליחה להתבסס היטב בפוליטיקה הישראלית היא יש עתיד, שצפויה לפי הסקרים לגרוף מספר נאה של מנדטים גם בבחירות 2019, בפעם השלישית שבה תתמודד.

מפלגות מרכז מאז 1996
שם המפלגה מתי נבחרה לכנסת? גורל המפלגה
הדרך השלישית 1996 – 4 מנדטים נעלמה – לא עברה את אחוז החסימה בבחירות 1999
מפלגת המרכז 1999 – 6 מנדטים נעלמה – רוב חברי הכנסת מטעמה נטשו אותה; שארית המפלגה לא עברה את אחוז החסימה בבחירות 2003
שינוי 1999 – 6 מנדטים
2003 – 15 מנדטים
נעלמה – התפצלה, ושני הפלגים לא עברו את אחוז החסימה בבחירות 2006
הגמלאים 2006 – 7 מנדטים נעלמה – לא עברה את אחוז החסימה בבחירות 2009
קדימה 2006 – 29 מנדטים
2009 – 28 מנדטים
2013 – 2 מנדטים
נעלמה – לקראת בחירות 2013 חלק מחבריה התפצלו והקימו את התנועה; בבחירות 2015 המפלגה לא התמודדה בבחירות
התנועה 2013 – 6 מנדטים
2015 – חלק מרשימה משותפת
2019 - ?
בסכנת היעלמות – בבחירות 2015 התמודדה ברשימה משותפת עם מפלגת העבודה;
בבחירות 2019 – אם תתמודד לבדה, לפי הסקרים לא צפויה לעבור את אחוז החסימה
יש עתיד 2013 – 19 מנדטים
2015 – 11 מנדטים
2019 - ?
שומרת על יציבות – לפי הסקרים תזכה להישג נאה גם בבחירות 2019
כולנו 2015 – 10 מנדטים
2019 - ?
כרגע שורדת – תתמודד גם בבחירות 2019, אך צפויה להיחלש באופן משמעותי
חוסן לישראל 2019 - ?  
גשר 2019 - ?  
תל"מ 2019 - ?  

מדוע מפלגות המרכז מתחלפות במהירות?

תוצאות הבחירות מאז אמצע שנות ה-90 מלמדות שיש בישראל ציבור לא קטן שממוקם במרכז המפה הפוליטית ומהווה "מאגר אלקטורלי" פוטנציאלי עבור מפלגות מרכז. מפלגות אלה נהנות מחולשת המפלגות המצרפיות הגדולות, הליכוד והעבודה – שלא מתקרבות להישגיהן בשנות ה-70 וה-80, אז זכו שתיהן ביחד בכ-80 מנדטים ואף יותר (לעומת פחות מ-60 בכל אחת ממערכות הבחירות מאז 1999). למרות ההתאוששות המרשימה של הליכוד במערכות הבחירות האחרונות – לא נראה שהוא, ובוודאי העבודה, ישחזרו בקרוב את הצלחות העבר שלהן. מרכז המפלגה הפוליטית נותר אפוא "פרוץ" לכניסתן של מפלגות מרכז גדולות. יתר על כן, מבט לדמוקרטיות אחרות מלמד שמפלגות מרכז יכולות להתבסס במערכת הפוליטית ולשרוד תקופה ממושכת. דוגמאות בולטות הן המפלגה הליברל-דמוקרטית בבריטניה (שהוקמה ב-1988) והמפלגה הדמוקרטית החופשית (FDP) בגרמניה (שהוקמה ב-1948).

ובכל זאת, מפלגות המרכז בישראל נוטות להיעלם במהירות. מדוע?

מבט על מפלגות המרכז לאורך השנים מלמד שהן ניצבות בפני כמה סכנות עיקריות:

  • הסתמכות על מנהיג כריזמטי – רוב מפלגות מרכז נבנות סביב מנהיג כריזמטי אחד. אם אותו מנהיג עוזב מסיבה כלשהי, או מתברר כלא-מוצלח – המפלגה מתקשה לשרוד בלעדיו. דוגמה מובהקת היא מפלגת שינוי, שלא שרדה לאחר פרישתו של טומי לפיד מראשות המפלגה. כל מפלגות המרכז הקיימות כיום מבוססות על מנהיג כריזמטי – לפיד, כחלון, גנץ, לוי-אבקסיס, לבני – ולכן נתונות בסכנה דומה.
  • פיצולים פנימיים – זכורה במיוחד עזיבתם של חלק מחברי קדימה לטובת "התנועה" לקראת בחירות 2013, שהובילה להתרסקותה של קדימה בבחירות אלה. גם שינוי, מפלגת הגמלאים ומפלגת המרכז סבלו מפיצולים. בהקשר זה, אף שסיעת כולנו לא התפצלה, עזיבתם של חלק ניכר מחברי הכנסת שלה כבר לאחר קדנציה אחת בכנסת עלולה אפוא לרמוז על גורלה העתידי. לא פלא שיש עתיד, שהצליחה עד כה להימנע ממשברים רציניים, צפויה לזכות להישגים נאים גם במערכת הבחירות השלישית שלה.
  • חוסר השקעה במיסוד וביסוס המפלגה – הכוונה להקמת מוסדות וגיוס והפעלת פעילים וחברים (לא רק בתקופה הבחירות). הניסיון מוכיח שמוסדות, פעילים וחברים מסייעים למפלגות לשרוד בתקופות משבר – כך לדוגמה שרדו הליכוד והעבודה משברים קשים. מרבית מפלגות המרכז לא משקיעות מאמצים בתחומים אלה, ואין להן כמעט נוכחות בשטח (קדימה הייתה מקרה יוצא דופן, וגם יש עתיד מקיימת פעילות קבועה בשטח, אם כי ללא דמוקרטיה פנימית).
  • נטישת המצביעים לטובת מפלגות מרכז חדשות – ההיסטוריה מלמדת שציבור מצביעי המרכז נוטש לעתים קרובות את מפלגת המרכז שעבורה הצביע בבחירות הקודמות לטובת מפלגת מרכז חדשה. נראה שבאופן טבעי, מצביעי מפלגות מרכז נאמנים פחות למפלגותיהם, משום שהצבעתם אינה מבוססת על אידיאולוגיה נוקשה או זהות סקטוריאלית ספציפית. עם זאת, למפלגות המרכז בישראל יש מאפיינים ספציפיים ש"מעודדים" מצביעים לנטוש אותן. כך, הן לעתים קרובות מבטיחות לציבור הנלהב שינוי מידי וממשי בתחום מסוים – למשל הבטחותיה של מפלגת הגמלאים לשיפור משמעותי במצבו של מגזר זה, הבטחותיה של שינוי ל"מהפכה אזרחית" והבטחותיה של כולנו להורדת יוקר המחייה (בפרט מחירי הדיור). בשל כך, הציבור עלול להתאכזב מהן במהירות. הן גם מציגות את עצמן כמי שיאמצו "פוליטיקה חדשה" ונקייה (בניגוד ל"פוליטיקה ישנה", מסואבת, המאפיינת את הליכוד והעבודה). כיוון שבפועל קשה מאוד לממש הבטחה כזו בעולם הפוליטי המורכב, הבוחרים נוטים להתאכזב במהירות גם ממנה. לבסוף, כאמור, מפלגות מרכז רבות מסתמכות כאמור על מנהיג כריזמטי בודד – וכשאותו מנהיג פורש או מתברר כלא-מוצלח, הבוחרים לא מהססים להחליפו במנהיג כריזמטי אחר של מפלגת מרכז אחרת.

האם זה רע?

באופן עקרוני, היווצרותן של מפלגות חדשות אינה תופעה שלילית, שכן מפלגות כאלה יכולות "לנער" את המערכת הפוליטית – לסייע לפוליטיקאים חדשים ורעננים להיבחר ולהעלות סוגיות חדשות ורלוונטיות על סדר היום. יש גם חשיבות למפלגה שתייצג ציבור רחב בישראל שמזהה את עצמו עם המרכז הפוליטי, ולחיזוק המרכז יש פוטנציאל להשפיע לטובה על החברה כולה – לרכך קונפליקטים אידיאולוגיים ומגזריים ולמתן דרישות ועמדות נוקשות של קבוצות מסוימות.

אבל במבט רחב, הצלחתן (והיעלמותן) של מפלגות מרכז היא אחד התסמינים של משבר המפלגות בישראל. ריבוי מפלגות המרכז החדשות שקמות וגורפות הישגים נאים בבחירות מעיד על חוסר שביעות הרצון של הציבור מהמפלגות הוותיקות – מהפוליטיקאים העומדים בראשן ומכישלונן לפתור בעיות יסוד בחברה הישראלית. בתהליך מעגלי, התחלופה המהירה של מפלגות בכנסת פוגעת עוד יותר באמון הציבור בפוליטיקה, בפוליטיקאים ובמפלגות, אשר גם כך מצוי בשפל המדרגה. אותם הבוחרים שכבר התאכזבו מהמפלגות הגדולות חוזרים ומתאכזבים שוב ושוב ממפלגות מרכז – וכך עלולים להתייאש לחלוטין מהמערכת הפוליטית ומהדמוקרטיה בישראל.

נוסף על כך, כיוון שהמפה הפוליטית מתאפיינת בריבוי מפלגות מרכז, ולא במפלגה אחת ש"משתלטת" על מרכז המפה הפוליטית ואף מחליפה את אחת המפלגות המצרפיות הגדולות, הרי שמפלגות המרכז תורמות לפיצול הפוליטי, הפוגע ביכולת המשילות. לפי הסקרים כיום, נראה שבכנסת הקרובה ינסוק הפיצול הפוליטי לשיאים חדשים – במידה רבה בשל הצלחתן של מפלגות מרכז חדשות.

מבט קצר לעתיד

מוקדם מדי לדעת אם מפלגות כמו חוסן לישראל, גשר ותל"מ יהפכו אף הן להיות מפלגות אווירה שייעלמו במהירות. אין ספק שההיסטוריה מלמדת שעליהן להיזהר מכך – כמו מפלגות מרכז אחרות שנעלמו, גם הן מבוססות על מנהיגים בודדים כריזמטיים ומבטיחות פוליטיקה חדשה. ספק אם הן מתכוונות גם לנקוט מאמצים של ממש להקים מוסדות מתפקדים, להפעיל סניפים לאחר הבחירות ולשמור על קשר רצוף עם התומכים והפעילים. אם לא ילמדו מגורלן של מפלגות המרכז בעבר, ספק אם יצליחו לשרוד לאורך זמן ולהתאושש ממשברים, שבוודאי עוד יגיעו בעתיד.