שינוי חוק החסינות

חוק החסינות לחברי הכנסת שהונח פעם נוספת על שולחן הכנסת עלול לפגוע באופן בוטה בשלטון החוק ובאמון הציבור במוסדות המדינה ובנבחריה. מה בדיוק אומר החוק, על מי הוא חל ומה המשמעויות וההשלכות העולות ממנו? התשובות בסקירה שלפניכם

Flash 90

מהו חוק החסינות ולמי המנדט להסירה?

חוק החסינות המוצע מבקש להעניק חסינות מפני העמדה לדין של חברי הכנסת, לרבות ראש הממשלה, וכן של שרים וסגני שרים שאינם חברי כנסת. לפי החוק המוצע, ההחלטה על הסרת החסינות תהיה נתונה בידי ועדת הכנסת והחלטה במליאה ברוב רגיל. מניסיון העבר, סביר שהחלטה על אי הסרת חסינות תהיה נתונה לביקורת בג"ץ, שכן החלטת הכנסת על חסינות היא החלטה בעלת מאפיינים שיפוטיים.

מה הבעיה בחוק החסינות?

• כל הצעת חוק פרסונלית היא הצעה בעייתית, בעיקר בגלל שהיא מבקשת לשנות את חוקי המשחק הדמוקרטיים לטובת אדם ספציפי. בהקשר זה, חוק החסינות נועד להטיב עם ראש הממשלה וחברי כנסת נוספים החשודים בפלילים, ללא שום צידוק ענייני.
• בהיותה צופה פני עבר (רטרואקטיבית), יש כאן ניסיון בוטה להתערב בהליך פלילי שכבר יצא לדרך, ובכך עלול לפגוע בצורה בוטה בשלטון החוק ובשוויון בפני החוק.
• הצעת החוק היא בבחינת 'לתת לחתול לשמור על השמנת', שכן היא תאפשר לחברי הכנסת להשתמש בכנסת כעיר מקלט לעבריינים ולהגן זה על זה מפני העמדה לדין. זוהי הצעה שתפגע עוד יותר באמון הציבור בכנסת, בחוק ובכבוד כלפיו, ובמידה מסוימת גם עלולה לעודד שחיתות וסוגים אחרים של עבריינות.

האם הייתה בעבר חסינות לחברי הכנסת?

כן. עד 2005 הייתה לחברי הכנסת חסינות מפני העמדה לדין פלילי, ולכנסת הייתה הסמכות להסירה, כדי שניתן יהיה להעמיד לדין חבר כנסת.
ברוב המקרים בהם נדרש להעמיד לדין חבר כנסת, הוסרה החסינות, ורק במקרים בודדים הכנסת סירבה להסיר את החסינות, וההחלטה הובאה לפתחו של בית המשפט.
בעקבות ביקורת ציבורית קשה, תוקן החוק בשנת 2005 ונחקק חוק החדש, שנהוג עד היום, לפיו לחבר הכנסת אין חסינות אוטומטית אלא הוא יכול לבקשה מן הכנסת. כך שברירת המחדל הפכה להיות שאין חסינות אלא אם כן הכנסת החליטה להעניק אותה.

בבחירות האחרונות הציבור הביע אמון בחברי הכנסת. האם זו לא סיבה מספקת למנוע את העמדתם לדין במהלך הכהונה?

ראשית, חשוב לזכור - בבחירות נבחרו מפלגות או רשימות, ולא פוליטיקאים בודדים. העמדת חבר כנסת לדין לא פוגעת במפלגתו, משום שהיא לא מאבדת את המושב שבו זכתה בכנסת. במקרה הצורך, אם יאלץ חבר הכנסת להתפטר, הוא יוחלף בחבר כנסת אחר מאותה הרשימה. שנית, במדינת חוק מתוקנת, שאלת האחריות הפלילית של אדם זה או אחר נקבעת בבית המשפט, על בסיס חומר ראיות, ולא בהכרעה של רוב הציבור.

 אז למה אי אפשר לברר את הטענות המשפטיות נגד חברי כנסת בתום כהונתם?

אין בישראל הגבלת כהונה לחברי כנסת ואף לא לראש הממשלה. כך שמנגנון כזה פירושו דחייה העלולה להימשך שנים רבות, תוך פגיעה באפשרות להגיע לחקר האמת ובשוויון בפני החוק. זאת ועוד, המשך כהונה בתפקיד ציבורי בכיר של אדם החשוד בפלילים פוגע פגיעה קשה באמון הציבור בשלטון ואף עשוי לאפשר לחשוד לנקוט בפעולות שיפגעו בחקירה נגדו או לבצע עבירות נוספות.

מה הקשר בין חוק החסינות לפסקת ההתגברות?

בעצם אין קשר מובהק בין השניים. בג"ץ יכול להתערב בהחלטה להעניק או להסיר חסינות גם בלי לפסול את החוק עצמו. אלא שלאור היוזמות להגביל את היכולת של בית המשפט לפסול חקיקה באמצעות פסקת התגברות ולמעשה לצמצם את סמכות בג"ץ להתערב בהחלטות הכנסת, הכנסת עלולה להשתמש בפסקת ההתגברות על מנת להעביר מחדש חוקים, כמו חוק החסינות, גם אם בג"ץ יקבע שהם פוגעים בעקרון השוויון ובזכויות יסוד אחרות.

מה באמת נהוג בעולם?

בעולם כבר מזמן הבינו שיש להגביל משמעותית את עניין החסינות של נבחרי ציבור. המגמה הבולטת באירופה היא צמצום היקף החסינות, ולא הרחבתה. כך, למשל, בצרפת ובאיטליה בוטלה בשנות ה-90 החסינות האוטומטית מפני העמדה לדין, והיא כוללת בעיקר חסינות מפני מעצר ומאסר. גם ארגונים בינלאומיים כמו האיחוד האירופי מדגישים שהחסינות חשובה במיוחד במדינות שבהן יש סכנה ממשית לרדיפת פוליטית של האופוזיציה.