OpenAI תקנה אותי!
המהפך הטכנולוגי בחדרי החדשות יכול לחזק את העיתונאות המקצועית ולאפשר לה להישאר רלוונטית, אבל הוא גם עלול להפוך אותה לבת ערובה של התאגידים שמפתחים את כלי ה–AI
Photos by nundigital/NunDigital and TommL/Getty Images Signature through Canva
האם חברות הבינה המלאכותית צריכות לשפות את כלי התקשורת על כך שמודלים של בינה מלאכותית "מתאמנים" על תוכן עיתונאי? כנראה שכן. מצד אחר, כיצד צריכים עיתונים להטמיע מוצרים מבוססי בינה מלאכותית במערכות שלהם וכך להתמודד עם המשבר הכלכלי שבו הם נתונים? ובכלל, מה צפוי לאתרי החדשות בעולם שבו צ'אטבוטים וגם סוכנים מבוססי בינה קוראים את התוכן העיתונאי ומשלבים אותו, עם קרדיט או בלעדיו, בתשובות שלהם?
מרוץ החימוש של ענקיות הטכנולוגיה מואץ. OpenAI חתמה לאחרונה על הסכמי תוכן עם קרוב ל־20 מו"לים ברחבי העולם, מ"לה מונד" הצרפתי ועד "פרייזה מדיה" הספרדית, חלקם בעשרות מיליוני דולרים בשנה. לפני חודש חתמה גוגל על הסכם עם סוכנות הידיעות AP לשילוב חדשות בזמן אמת במערכת ג'מיני שלה, והמתחרה OpenAI הודיעה על מימון ישיר של ארבעה חדרי חדשות מקומיים של אתר החדשות האמריקאי Axios. במקביל, OpenAI מרחיבה את תוכנית השותפות שלה עם ארגון העיתונות העולמי WAN-IFRA, ותתמוך בהטמעת מוצרים מבוססי בינה מלאכותית ביותר מ־100 חדרי חדשות בעולם.
במערכה הנוכחית במאבק על עתיד העיתונות, זהו מהלך שעשוי להיות משתלם לשני הצדדים. ענקיות הבינה המלאכותית מבינות שהן זקוקות לתוכן עיתונאי אמין כדי לאמן את המודלים שלהן, ושהמודל של "גירוד" תוכן ללא תשלום אינו מקובל, ציבורית או משפטית. שיתוף הפעולה עם העיתונים מאפשר להן להציע ללקוחות מידע אמין ומוצלב. יותר מזה, מבחינת OpenAI ההשקעה בחדרי חדשות היא פיילוט אסטרטגי שיאפשר לה לבחון כיצד הטכנולוגיה שלה יכולה לשנות את שוק התקשורת והעיתונות. היא גם מאפשרת לענקיות הטק דריסת רגל בתקשורת הממוסדת, ממש כמו זאת שיש כבר כיום לג'ף בזוס ב"וושינגטון פוסט".
עבור המו"לים של העיתונות המסורתית, זהו לכאורה הסדר מושלם: העיתונות מקבלת תזרים מזומנים חדש ובנוסף הפניות ישירות מכלי הבינה המלאכותית למאמרים מקוריים ולאתרים. המהפך הטכנולוגי בחדרי החדשות יכול להיות Game changer שיחזק את העיתונאות המקצועית אל מול שחקנים פיראטיים, בזכות הפחתת עלויות וקיצור זמני עבודה שיאפשרו לה להישאר רלוונטית.
השאלה היא אם מיזוג האינטרסים הזה באמת יציל את העיתונות, או שהוא עלול להפוך אותה לבת ערובה של תאגידי הטכנולוגיה. כשמנכ"ל Axios מצהיר שחדרי החדשות החדשים שיוקמו במימון OpenAI לא יהיו תלויים בסם אלטמן, קשה להשתכנע. זהו מימון של מיליוני דולרים לחדרי חדשות שיתחילו להיות רווחיים רק בעוד שלוש שנים, ושיתבססו על כלים טכנולוגיים ייעודיים שתספק החברה. התלות הזו תגבר אם ההסכם קשור גם לרישיון השימוש בתכנים העיתונאיים, מקור הכנסה נוסף שקשה יהיה לוותר עליו. ואם כיום שוק הבינה המלאכותית עדיין מבוזר יחסית, הניסיון מלמד שמוצרי מידע טכנולוגיים מתכנסים במהירות למספר מצומצם של שחקנים דומיננטיים. כשזה יקרה, התלות הכפולה של כלי התקשורת – הן במימון והן בטכנולוגיה – תהפוך את ענקיות הבינה המלאכותית למונופול לא רק על הכלים, אלא על המידע העיתונאי־חדשותי עצמו.
מטריד לא פחות הוא העירוב בין מידע, אינטרסים מסחריים ואלגוריתמים. בניגוד למודעות ממומנות בגוגל, שמסומנות ומופרדות מתוצאות החיפוש הרגילות, קידום תוכן בתשובות של צ'טבוט או של סוכן אינו גלוי למשתמש. כשהתשובה לשאילתת החיפוש מוגבלת באורכה, העדפת תוכן ממקורות מסוימים בהכרח באה על חשבון מקורות אחרים. עכשיו דמיינו מה יקרה כשענקיות תקשורת מזוהות פוליטית, כמו אל ג'זירה למשל, יתחילו לחתום על הסכמי שימוש עם חברות הענק הטכנולוגיות, וכל מי שיחפש מידע על ישראל, יקבל אותו "בתיווך" אל ג'זירה בלי לדעת על כך.
עבור שוק העיתונות הישראלי, האתגרים מתעצמים. ראשית, הסיכוי שענקיות הבינה המלאכותית ישקיעו בפיתוח כלים ייעודיים לחדרי חדשות בעברית נמוך. שנית, בעוד שבארצות הברית ובאירופה יש מגוון רחב של כלי תקשורת שיכולים להתמקח על תנאי ההסכמים, בישראל מספר השחקנים מצומצם. כך, חברות הבינה המלאכותית יוכלו להכתיב תנאים נוקשים יותר לשימוש בתכנים בעברית. בנוסף, בהיעדר תחרות מספקת, ההטיות שמייצר השימוש בבינה מלאכותית בחדרי חדשות עלולות להיות קשות יותר לאיתור ולתיקון. כשכלי תקשורת ישראלי יתבסס על מערכת בינה מלאכותית לסיקור אירועים מקומיים, מי יוודא שהמערכת מבינה את ההקשר התרבותי והחברתי המורכב? האם נוכל לסמוך על אלגוריתמים שפותחו בעמק הסיליקון שיסקרו בצורה מאוזנת את המתרחש כאן?
אפשר וצריך לפתח מודלים מקומיים של שיתופי פעולה בין כלי תקשורת לחברות טכנולוגיה, אבל חיוני שאלה יישענו על מנגנוני בקרה ושקיפות מתאימים. נדרשת גם מעורבות, למשל, של הרשות לחדשנות – אולי בדמות קרן ייעודית לפיתוח פתרונות טכנולוגיים מותאמים לשוק המקומי, או דרך עידוד שיתופי פעולה בין כלי תקשורת קטנים. בלי היערכות כזו, העיתונות הישראלית עלולה למצוא את עצמה לא רק בנחיתות טכנולוגית, אלא גם מאבדת את עצמאותה המערכתית לטובת אלגוריתמים שפותחו הרחק מכאן, בשירות אינטרסים שאינם בהכרח שלנו.
פורסם לראשונה ב"דה מרקר"
