בעקבות התנגדותו למינוי גופמן: האם אשר גרוניס "מתנגד סדרתי" למינויים?

האלוף רומן גופמן, ראש המוסד הנבחר | Photo by Yonatan Sindel/Flash90

בעקבות התנגדות אשר גרוניס, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, להמלצת "ועדת גרוניס" על מינוי רומן גופמן לראש המוסד בדעת מיעוט, עלו טענות על כך שהוא "מתנגד סדרתי" למינויים. עיקר הטענה היא שבעבר התנגד גם למינוי אביחי מנדלבליט וגלי בהרב מיארה ליועצים משפטיים לממשלה, שמונו למרות זאת, ולכן התנגדותו למינוי גופמן "חסרת משמעות".

ביקשנו לבדוק את הטענה שגרוניס מתנגד סדרתי למינויים, אבל ראשית חשוב להבין שנשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס עמד או עומד בראש שתי ועדות חשובות ונפרדות בתחום המינויים הבכירים בשירות הציבורי:

• הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים – ועדת מינויים אשר בודקת את המועמדים ל-7 תפקידים בכירים (רמטכ"ל, מפכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד, נציב בתי הסוהר, נגיד בנק ישראל והמשנה לנגיד בנק ישראל). המועמדים מובאים בפניה ע"י ראש הממשלה או השר הרלוונטי (מלבד המשנה לנגיד – במקרה זה יש לנגיד עצמו תפקיד מרכזי), ועל הוועדה לחוות דעתה על טוהר המידות של המינוי והממונה. גרוניס עומד בראש הוועדה מאז שנת 2024, ולצידו חברים בה נציב שירות המדינה וכן טליה איינהורן ומשה טרי. הכרעת הוועדה אם להמליץ על המועמד או לא מתקבלת ברוב קולות. במקרה של תיקו יש ליו"ר הוועדה קול נוסף.
  
  
• ועדת האיתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה – ועדת איתור שמתפקידה להמליץ לממשלה על מועמדים לתפקיד היועמ"ש. הוועדה כוללת, מלבד היו"ר שהוא שופט בדימוס של בית המשפט העליון, גם ח"כ, שר משפטים או יועמ"ש לשעבר, נציג לשכת עורכי הדין ונציג האקדמיה. מי שרשאים להציע מועמדים לוועדה הם כל אחד מחברי הוועדה, ראש הממשלה או שר המשפטים. בשלב הבא, כדי שהוועדה תמליץ על מועמד בפני הממשלה, עליו לזכות לתמיכה של לפחות ארבעה מתוך חמשת חבריה (וכן לעמוד בתנאי כשירות והתאמה). לאחר מכן שר המשפטים מביא בפני הממשלה את המועמדים. גרוניס עמד בראש הוועדה פעמיים: ב-2015, בהליך שהסתיים במינוי אביחי מנדלבליט; וב-2022-2021, בהליך שהסתיים במינוי גלי בהרב מיארה.
  
  

חשוב להדגיש כי שתי הוועדות שונות בתכלית, הן מבחינת הרכבן והן מבחינת מהות התפקיד ושיקול הדעת שלהן.

מבחינת ההרכב, חברי הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים ממונים כולם בידי הממשלה. יתר על כן, מלבד היו"ר, שחייב להיות שופט בדימוס של בית המשפט העליון, כוללת הוועדה את נציב שירות המדינה (שממונה ע"י הממשלה, לפי המלצת ראש הממשלה ובכפוף לבדיקת ועדת מינויים שגם היא ממונה בידי הממשלה),  ושני נציגי ציבור שממונים ללא תנאי סף או קריטריונים, כך שלמעשה יש לממשלה שליטה כמעט מוחלטת בוועדה.

לעומת זאת, הרכב ועדת האיתור לתפקיד היועמ"ש הרבה יותר עצמאי: היו"ר, שופט בדימוס של בית המשפט העליון, ממונה בידי נשיא בית המשפט העליון; נציג האקדמיה נבחר בידי דיקני הפקולטות למשפטים; עורך הדין נבחר על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין; ורק שניים מחמשת החברים נבחרים בידי גורמים פוליטיים – הממשלה ממנה שר משפטים/יועמ"ש לשעבר, והח"כ נבחר בידי ועדת החוקה, חוק ומשפט.

מבחינת מהות התפקיד, הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים היא ועדת מינויים, שבודקת בכל פעם מועמד אחד בלבד המובא בפניה, לרוב ע"י הדרג הפוליטי, והיא בוחנת רק עניינים הנוגעים לטוהר מידות.

בניגוד לכך, הוועדה העוסקת ביועמ"ש היא ועדת איתור שבודקת מספר גדול-יחסית של מועמדים המובאים בפניה ע"י גורמים שונים, והיא בודקת את מידת ההתאמה לתפקיד. לכן שיקול הדעת שלה רחב הרבה יותר.

בשל כל זאת, הוועדה המייעצת מאשרת כמעט תמיד את המועמדים שמובאים בפניה, והכרעותיה הן לרוב פה אחד (אם כי בהחלט יש חריגים – ראו להלן). לעומת זאת, חברי ועדת האיתור לתפקיד היועמ"ש מתנגדים לעתים קרובות לחלק מהמועמדים (למעשה, לפחות בשלושת הליכי המינוי האחרונים לא היה מועמד שזכה לתמיכה גורפת).

גרוניס והחלטותיהן של הוועדות

גרוניס מונה ליו"ר הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים באפריל 2024. מאז דנה הוועדה בחמישה מועמדים לתפקידים הבאים: נציב בתי הסוהר, מפכ"ל, רמטכ"ל, ראש שב"כ וראש המוסד. גרוניס תמך בהמלצה על ארבעה מתוכם (לרבות ההמלצה על מינוי דוד זיני לראש שב"כ), והתנגד רק להמלצה על מינוי גופמן לראש המוסד. הוא גם לא חבר הוועדה היחיד שהתנגד למינויים שונים לאורך השנים: טליה איינהורן התנגדה למינוי הרצי הלוי לרמטכ"ל ב-2022, היו"ר דאז אליעזר גולדברג התנגד למינוי קובי שבתאי למפכ"ל ב-2020, והן היו"ר דאז טירקל והן איינהורן התנגדו למינוי משה אדרי למפכ"ל ב-2018 (ואכן, הוועדה לא המליצה על מינויו).

כך שביחס לוועדה זו, קל לקבוע כי אין כל חריג בהתנהלותו של גרוניס.

באשר לתפקידו כיו"ר ועדת האיתור לבחירת היועמ"ש – אכן, בשני הליכי המינוי שבהם עמד בראש הוועדה, גרוניס היה החבר היחיד שהתנגד להמלצה על שני המועמדים שבסופו של דבר מונו: הוא היחיד מבין חמשת חברי הוועדה שהתנגד להמלצה על בהרב מיארה וקודם לכן על מנדלבליט. עם זאת, בפועל התמונה הרבה יותר מורכבת, ובשני המקרים גרוניס  בהחלט לא היה היחיד שהתנגד למועמדים בולטים.

גרוניס אמנם התנגד להמלצה על בהרב מיארה, אך לפי הדיווחים בתקשורת אף אחד מבין תשעת המועמדים לתפקיד לא זכה לתמיכה פה אחד בוועדה: שני המועמדים האחרים שהוועדה המליצה עליהם (איתי אופיר ורועי שיינדורף) זכו אף הם לפי הדיווחים לתמיכת ארבעה חברי ועדה מתוך חמישה (ולפי הדיווחים, גרוניס תמך בהם). שאר המועמדים זכו לכל היותר לתמיכה של שלושה חברי ועדה בלבד מתוך חמישה, ולפחות בחלקם גרוניס תמך. כלומר: גם חברי ועדה אחרים התנגדו למועמדים בולטים, וגרוניס לא בלט בהקשר זה.

במקרה של אביחי מנדלדבליט, ועדת האיתור המליצה לשרת המשפטים רק עליו, וגרוניס אכן התנגד להמלצה זו. אלא שגם אז הוא לא היה היחיד שהתנגד להמלצה על מועמדים בולטים. לפי מכתב הסיכום של הוועדה שפורסם, היו עשרה מועמדים שהוצעו (אחד מהם פרש), ומן הסתם לכולם חוץ מלמנדלבליט התנגדו לפחות 2 חברים.

כך שלמרות שגרוניס אכן התנגד הן להמלצה על בהרב מיארה והן להמלצה על מנדלבליט – עצם ההתנגדות למועמדים מובילים היא נפוצה מאוד, ובמבט רחב גרוניס בהחלט אינו "מתנגד סדרתי" יותר מאחרים.