חרדים לביטחון: סבסוד עלות הביטחון עבור המגזר החרדי ודרכים להפחתתו

להורדת טיוטת המחקר המלא (PDF)

עלויות הביטחון: הציבור היהודי הלא-חרדי משלם את המחיר | Photo by Daniel Dreifuss/Flash90

מבוא

בעוד שהביטחון נתפס כ"מוצר ציבורי" ממנו נהנים כלל האזרחים באופן שווה, השתתפותם של אזרחי ישראל בנשיאה בעלויותיו — ובפרט המגזר החרדי — רחוקה מלהיות שוויונית. חוסר שוויון זה, שראשיתו בסיכון חיים ובחובת השירות האישית, מתורגם גם לעלות כלכלית שאינה מתחלקת באופן הוגן בין חלקי החברה. הכרה זו אינה רק פועל יוצא מאירועי המלחמה של השנים האחרונות, אלא מתבססת גם על מחקרים שעוסקים ב"סבסוד בין-מגזרי": פער כלכלי מבני שבו המגזר היהודי הלא-חרדי מממן באופן שיטתי שירותים ומוצרים ציבוריים עבור המגזר החרדי (שלדור, 2024; קרלינסקי ואחרים, 2024). המחקר שלפנינו בוחן את אחד הביטויים המורכבים והרגישים ביותר של פערים אזרחיים-כלכליים עמוקים אלה ביחס לחברה החרדית בישראל: העלות הכלכלית של הסבסוד הבין-מגזרי בביטחון הצבאי. מטרת המחקר לנתח את מרכיבי עלות זו ולפרוש חלופות מדיניות לשינוי יסודי בדפוס זה.

המחקר נכתב כחלק מסדרת עבודות המבקשות להציב סימן שאלה לגבי המשך ההסדרים הקיימים בין החברה החרדית והמדינה ולהציע סדר חברתי חדש, הוגן יותר ובר-קיימא בהיבטים של חלוקת משאבים ציבורית ואיתנות כלכלית ארוכת טווח. אי הנשיאה בחובה האזרחית של שירות לאורך השנים וביתר שאת מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל היא מרכיב מרכזי בתחושת חוסר ההוגנות וזכויות היתר של החרדים בעיני רבים בציבור היהודי-ישראלי. אמנם, גם החברה הערבית בישראל מסובסדת משמעותית מבחינת תקציב הביטחון הצבאי. אך בחינת עניינה חורגת ממסגרת מסמך זה, בשל השוני המהותי בהקשר האזרחי, הלאומי והמוסדי של סוגיית ההשתתפות בנטל הביטחון. 

ממצאים מרכזיים

• עלות הביטחון הצבאי הכוללת: העלות המצרפית של הביטחון הצבאי נאמדת בכ-148 מיליארד ש"ח בשנה, שהם שווי ערך ל-24% מתקציב המדינה. היא מורכבת מעלות תקציבית גלויה הכוללת בעיקר את תקציב הביטחון, ומעלות סמויה הכוללת תמורה לא כלכלית בתקופת שירות החובה, אובדן הכנסות ארוך הטווח בגין השירות והנזק הלא מפוצה למעסיקים של משרתי מילואים.
  
  
• עלות הביטחון הגלויה עלתה דרמטית לאחר מלחמת חרבות ברזל: עלות הביטחון נסקה מרמה של כ-60 מיליארד ₪ בשנה בעשור הקודם לצפי — על יסוד תחזית שערכנו הנסמכת על המלצות ועדת נגל — של כ-117 מיליארד ₪ בממוצע לשנה בעשור הקרוב. הנטל הכלכלי הנוכחי של הביטחון הצבאי מצריך חשיבה מחודשת על אופני מימונו.
  
  
• עלות הביטחון הסמויה גבוהה ביותר: העלות הסמויה מוערכת במעט למעלה מ-30 מיליארד ₪, ומהווה  20% בקירוב מעלות הביטחון הצבאי הכוללת.
  
  
• הסבסוד של החברה החרדית בעלות הביטחון הצבאי: למרות שהחברה החרדית מהווה כ-14% מהאוכלוסייה ולפיכך באופן עקרוני נהנית מהגנה ששוויה הכלכלי נאמד בכ-21 מיליארד ₪, תרומתה למימון עלויות אלו עומדת על כ-6 מיליארד ₪ בלבד. הסבסוד המצרפי—בתחום הביטחון הצבאי בלבד—עומד לפיכך על 14.9 מיליארד ₪. מתוך סכום זה, הסבסוד בעלויות הגלויות עומד על 11.2 מיליארד ₪,  ובעלויות הסמויות על כ-3.8 מיליארד ₪.
  
  
• הסבסוד השנתי למשק בית חרדי בעלויות הגלויות: כל משק בית חרדי נהנה בממוצע מסבסוד ביטחוני צבאי בהיקף של כ-51,800 ₪ בשנה.
  
  
• הסבסוד השנתי בעלויות הסמויות הנזקף על צעירים חרדים שאינם מתגייסים: כל צעיר חרדי המשתמט מגיוס וכל צעירה חרדית הפטורה מגיוס מסובסדים בממוצע על-ידי משרתי החובה הלא חרדיים בסכום של כ-72 אלף ₪ לכל שנת שירות (כ-220 אלף ₪ לשירות מלא).
  
  
• הפערים הכלכליים במשטר האזרחי בין החברה החרדית ושאינה חרדית: עלות זו צורמת במיוחד לאור העובדה שמשרתי החובה והמילואים הלא חרדיים סופגים פגיעה כלכלית מצטברת, בעוד שהצעיר החרדי לא רק שאינו מתגייס אלא זוכה בנוסף לסל הטבות ייעודי (קצבאות אברך, סבסוד מעונות, הנחות בארנונה ועוד) שלפי הערכות משרד האוצר עשוי להגיע לשווי של כ-1.5 מיליון ₪ לאורך חייו.
  
  

המחקר מתווה עקרונות למדיניות חדשה, הוגנת ויעילה יותר בהיבטים של חלוקת הנטל הכלכלי של הביטחון הצבאי ופורש חלופות אפשריות לשינוי יסודי של הסבסוד באמצעות שלושה מעגלי פעולה משלימים:

1. מעגל המשתמטים החרדים: חובת ואכיפת גיוס לכלל החרדים; מתן קנסות כלכליים משמעותיים; וביטול הטבות למשתמטים (בדיור, מעונות יום, ארנונה ועוד).
   
   
2. מעגל הפטורים: הטלת "מס פטור משירות" (Military Service Exemption Tax) בגובה 3%-5% על פטורים משירות המצויים בגילאי שירות החובה והמילואים; ביטול או צמצום נקודות זיכוי בסיסיות ממס לאזרחים שאינם נושאים בנטל השירות.
   
   
3. המעגל הכללי: קביעת היטל ביטחון רגרסיבי, ביטול הטבות מגזריות רחבות (תקציבי ישיבות, סבסוד מעונות יום לאברכים,  תשלום מופחת של דמי ביטוח לאומי ודמי בריאות לאברכים ותלמידי ישיבות ועוד); וצעדים ממוקדים לביטול הטבות במיסים ואכיפת הגבייה (נקודות זיכוי בגין ילדים שאינן מותנות במספר הילדים ועוד).