העלייה באחוז ההצבעה בחברה הערבית בבחירות לכנסת ה-26
קלפי באום אל-פחם, 27 באוקטובר 2026 | Photo by ANADOLU AGENCY via REUTERS
בתום ספירת הקולות, כולל המעטפות הכפולות, מקבלות הרשימה המשותפת (11) ורע״ם (8) יחד 19 מנדטים בבחירות 2026, מספר יוצא דופן בהיסטוריה של המיעוט הערבי במדינה. ההתרחבות הניכרת של ההשתתפות בבחירות בחברה הערבית כוללת גם אוכלוסיות שהתאפיינו במערכות בחירות קודמות בשיעורי הצבעה נמוכים.
לפי עיבוד נתוני הקלפיות ביישובים הערביים והדרוזיים, שאינו כולל בשלב זה את המצביעים הערבים בערים המעורבות, שיעור ההצבעה בחברה הערבית בבחירות 2026 עומד על כ־77%. מדובר ברמת השתתפות הקרובה לזו שנרשמה בבחירות 1996 (79.3%), ומהגבוהות שנרשמו בשלושת העשורים האחרונים. בהשוואה לשיעור של 53.2% בבחירות לכנסת ה־25 בשנת 2022, הנתונים מצביעים על עלייה של כ־24 נקודות אחוז – שינוי ניכר בהיקף ההשתתפות האלקטורלית בחברה הערבית.
העלייה בולטת במיוחד בחברה הבדואית בנגב: שיעור ההצבעה מתקרב ל־80%, לעומת כ־51% בבחירות 2022. גם בכפרים הלא מוכרים בנגב מדובר בשינוי משמעותי: שיעור הצבעה של כ־74%, לעומת כ־38% בבחירות הקודמות. מגמה דומה מסתמנת גם באזורים נוספים. ביישובים הערביים והדרוזיים בגליל ובצפון הצביעו 463,824 מתוך 608,362 בעלי זכות בחירה, כלומר 76.24% לעומת 54.24% בבחירות 2022 – עלייה של 22 נקודות אחוז. במשולש הצביעו 180,629 מתוך 230,512 בעלי זכות בחירה – 78.36%, לעומת 52.49% בבחירות הקודמות, עלייה של כ-26 נקודות אחוז.
אחד ההסברים המרכזיים נעוץ בחוויות המצטברות של המיעוט הערבי בארבע השנים האחרונות, תחת הממשלה הנוכחית. מדיניות הממשלה, גילויי גזענות ותחושת הפגיעה במעמדם ובזכויותיהם של האזרחים הערבים, העמיקו את הניכור ואת התחושה כי מרחב ההשפעה שלהם הולך ומצטמצם. תחושות אלו מצאו ביטוי מובהק בסקר "מדד הקול הישראלי" האחרון שפורסם כשבועיים לפני הבחירות: 78.5% מהנסקרים הערבים אמרו כי הם פסימיים ביחס לעתיד השלטון הדמוקרטי בישראל, ורק 20% מהם הביעו אופטימיות מסוימת בעניין זה.תמר הרמן, ליאור יוחנני, וירון קפלן, מדד הקול הישראלי: סקר ספטמבר 2026, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 13 באוקטובר 2026 הפער הגדול בין עמדות הערבים ליהודים בשאלה זו – 45% מהיהודים הביעו פסימיות ביחס לעתיד השלטון הדמוקרטי בעוד 51% דווקא הביעו אופטימיות – מלמד על הפער המובהק בין שתי הקבוצות. בפרספקטיבה רחבה יותר ניתן לומר כי לאחר אירועי 7 באוקטובר החריפו בקרב האזרחים הערבים גם תחושות ההשתקה והחשש מהבעת עמדה, לצד התחושה שהשיח וההתנהלות של גורמים בשלטון מעניקים לגיטימציה לפגיעה בזכויות ובעקרונות דמוקרטיים. עמדות אלו מצאו ביטוי בסקר מעמיק שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה בקרב אזרחי ישראל הערבים בדצמבר 2025, בחלוף שנתיים ויותר מתחילת המלחמה: רק 13% מהמשתתפים בסקר העידו כי הם מרגישים נוח להתבטא באופן חופשי ברשתות החברתיות, ורק מחציתם (47%) העידו כי הם מרגישים נוח לדבר ביניהם בשפת האם, ערבית, בקרבת יהודים. לצד זאת, הרוב המכריע של משתתפי הסקר הביעו חשש לעתיד ביטחונם הפיזי או הכלכלי (85% ו-79%, בהתאמה). את התחושות האלה הזינו התסכול והייאוש מאוזלת ידה של הממשלה בטיפול בבעיית האלימות והפשיעה בחברה הערבית, שהפכה להיות הסוגייה המטרידה ביותר עבור הציבור הערבי בתקופה זו: 75% ממשתתפי הסקר הגדירו בעיה זו בתור האיום הפנימי המשמעותי ביותר מבחינתם.ח'דר סואעד, דעת קהל בחברה הערבית בישראל לאחר שנתיים של מלחמה ועל רקע התגברות האלימות, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 27 במאי 2026
על רקע זה, אפשר להבין את ההשתתפות בהצבעה דווקא כביטוי לרצון לפרוץ את מעגל השתיקה וחוסר האונים, להשמיע קול ולפעול לשינוי. ההצבעה מבטאת לא רק העדפה מפלגתית: אפשר לראות בה גם ניסיון להגן על המעמד האזרחי ולממש את האפשרות להשפיע באמצעות הכלים הדמוקרטיים. בהקשר זה יש לציין את המוטיבציה להשתתף בבחירות בקרב בני הדור הצעיר בחברה הערבית, אשר לראשונה בחייהם נמנו עם בעלי הזכות לבחור לכנסת. על פי סקר רחב היקף שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה בקרב "מצביעי ומצביעות הפעם הראשונה" (יהודים וערבים), 87% מהמשתתפים הערבים ציינו כי הם מתכוונים להצביע בבחירות; 62% מהם אף ציינו כי כוונתם לעשות כן ודאית. שיעור זה דמה לשיעור שנצפה בסקר בקרב כלל המצביעים, שעמד על 91%. אחת ממסקנות הסקר הייתה כי ממצא זה עשוי ללמד על עלייה באחוז ההצבעה של החברה הערבית בבחירות לכנסת, מסקנה אשר לימים התבררה כנכונה.תמי הופמן, מיטל ברון, מצביעי "פעם ראשונה" בדרך אל הקלפי, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 17 ביוני 2026
לכאורה קיימת סתירה בין התגברות הניכור בין האזרחים הערבים למוסדות המדינה וחששם העמוק ביחס לצביונה הדמוקרטי, לבין שיעור השתתפות יוצא דופן בבחירות לכנסת, שהרי שיעור השתתפות גבוה בבחירות מצביע דווקא על אמון בהליך הדמוקרטי, ואילו הכנסת היא המוסד הייצוגי העליון של המדינה שהרכבו נקבע כתוצאה של הליך זה. לכן יש להבין התפתחות זו כניסיונם של האזרחים הערבים למצות עד תום את האמצעי המבטיח שוויון בין כל אזרחי המדינה: ההצבעה בבחירות. המסר כי בהצבעה בבחירות קיים שוויון מלא בין אזרחי המדינה ללא קשר לזהות המצביע, וכי כל קול שווה למשנהו בין אם בקלפי ביישוב ערבי ובין אם ביישוב יהודי, הודגש פעמים רבות במסע הבחירות של הרשימות הערביות. תוצאת הבחירות מלמדת כי המסר חלחל לתודעת הציבור הערבי, ונטע בו תחושת מסוגלות פוליטית. מוקדם אמנם לקבוע האם מדובר בנקודת מפנה בדרך שבה תופסים הערבים בישראל את מהותה של אזרחותם, והאם שיעורי השתתפותם בבחירות לכנסת יהיו מעתה גבוהים יותר מבעבר, אולם הצבעת הערבים בבחירות 2026 תהיה מעתה ציון דרך בולט בהיסטוריה של הפוליטיקה הערבית בישראל.
סיבה שנייה שיש להעריך כי הובילה לעלייה בשיעור ההשתתפות היא ניהול קמפיין אפקטיבי מצד כל אחת מהמפלגות. רע"מ קידמה בכל כוחה את השותפות בתוך הממשלה, ושכנעה את הבוחרים הערבים כי האינטרסים שלהם יקודמו רק אם תהיה מפלגה ערבית בתוך הקואליציה. לשם כך אף שיבצה את יואב סגלוביץ' במקום השני ברשימה. הכוונה הייתה לאותת למפלגות היהודיות על רצינות כוונותיה להשתלב בממשלה שתקום לאחר הבחירות, וגם להציג לציבור הערבי את סגלוביץ' כדמות מקצועית המסוגלת לטפל בבעיית הפשיעה בחברה הערבית מתוך הממשלה, כשם שעשה כשר לביטחון פנים בממשלת בנט-לפיד בשנים 2021–2022. הרשימה המשותפת הציגה לבוחר הערבי שתי מטרות: האחת, גיבוש גוש חוסם אשר ימנע מגוש בהובלת נתניהו להיות הרוב בכנסת ולהרכיב את הממשלה הבאה; השנייה, הקמת רשת ביטחון לממשלה שתכלול את גוש השינוי, כך שגם אם האזרחים הערבים לא יהיו חלק מן הממשלה, הם לבטח ישפיעו על זהותה. המסרים שהעבירו הרשימות הערביות לציבור, בשורה ארוכה של כינוסים עממיים שערכו במהלך מסע הבחירות שלהן, התמקדו במגוון הסוגיות המטרידות את האזרחים הערבים, כגון הצורך האקוטי למגר את הפשיעה והאלימות, למנוע הריסות בתים (בעיקר בנגב), ולתת מענה למצוקת הדיור המאפיינת באופן רוחבי את היישובים הערביים ברחבי הארץ. מסרים אלו נפלו על אוזניים קשובות בציבור. בסקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה שבוע ימים לפני הבחירות, אמרו 44% מהנסקרים הערבים כי יצביעו למפלגה שתתמודד בהצלחה עם יוקר המחיה. שיקול זה היה השיקול המוביל. באותו הסקר, אמרו 21.5% מהנסקרים הערבים כי יצביעו למפלגה שתתמודד בהצלחה עם הפילוג בעם, רק 19% אמרו כי יצביעו למפלגה שתתמודד בהצלחה עם בעיות חוץ וביטחון.תמר הרמן, ליאור יוחנני, ירון קפלן, בחירות 2026 – סקר בזק, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 22 באוקטובר 2026
סיבה שלישית לגידול באחוז ההצבעה נעוצה בהתלכדות יוצאת דופן בחברה הערבית סביב רעיון ההשתתפות בבחירות לכנסת. בשלושת העשורים האחרונים, מדי מערכת בחירות ניטש ויכוח פוליטי ברחוב הערבי בשאלה האם יש תועלת אמיתית בהשתתפות בבחירות והאם הדבר מוצדק מנקודת ראות פלסטינית. עד הבחירות האלה, נהגו חוגים עממיים שקראו להחרמת הבחירות לפסול את ההשתתפות בהן מסיבות אידאולוגיות, בטענה כי אי אפשר לתת לגיטימציה לפרלמנט של המדינה היהודית. בבחירות האלה השתנתה התמונה. לראשונה נשמעה טענה גם בקרב חוגים כאלה, כי התועלת בהשתתפות עולה על הנזק או הפגם האפשרי.
העלייה בשיעורי ההשתתפות מצביעה על התגייסות פוליטית רחבה בקרב המיעוט הערבי בישראל, ועשויה ללמד גם על התחדדות המודעות למעמדו במדינה, לזכויותיו וליכולתו להשפיע על המציאות הפוליטית. את הנסיבות שתוארו לעיל אפשר להבין כגורמים שחיזקו את תחושת הדחיפות ואת הרצון בשינוי, ומצאו ביטוי בנכונות להרחיב את ההשתתפות בבחירות. הבחירה בקלפי כאמצעי להבעת הרצון בשינוי מלמדת על המשך הנכונות לפעול במסגרת הדמוקרטית, ועל הציפייה שהשתתפות זו תוכל להניב השפעה ממשית. גם על רקע תחושות ההדרה והניכור של השנים האחרונות, ניכרת דרישה לשותפות בעיצוב עתידה של המדינה ולמימוש אזרחות שווה. במובן זה, ההשתתפות הנרחבת בבחירות נושאת עמה מסר פוליטי: האזרחים הערבים מבקשים שקולם יקבל ביטוי בהחלטות הנוגעות לחייהם, לזכויותיהם ולמעמדם.
התגייסות זו מציבה הזדמנות ומבחן בפני הדמוקרטיה הישראלית: האם מחויבותה לשוויון עבור כל אזרחיה תתבטא גם בנכונות לאפשר לציבור הערבי ולנציגיו השתתפות ממשית בעיצוב סדר היום, בהרכבת הממשלה ובקבלת ההחלטות?
סקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה סמוך לבחירות מצא כי בציבור הערבי קיימת תמיכה רחבה בשילובן של המפלגות הערביות בקואליציה הבאה: 71% מהנסקרים הערבים אמרו כי הם תומכים בהקמתה של קואליציה של מפלגות המרכז והשמאל בתמיכה (מבחוץ) או בהשתתפות של המפלגות הערביות. 58% מהנסקרים הערבים תומכים באפשרות שרע"מ תהיה חלק מן הקואליציה הבאה, ו-14% מהם מוכנים להסתפק בכך שרע"מ תשמש רשת ביטחון לממשלה גם אם לא תהיה חלק ממנה. שיעורים דומים (גם אם לא זהים) עולים גם ביחס לרשימה המשותפת: 51% מהנסקרים הערבים תומכים בהשתלבותה בקואליציה הבאה, ו-26% מהם מוכנים שהיא תעניק רשת ביטחון לממשלה מחוץ לקואליציה. ממצאים אלו מלמדים כי העמדות שהציגו שתי הרשימות הערביות לציבור בוחריהן במהלך מסע הבחירות שלהן זוכות להיענות ותמיכה, ולכן שתיהן מייצגות בצורה נאמנה את שאיפותיו הפוליטיות.ראו הערה 4 לעיל.
שיעורי ההצבעה הגבוהים וההתגייסות הנרחבת מלמדים כי הציבור הערבי מטיל כעת את מלוא האחריות על נציגי המפלגות הערביות שנבחרו לכנסת. אפשר לראות בהתגייסות זו ביטוי לרצון בשינוי שלטוני, לצד ציפייה לפתרונות מעשיים לבעיות הבוערות של החברה הערבית: הפשיעה והאלימות, המצוקה החברתית, הריסות הבתים ומעמדם של הכפרים הלא מוכרים של הבדואים בנגב. הציבור שהתגייס לקלפיות מצפה שהכוח שהעניק לנציגיו יתורגם לשיפור בביטחונו האישי, בתנאי חייו ובמימוש זכויותיו. עמדות הציבור הערבי, כפי שהן משתקפות בסקרים שנערכו בשנים האחרונות ובמיוחד בדפוסי הצבעתו בבחירות האלה, מבהירות כי הוא מבקש מנציגיו בכנסת לפעול ליצירת שותפות פוליטית ולבחון ברצינות את הדרכים לקידום המטרות הללו, באמצעות הצטרפות לקואליציה או מתן רשת ביטחון פרלמנטרית לממשלה הבאה. הציבור הערבי אמר את דברו: התמיכה הרחבה שהעניק לרשימות הערביות מחייבת מהן לגלות אחריות ציבורית, גמישות פוליטית, חשיבה יצירתית ונכונות לבחון דרכי פעולה חדשות לשיפור מצבם של האזרחים הערבים.
