להורדה

האם נכון לעגן את הזהות היהודית במשפט הישראלי?

מחקר מדיניות 107

  • מאת:
  • שנה:
  • מספר עמודים: 93 עמ’
  • מרכז: המרכז ללאום, דת ומדינה
  • מחיר: 45 ₪

האם נכון לעגן את הזהות היהודית-ישראלית במשפט? הספר משיב על שאלה זו בשלילה. אין אפשרות "לעגן" זהות בהצהרות משפטיות. יתרה מזו, עצם הניסיון לעגן את הזהות במשפט מסוכן משום שהוא מלבה מלחמת תרבות הגולשת גם למאבקים פוליטיים וחברתיים, לפעמים אלימים. אז מהו הפתרון?

האם נכון לעגן את הזהות היהודית-ישראלית במשפט?

הספר משיב על שאלה זו בשלילה. אין אפשרות "לעגן" זהות בהצהרות משפטיות. יתרה מזו, עצם הניסיון לעגן את הזהות במשפט מסוכן משום שהוא מלבה מלחמת תרבות הגולשת גם למאבקים פוליטיים וחברתיים, לפעמים אלימים.

מדוע זו שאלה מעניינת?

השאלות "מיהו יהודי?", "מהי מדינה יהודית?" ו"מהו משפט יהודי?" (או ישראלי) עניינו את התנועה הציונית מאז הקמתה. רבים סוברים שיש לעגן את התשובות לשאלות אלו במסמכים משפטיים כדי (א) להשיב למתנגדים לזכותם של היהודים להגדרה עצמית במדינת לאום; ו-(ב) כדי לחזק את הזהות היהודית בחברה הישראלית לנוכח סכנות (מדומיינות!) של דלדול וכליה. בשנים האחרונות מתחולל ויכוח תרבות, גם במשפט – בעקבות השימוש בביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית" הקבוע בחוק ולאחרונה גם בעקבות הצעת "חוק הלאום", שהונחה לראשונה על שולחן הכנסת בשנת 2011.

אם זו שאלה כל כך חשובה ומעניינת, מדוע שלא ניתֵן לה ביטוי במשפט?

התשובה היא ש"עיגון הזהות" הוא מפעל חסר סיכוי. אין שום אפשרות מעשית להוציאו מן הכוח אל הפועל, ונזקו רב מתועלתו. 

(א) אין הסכמה (וספק אם הייתה אי פעם) על הגבולות והתוכן של התרבות והמורשת היהודית. זהות ותרבות הן עניין חמקמק שאינו ניתן להגדרה ברורה.

(ב) אין הסכמה על הדרכים לתרגם תרבות ומורשת למשפטה של מדינה חופשית מודרנית.

היות שאיננו יכולים להסכים על ההגדרה של זהותנו, הניסיון להגדיר את הזהות היהודית מקצין הבדלים בין אנשים וקבוצות באוכלוסייה ומלבה מחלוקות. יוצא שדווקא הניסיון להגדיר את הזהות ולקבע אותה בהכרזה משפטית חגיגית מסכן את החברה הישראלית, כפי שמלמדת ההיסטוריה הקצרה והבעייתית של חוק הלאום, שהיה לו חלק בנפילת הממשלה ובפיזורה של הכנסת ה-19.

ומדוע שנתנגד להגדרות משפטיות חגיגיות בנוסח "ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית"?

(א) משום שזהות ותרבות אינן מותנות בהכרזות משפטיות חגיגיות. תרבותה היהודית של ישראל לא תיפגע גם אם חוקי היסוד של מדינת היהודים לא יאמרו דבר בשאלת הזהות. עדיין יחיו כאן מיליוני יהודים חיים יהודיים מלאים ותוססים – עם חוק או בלעדיו. ברור גם שעיגון הזהות במשפט אינו מחזק את הזהות היהודית ואינו "מעמיק" אותה או מגן עליה מפני סכנות הדלדול והכליה שלכאורה מאיימות עליה.

(ב) משום שלמרבה הצער, אפילו "הצהרות זהות" מסכנות את קיומה של חברה פתוחה; הן מלבות מלחמת תרבות סביב הגדרת הזהות הישראלית ויוצרות מתחים מלאכותיים ומסוכנים בין יהודים "אמיתיים" לבין יהודים "מתייוונים" מודרניים, המעדיפים לכאורה ערכים אוניברסליים.

אז מה הפתרון? לשתוק בשאלת הזהות?

כן! החברה הישראלית מוזמנת לאמץ את דרכה של התנועה הציונית מאז הקמתה בשלהי המאה התשע עשרה ולא להכניס את הוויכוחים בשאלות הזהות והתרבות האלה לטקסטים משפטיים ולהכרזות פורמליות.

ומה עם הסכנות ה"איומות" לתרבות היהודית?

האמת היא שבניגוד לקינות על גורל היהדות, המציאות דווקא הפוכה: מיליוני יהודים ישראלים מקיימים תרבות יהודית חופשית, רבגונית ותוססת. למעשה, מעולם בתולדות היהודים לא הייתה פריחה תרבותית יהודית – חילונית ודתית – בהיקף ובגיוון כה מרשימים. היהודים הישראלים מנצלים היטב את החופש שמעניקה להם המסגרת הריבונית כדי לעצב את תרבותם – חילונית ודתית, גבוהה ועממית. מתברר כי התרבות והמשפט היהודיים-עבריים לא רק חיים וקיימים אלא גם מתפתחים כל העת לכיוונים חדשים ומרתקים.והמדינה.