הנשארים מאחור: מוביליות בין-דורית ומלכודת העוני בישראל | טיוטה

מחקר זה הוא חלק ממאמץ מחקרי רחב יותר שמטרתו לזהות את נתיבי המוביליות הכלכלית בישראל. מיקודו הוא בנשים ובגברים שגדלו במשקי בית חלשים מבחינה כלכלית ושאינם מצליחים לשפר את מעמדם הכלכלי דרך שוק העבודה — "הנשארים מאחור."

מוביליות בין־דורית מתארת את הקשר שבין המאפיינים הכלכליים־חברתיים של אנשים לבין אלו של הוריהם. המחקר הכלכלי מזהה שני סוגים של מאפיינים הקובעים במידה רבה את מידת ההצלחה של פרטים ביחס להוריהם: מאפיינים אישיים (הקשורים לרקע משפחתי) ומאפיינים סביבתיים. מחקר עשיר בוחן את ההשפעות של המאפיינים הללו במדינות שונות. כפי שנרחיב בהמשך, מחקרים שנעשו בישראל מלמדים שהכנסת הפרט במדינה תלויה במידה רבה בהכנסת הוריו, תלות חזקה גם בהשוואה למדינות מפותחות אחרות. עם זאת, המחקרים מראים שקיימת שונות ניכרת במוביליות ובמאפייניה גם בהשוואה בין המגזרים השונים (ערבים, יהודים חרדים ויהודים שאינם חרדים) וגם בתוך המגזרים עצמם, כאשר בוחנים אנשים ממוצא שונה.

מחקרים שנערכו לאחרונה מלמדים שמאפיינים כגון השכלת ההורים, ותק המשפחה בארץ ומיקום גיאוגרפי משפיעים באופן ברור על רמת המוביליות. בפרט, מהמחקרים עולה כי ביישובים שבהם הרמה החברתית־כלכלית ורמת ההון האנושי הממוצעת גבוהות, נרשמת מוביליות בין־דורית גבוהה יותר בקרב אנשים מרקע כלכלי חלש. נוסף על כך, תעשיית ההיי־טק בישראל היא ערוץ מרכזי למוביליות: עובדים שגדלו ברבעון ההכנסות התחתון והשתלבו בענף נהנים מסיכויים גבוהים פי 4 להגיע לרבעון העליון.

בעוד מרבית המחקרים — בישראל ובעולם — מתמקדים במוביליות כלפי מעלה של אנשים מרקע חלש, מחקר זה מבקש להפנות את הזרקור לעבר הנשארים מאחור: מי שאינם מצליחים לשפר את מעמדם הכלכלי. מטרתנו היא לזהות את המאפיינים השיטתיים של קבוצה זו ולשאול: מהם המאפיינים של הנשארים מאחור? באיזו סביבה הם גדלים, איזה חינוך הם קיבלו, ומהם דפוסי התעסוקה שלהם?

להלן עיקר הממצאים:

• בישראל 5% מהאנשים שהוריהם השתייכו לרבעון ההכנסה התחתון משתייכים בבגרותם לרבעון ההכנסה התחתון ("הנשארים מאחור"). נתון זה גבוה ביחס למדינות מפותחות אחרות, ומציב את ישראל קרוב לארצות הברית — המדינה המפותחת שבה מתקיימת האי־מוביליות הכלכלית החמורה ביותר של אנשים מרקע כלכלי חלש.
• בסיכון להישאר מאחור קיימים פערים גדולים בין חרדים, ערבים ויהודים לא־חרדים; עם זאת, גם בקרב האוכלוסייה היהודית (הלא־חרדית) ישנה שונות גדולה בסיכוי של אנשים להישאר מאחור בין קבוצות מוצא. בקרב יהודים לא־חרדים, הסיכויים של אשכנזים להישאר מאחור נמוכים ב־19% לעומת הסיכויים של בעלי מוצא מעורב, והסיכויים של מזרחים ויוצאי ברה"מ לשעבר גבוהים בכ־10% מהסיכויים של בעלי מוצא מעורב.
• חלק ניכר מהפערים בין הקבוצות בסיכון להישאר מאחור מוסברים על ידי רמת ההשכלה. בקרב יהודים לא־חרדים, רמת ההשכלה מאפשרת להסביר את מלוא הפער בין קבוצות המוצא. כמו כן, ביחס ליהודים לא־חרדים (ממוצא אשכנזי), ניתן להסביר באמצעות ההבדלים ברמת ההשכלה 60% מהפער לעומת ערבים נוצרים, 51% מהפער לעומת ערבים מוסלמים, ו־52% מהפער לעומת חרדים.
• את הפערים בסיכויים להישאר מאחור הקשורים לרמת ההשכלה ניתן לחזות כבר לפי ביצועי התלמידים בתיכון. כך, ייתכן שהפערים בין הקבוצות הקשורים לרמת ההשכלה נקבעים כבר במהלך היותם של תלמידים מקבוצות אלה במערכת החינוך ולא בעקבות החלטות שהתקבלו מאוחר יותר בחיים (למשל, מסלול לימודים ומקצוע).
• קיים פער משמעותי בין בוגרי ובוגרות החינוך הממלכתי לבין בוגרי ובוגרות החינוך הממלכתי־דתי מרקע כלכלי חלש בסיכויים להישאר מאחור. לנשים שלמדו בחינוך הממלכתי־דתי סיכויים גבוהים פי 2 להישאר מאחור ביחס לבוגרות החינוך הממלכתי, ובקרב הגברים הסיכוי להישאר מאחור עומד על פי 1.3 מבזרם הממלכתי־דתי. גם לאחר פיקוח על מאפיינים דמוגרפיים ומאפייני השכלה וחינוך פערים אלו אינם מצטמצמים. יתרה מזו, כאשר משווים בין אנשים שתעודת הבגרות שלהם דומה (מבחינת מספר יחידות לימוד באנגלית ובמתמטיקה), הפערים בין בוגרי הזרמים גדלים.
• מדד הטיפוח של משרד החינוך¹הוא כלי אפקטיבי לזיהוי בתי הספר שבהם הסיכוי להישאר מאחור גבוה. עלייה של עשירון במדד הטיפוח מתואמת עם ירידה של 6 נקודות אחוז בסיכוי של פרטים מרקע כלכלי חלש להישאר מאחור (15% מהסיכוי הממוצע בבתי הספר), והשונות במדד הטיפוח מסבירה 37% מהשונות בסיכוי להישאר מאחור.
• ברמת היישוב, למשתני הון חברתי, פריפריאליות, שוק עבודה, השכלה והכנסה יש מתאם גבוה עם הישארות מאחור. אנו מוצאים שביישובים הטרוגניים שבהם ילדים מרקע כלכלי חלש גדלים לצד פרטים עם נסיבות חיים שונות משל עצמם — משכילים, בעלי הכנסה גבוהה ובעלי הון — שיעור הנשארים מאחור נמוך יותר.
• תעסוקת הנשארים והנשארות מאחור מאופיינת באי־יציבות הבאה לידי ביטוי במספר היציאות משוק העבודה, בשיעור החודשים מחוץ לתעסוקה, במספר העזיבות של מעסיקים ובזעזועי שכר חודשיים. בקרב פרטים מרקע כלכלי חלש לשיעור התעסוקה ולהכנסה חודשית מעבודה השפעה דומה על הסיכוי להישאר מאחור.

הממצאים מלמדים כי לבתי ספר ולסביבה יש חשיבות רבה בסיוע לאנשים מרקע כלכלי חלש לצאת ממעגל העוני דרך שוק העבודה. חלק גדול מהפערים בין קבוצות האוכלוסייה השונות נקבעים כבר בהיות הפרטים במערכת החינוך. ממצא זה משקף אפוא את החשיבות הגדולה שיש להתערבות מוקדמת בסגירת הפערים. אנו מזהים מאפיינים אחדים שיכולים לשמש תמרור אזהרה למשרד החינוך ומגלים שיש בידי המשרד הכלים — מדד הטיפוח — לזהות את בתי הספר שבהם לתלמידים מרקע כלכלי חלש הסיכון הגבוה ביותר להישאר מאחור. בחינת הקשר בין מאפייני בתי הספר והיישובים שבהם גדלו אנשים מרקע כלכלי חלש מגלה שסביבה הטרוגנית, שבה ילדים ובני נוער נחשפים להון אנושי גבוה ולאנשים ממעמד חברתי־כלכלי שונה משל עצמם, מתואמת עם סיכוי גובר לברוח ממלכודת העוני.

כמו כן, המחקר מראה שהנשארים מאחור מועסקים בעבודות בשכר נמוך, אך שגם חלק גדול מהזמן הם אינם עובדים. פריון העבודה הנמוך, המשתקף ברמת השכר, והתעסוקה החלקית של הנשארים מאחור מרמזים שייתכן שגם התערבות מאוחרת עשויה לשפר את מצבם ולּו במעט.

אנו ממליצים:

• מהמחקר עולה כי פערים בסיכון של אנשים מרקע כלכלי חלש "להילכד" במעגל העוני נקבעים עוד בסיום לימודיהם במערכת החינוך. אומנם השכלה גבוהה מאפשרת נתיב חשוב עבור מוביליות כלפי מעלה, אבל הממצאים שלנו מראים כי מיקוד צעדי מדיניות רק בנגישות להשכלה גבוהה לא יועיל לרבים מהנשארים מאחור. מדיניות שמטרתה לסייע לאנשים מרקע כלכלי חלש לשפר את מעמדם הכלכלי דרך שוק העבודה צריכה לכוון להתערבות מוקדמת כבר בילדות ובשלבים השונים במערכת החינוך — יסודי, חטיבת ביניים ותיכון. צמצום פערים בין האוכלוסיות מחייב מיקוד משאבים: במחקר מצאנו כי כלי מרכזי שכבר נמצא בשימוש משרד החינוך — מדד הטיפוח — מאפשר למקד את הסיוע באוכלוסיות הפגיעות ביותר. עם זאת, יש לוודא שהיקף הקצאת המשאבים הדיפרנציאלית על פי מדד זה מספיק כדי לקזז בתוך מערכת החינוך את החסכים שעימם מגיעים ילדים מרקע כלכלי חלש.
  
  מבקר המדינה (2023) מצא כי תוכניות משרד החינוך לתקצוב דיפרנציאלי ביסודי ובחטיבת הביניים אינן מגדילות את ההשקעה בתלמידים מרקע חלש באופן אפקטיבי, וספק אם המדיניות המונהגת כיום מאפשרת צמצום מהותי בפערים החינוכיים בין תלמידים מרקעים שונים². יתרה מזו, אין כיום תוכנית לצמצום פערים בין תלמידי תיכון על רקע מאפיינים חברתיים־כלכליים. כמו כן, יש לבחון שיפורים במדד הטיפוח כדי שיהיה אפקטיבי יותר בזיהוי תלמידים שנדרשים לסיוע על בסיס המאפיינים החברתיים-כלכליים שלהם.³ מסקנתנו דומה לעולה מניתוח זה. על כן, אנו ממליצים להגדיל את המשאבים המחולקים לפי הקצאה דיפרנציאלית, להגביר את הדיפרנציאליות (בהתאם למדד הטיפוח) ולהנהיג שיפורים במדד. כמו כן, אנו ממליצים ליישם תוכניות לתקצוב דיפרנציאלי בתיכון על רקע חברתי־כלכלי של התלמידים, שיסייעו לצמצם את הפערים הנוצרים. צעדים אלה יאפשרו השקעה רבה יותר בתלמידים הנתונים בסיכון הגדול ביותר להישאר מאחור.

• ממצא מרכזי העולה מהמחקר הוא הישגיה הדלים של מערכת החינוך הממלכתית־ דתית בכל הנוגע למוביליות מעלה של תלמידים מרקע כלכלי חלש, בהשוואה למצבם של תלמידים מרקע כלכלי דומה הלומדים במערכת החינוך הממלכתית. ממצא זה בולט במיוחד על רקע המשאבים העודפים המוקצים לזרם החינוך הממלכתי־דתי, לעומת המשאבים המוקצים לחינוך הממלכתי היהודי והערבי.⁴
  
  כשל זה מחייב בחינה של הקצאת המשאבים ותוכניות הלימודים בתוך הזרם הממלכתי־ דתי והבנת ההשפעות שלהן על הטיפול בתלמידים מרקע כלכלי חלש. על רקע פערי התקצוב לטובת זרם החינוך הממלכתי־דתי, ברור כי הפער בין תלמידי החינוך הממלכתי־ דתי לבין החינוך הממלכתי אינו נובע מהקצאת משאבים בין זרמי החינוך, אלא כנראה מאופן ניצול המשאבים על ידם.

• היעדר רצף תעסוקתי בקרב הנשארים מאחור קשור ישירות לשני תחומי מדיניות: מערכת הרווחה והכשרות עובדים. מצד אחד, פרקי זמן חוזרים ונשנים של אי־תעסוקה עלולים להצביע על נדיבות רבה מדי של מערכת הרווחה. למשל — אם יחס התחלופה בין שכר לביטוח אבטלה גבוה מדי (כתלות גם בתנאים לקבלת דמי אבטלה), ייתכן שעובדים בשכר נמוך אינם מתומרצים לעבוד באופן רציף. מצד שני, ייתכן שהפער נובע מהיעדר הזדמנויות תעסוקה ומאי־התאמה של כישורי הנשארים מאחור לצורכי המעסיקים. הפריון הנמוך של הנשארים מאחור עשוי ללמד על היעדר כלים רלוונטיים בעת הכניסה לשוק העבודה.
  
  בפועל, הנתונים מעלים בבירור שהבעיה בישראל אינה נדיבות יתר של מערכת התמיכות. ראשית, תשלומי הקצבה למובטל כאחוז מהשכר נמוכים בהשוואה לממוצע מדינות ה־OECD (בנק ישראל, 2019). יותר מכך, תנאי תקופת האכשרה מגבילים מאוד את היכולת לבצע תביעות חוזרות לדמי אבטלה, במיוחד עבור עובדים מתחת לגיל 40 (טווח גילים החופף לאוכלוסיית הפרטים שנבחנה במחקר). על כן, נראה שהבעיה נעוצה בכלים הניתנים לעובדים לאחר הכניסה לשוק. בישראל, במיוחד בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, כמעט שלא מיושמת מדיניות פעילה בשוק העבודה (Policy Active Labor Market), כגון הכשרות מקצועיות וטכנולוגיות )בנק ישראל, 2017). לכן אנו מציעים להקצות משאבים נוספים לטובת הכשרת עובדים ולהפעיל תמריצים (כולל סבסוד) לפי פרמטרים חברתיים־כלכליים (כדוגמת, מדד הטיפוח של משרד החינוך או המדד החברתי־כלכלי של הלמ"ס), כך שיסייעו לפרטים מרקע חלש לשפר את מעמדם בשוק העבודה.

*******

* אנו מודים לצוות המקצועי מהלמ"ס: ורד רפאל, ג'וליה וידר, ענת כץ אברם וסיגלית מזא"ה על הכנת קובץ הנתונים; לחוקרים גבריאל גורדון ורועי קנת פורטל מהמכון הישראלי לדמוקרטיה על חלקם בהכנת התשתיות למחקר זה במסגרת מחקר קודם; לכפיר בץ, דנה בלאנדר ורועי קנת פורטל על הערותיהם; ולצוות ההוצאה לאור של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

1 מדד הטיפוח הוא כלי שבעזרתו משרד החינוך מדרג בתי ספר (ותלמידים) בהתאם לרמת יכולתם לעמוד במטלות לימודיות וחינוכיות על סמך נתוני הרקע החברתיים–כלכליים שלהם. בתי הספר מחולקים לעשירוני טיפוח, כאשר עשירון 1 מצביע על מצב חברתי–כלכלי החלש ביותר. בנוסף, המדד הוא כלי מרכזי של המשרד לשם קביעת תקצוב בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים (איילון ואחרים, 2019). משום שציוני בתי הספר לא עמדו לרשותנו, במחקר זה חישבנו קירוב לפי הנוסחה המפורסמת.

2 כיום משרד החינוך עושה שימוש בחלק מהתקציבים המיועדים להקצאה דיפרנציאלית למימון תוכניות שונות. למשל, תקצוב שילוב של תלמידים עם צרכים מיוחדים (מבקר המדינה, 2023). מטרות אלו חשובות וערכיות אך אין הצדקה לפגיעה בתקצוב הדיפרנציאלי כדי לממן אותן.

3 ראו בן דוד הדר (2023) לדיון על המדד והשיפורים הנדרשים. למשל, השכלת הורים, שהיא מרכיב משמעותי במדד הטיפוח, מסווגת לפי שנות ההשכלה של ההורים. הדבר גורם לכך שהמדד אינו מסווג בתי ספר שבהם אבות חרדים רבים ככאלה המצריכים סיוע על בסיס המאפיינים החברתיים–כלכליים (מבקר המדינה, ,2023 עמ' 1333).

4  לאורך זמן התקציב לתלמיד בחטיבה העליונה בחינוך הממלכתי–דתי היה הגבוה ביותר, ובחינוך הממלכתי הערבי - הנמוך ביותר (בלס ובלייך, 2024); גם ביסודי התקצוב הממוצע לכיתה ולתלמיד בחינוך הממלכתי–דתי הוא הגבוה ביותר, ובחינוך הממלכתי העברי הוא הנמוך ביותר (בלס ובלייך, 2025). מקור העודפים נובע הן משיטת התקצוב של משרד החינוך (ראו בלס ובלייך, 2024; 2025) והן מהכרעות פוליטיות (דוד ופלוג, 2023).