נאכל חרב? תקציב 2026 בצל הנטל הביטחוני וסדרי עדיפויות לעתיד | טיוטה

במסמך זה אנו בוחנים את תקציב המדינה 2026 על רקע הפגיעה המתמשכת ביציבות הפיסקלית בשנתיים וחצי שחלפו מפרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר 2023 (מלחמת חרבות ברזל), שבמהלכן אירעו גם שני העימותים הישירים בין ישראל לאיראן (עם כלביא ביוני 2025 ושאגת הארי מפברואר 2026). נוסף על כך, נבחן במסמך את משמעויות הגידול בתקציבי הביטחון ועליית החוב הציבורי על תוואי המצרפים הפיסקליים בשנים הבאות. אנו מתריעים כי העלייה המתמשכת בהוצאות הביטחון, לצד הורדת מיסים בשנת מלחמה ובחירות, מגבירים את הסבירות לפריצה נוספת של יעד הגירעון, וצפויים להוביל לשחיקה חדה בהוצאה האזרחית, ובראש ובראשונה בשירותים החברתיים ובהשקעות בתשתיות, או לחלופין — לעלייה תלולה נוספת ביחס החוב לתוצר, שתוביל לנטל כבד על הציבור ועל הדורות הבאים במימון החוב, שיבוא בסופו של דבר גם הוא על חשבון השירותים לאזרחים.

המסמך מציג את עיקרי התקציב וסדרי העדיפויות הנשקפים מהם על סמך תקציב 2026 שאושר בכנסת במרץ, לאחר אישור העלייה הניכרת הנוספת בהוצאות הביטחון (במרץ) לעומת הצעת התקציב המקורית. הניתוח שם דגש על מגמות בהוצאות הביטחון מול ההוצאה האזרחית, על תקציבים קואליציוניים ובעלי אופי מגזרי, ועל הפגיעה במנועי הצמיחה.

כמו כן, לצד מסמך זה פרסמנו ניתוח מפורט של המגמות בתקציב ההשקעה בתשתיות תחבורה, שהוא מנוע צמיחה מרכזי של המשק (דביר וקנת פורטל, 2026). הניתוח הזה מפרט מהי ההשקעה הנדרשת בתשתיות תחבורה כדי לסגור את פער מלאי התשתיות ממדינות מפותחות אחרות, והוא כולל המלצות ליישום רפורמות נדרשות בתקצוב התחבורה הציבורית הקיימת ובמימון פרויקטי התשתיות הנדרשים.

כמו כן, במסמך זה אנו מנתחים את הפערים בין המלצות ועדת נגל, לבין תוכנית ראש הממשלה להוסיף תוספת גדולה עוד יותר לתקציב הביטחון על פני עשור, ביחס למגבלות הפיסקליות, הן המגבלות הקבועות בחוק, והן אלו המתחייבות כדי לשמור על היציבות הפיסקלית. אנו מראים כי קיבוע תקציב ביטחון ברמות המתוכננות, לצד הכללים הפיסקליים הקיימים, יבוא על חשבון השקעה נדרשת בתשתיות, בחינוך ובהון האנושי, ועל חשבון השירותים הציבוריים לאזרחים. הפגיעה בתקציבים אלו צפויה לפגוע בפוטנציאל הצמיחה של המשק ולהעמיק פערים חברתיים־כלכליים.

לנוכח זאת אנו מציעים תוואי חלופי לעשור הקרוב, המשלב שלושה מרכיבים: שיקום אמון הציבור בממשלה באמצעות קיצוץ בתקציבים מגזריים, העלאה הדרגתית של נטל המס והגדלת ההוצאה האזרחית. תוואי זה יוכל למנוע קריסה של ההוצאה האזרחית ולאפשר חיזוק מדוד של השירותים החברתיים, לצד ייצוב החוב תחילה, ולאחר מכן הפחתתו המתונה ביחס לתוצר, והשקעה בתשתיות, במחקר ובפיתוח ובשילוב אוכלוסיות בשוק העבודה. תוואי זה יוכל להיות בסיס לצמיחה ארוכת טווח ולשיקום האמון הציבורי במדינה ובמוסדותיה.