רווחה ורמת חיים

היקף העוני והשפעתו על רמת החיים בחברה החרדית גדולים במיוחד בהשוואה לחברה הישראלית בכללותה. ואכן, בפרק זה ניווכח לדעת כי שיעורי העוני בציבור זה גבוהים מאוד. ולמרות זאת, ושלא כמצופה, האוכלוסייה החרדית מדווחת על שביעות רצון רבה ממצבה החברתי והכלכלי, יותר מהחברה הכללית.

שיעור האוכלוסייה מתחת לקו העוני בחברה החרדית גבוה בהרבה מהשיעור המקביל בכלל האוכלוסייה (52% לעומת 19%); שיעורי העוני במגזר החרדי יציבים מאז שנת 2006. מרבית המשפחות החרדיות נמצאות מתחת לקו העוני, ושיעור הילדים החרדים העניים גבוה ביותר — 67%. לרבע מהאוכלוסייה החרדית אין ביטחון תזונתי, וההכנסה לנפש נמוכה ב־47% מאלו שבציבור הכללי. עם זאת, שיעור המצהירים שהם מרוצים מאוד מחייהם כפול בקרב החרדים מהשיעור בחברה הכללית, וגם המצהירים כי הם שבעי רצון ממצבם הכלכלי גבוה אצל החרדים יותר מבכלל האוכלוסייה. 

שיעור בעלי הדירות בשתי קבוצות האוכלוסייה דומה — כ־75%. עם זאת, שיעור החרדים שברשותם יותר מדירה אחת נמוך מזה שבחברה היהודית הלא־חרדית (7% לעומת 10%). מחירה של דירה ממוצעת בחמישה יישובים חרדיים נבחרים (אלעד, בית שמש, מודיעין עילית, ביתר עילית ובני ברק) נמוך ממחיר דירה ממוצעת בישראל. עליית המחירים הגבוהה ביותר הייתה בבית שמש, אחריה בבני ברק ובאלעד, ולבסוף בביתר עילית ובמודיעין עילית.

הפער בין הקבוצות נותר גבוה בהצהרה על בעלות על רכב (37% בחברה החרדית לעומת 77% בחברה הכללית), אך בדומה למדדי צרכנות אחרים ניכר גם כאן בשנים 2014-2004 גידול בשיעור הבעלות על רכב במגזר החרדי (תרשים ג/11; לוח ג/11).

לשנתון המלא >