פרלמנט

הפרטה והתחזקות המגזר השלישי בישראל

| מאת:

בעשורים האחרונים התרחשו במקביל שני תהליכים בעלי חשיבות רבה: תהליכי ההפרטה ועלייתם של ארגוני המגזר השלישי. את הקשר בין שני התהליכים אפשר להסביר בשני הסברים סותרים שחלוקים ביניהם בתשובה לשאלה - מה קדם למה, מהי הביצה ומה התרנגולת? יש הגורסים כי ארגוני המגזר השלישי התחזקו בתגובה לתהליכי ההפרטה של שירותי המדינה: המדינה הפסיקה לספק שירותים מסוג מסוים, וארגוני המגזר השלישי מילאו את החלל שנוצר. לעומת זאת יש הגורסים כי התהליך היה הפוך, ותהליכי ההפרטה התאפשרו בין היתר בשל פעילותם של ארגוני המגזר השלישי; ראשית משום שבעצם קיומם הם העניקו לגיטימציה לקיומה של חלופה למדינה, ושנית משום שהם דרבנו את המגזר הממשלתי להפריט לידיהם יותר שירותים. כך או כך, אין ספק כי קריסתה של מדינת הרווחה, התעצמותם של תהליכי ההפרטה ועליית כוחם של ארגוני המגזר השלישי קשורים זה עם זה קשר בל ניתק.

בעשורים האחרונים התרחשו במקביל שני תהליכים בעלי חשיבות רבה: תהליכי ההפרטה ועלייתם של ארגוני המגזר השלישי. את הקשר בין שני התהליכים אפשר להסביר בשני הסברים סותרים שחלוקים ביניהם בתשובה לשאלה - מה קדם למה, מהי הביצה ומה התרנגולת? יש הגורסים כי ארגוני המגזר השלישי התחזקו בתגובה לתהליכי ההפרטה של שירותי המדינה: המדינה הפסיקה לספק שירותים מסוג מסוים, וארגוני המגזר השלישי מילאו את החלל שנוצר. לעומת זאת יש הגורסים כי התהליך היה הפוך, ותהליכי ההפרטה התאפשרו בין היתר בשל פעילותם של ארגוני המגזר השלישי; ראשית משום שבעצם קיומם הם העניקו לגיטימציה לקיומה של חלופה למדינה, ושנית משום שהם דרבנו את המגזר הממשלתי להפריט לידיהם יותר שירותים. כך או כך, אין ספק כי קריסתה של מדינת הרווחה, התעצמותם של תהליכי ההפרטה ועליית כוחם של ארגוני המגזר השלישי קשורים זה עם זה קשר בל ניתק.

יש המצדדים בארגוני המגזר השלישי ורואים בפעילותם מעשה חיובי שמחזק הן את ההון החברתי של החברה הישראלית והן את כוחו של מגזר זה; ומן הצד האחר יש הגורסים כי הפיכתם של ארגוני המגזר השלישי לספקי שירותים במקומה של המדינה מזיקה לכל הנוגעים בדבר: למדינה- שמתנערת מאחריותה המוסרית; לארגוני המגזר השלישי- שמקבלים סממנים של ארגונים עסקיים המתחרים על מתן שירותים וגם נעשים סמוכים על שולחנה של הממשלה במקום להיות חלק מחברה אזרחית עצמאית; ולאזרחים- שנהפכים ל"לקוח" הנאלץ לבחור בין חלופות, לאו דווקא איכותיות.

"המגזר השלישי" הוא מונח כולל למוסדות וולונטריים וארגונים ללא כוונות רווח שעוסקים במגוון של נושאים - החל בבריאות וחינוך וכלה בשמירה על איכות הסביבה (ראו תרשים 1) - ופועלים בחלל שבין המגזר הממשלתי למגזר העסקי. בכלל המאפיינים הבולטים של ארגונים אלה אפשר לציין מעורבות של מתנדבים ושימוש נרחב בתרומות כספיות לפעילות השוטפת (אתר המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי בישראל). עד סוף שנת 2007 נרשמו במדינת ישראל יותר מ-43 אלף ארגונים ללא כוונות רווח, וכ-60% מהם עדיין קיימים; בשנת 2008 תרומתם של ארגונים אלה לתוצר המקומי הגולמי הייתה כ-48 מיליארד ש"ח, שהם כ-6.7% מהתוצר (שוורץ, 2009: 3).

תרשים 1. התפלגות הארגונים הרשומים לפי תחום פעולה, 2005

תרשים 1. התפלגות הארגונים הרשומים לפי תחום פעולה, 2005

*אחרים: סביבה, הנצחה, ארגונים בין-לאומיים
מתוך אתר המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, מסד נתונים

למגזר השלישי שלושה מקורות מימון: מימון ציבורי (המגזר הציבורי וגופים ציבוריים), הכנסות עצמאיות (תשלום בעבור דמי חבר ושירותים) ותרומות. התפלגות ההכנסות משתנה בהתאם לתחומי הפעולה, כך שהארגונים הפעילים בתחומי הבריאות והרווחה נהנים ממימון ציבורי גדול יותר מזה שמקבלים ארגונים שעוסקים בתחומים אחרים, ואלו האחרונים מסתמכים יותר על תרומות (המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, 2005: 3).ההסתמכות על תרומות השתנתה בעקבות המשבר הכלכלי האחרון. להרחבה ראו שוורץ, 2009.

בדומה למדינות בעולם, גם בישראל החלו למן שנות השמונים תהליכים של הפרטה (ראו: "תהליכי הפרטה מרכזיים בישראל", בגיליון זה). תהליך הפרטה הוא תהליך שבמסגרתו פעולות וסמכויות מסוימות מועברות מאחריותה הבלעדית (או הכמעט בלעדית) של המדינה לידי גופים וארגונים חוץ-ממשלתיים (פרטיים-עסקיים או התנדבותיים) (אייזנשטדט, 1996: 189-190).
ככלל יש שלוש רמות של הפרטה:
הפרטה מלאה- המדינה נסוגה באופן מלא מכל אחריות לשירותים החברתיים.
הפרטה חלקית- המדינה אינה מעורבת במישרין בהקצאת השירותים, אבל ממשיכה לפקח על פעולות שעושים גופים חוץ-ממשלתיים.
הפרטה מוגבלת- המדינה מעבירה את האחריות לאספקת השירותים לגופים חוץ-ממשלתיים, אבל ממשיכה להיות מעורבות בתכנון, בבקרה ובפיקוח.

למן שנות השמונים ואילך מתרחשים בישראל תהליכים של הפרטה חלקית והפרטה מוגבלת, ורבים מן השירותים מועברים לארגוני המגזר השלישי. על מקומם וחשיבותם של ארגוני המגזר השלישי בתהליכי ההפרטה במדינת ישראל עמדה כבר ועדת קוברסקי (1989) בהמלצותיה: 

"[יש] לבחון מחדש את כלל תפקידי הממשל ועיסוקיו, במגמה לשחרר את המינהל הממשלתי ממשימות שאינן הכרחיות - ולהתרכז בנושאים המרכזיים של קידום המדינה, הגשמת הציונות ושיפור השירות לאזרח. רצוי להעביר משימות משניות ותפקידו ביצוע ומתן שירותים לגופים אחרים, ציבוריים [מלכ"רים] ופרטיים... "

 (ועדת קוברסקי, 1989 א: 5) 

כאמור, למן תחילתם  זכו תהליכי ההפרטה לעידוד ולשבחים מן הצד האחד וכן לביקורות רבות מן הצד האחר, ולכל צד נימוקים משכנעים משלו.

נימוקים בעד הפרטה למגזר השלישי

  • נימוקים כלליים
    • אמונה ביתרונותיה של "כלכלת השוק"- התחרות בין ספקי השירותים תייצר שירותים איכותיים יותר, יעילים יותר ואף זולים יותר.
    • חוסר נחת מהמגזר הממשלתי- לעתים מגזר זה מאופיין בניהול כושל, בחוסר יעילות, בבזבוז משאבים, בחוסר יכולת להסתגל לשינויים, בהכנסת שיקולים פוליטיים לתהליכי קבלת החלטות ועוד. כתוצאה מכך, האזרחים מקבלים שירותים ברמה נמוכה והממשלה שולטת שליטה מוגזמת על חיי הפרט.
  • מאפייניו הייחודיים של המגזר השלישי
    • "ערך מוסרי מוסף"- מכיוון שבניגוד למגזר הכלכלי, ארגוני המגזר השלישי פועלים ללא כוונת רווח, מקובל להניח כי בבסיס פעולתם עומדים "מוטיבציה אלטרואיסטית והאתוס הציבורי", כי הם חדורי שליחות חברתית וכי מטרתם היחידה היא לעשות טוב לאוכלוסיות היעד שלהם (משרד ראש הממשלה, 2008; סוקולוב, ב).
    • פיתוח הון חברתי- ההון החברתי, שנתפס כתכונה מרכזית של ארגוני המגזר השלישי, מוגדר כ"מאפיינים של התארגנויות חברתיות כמו אמון, נורמות או רשתות שביכולתן לשפר את יעילות החברה על ידי יצירת פעילות משותפת" (זיכלינסקי: 2).  המגזר השלישי תורם למעורבות גדולה יותר של החברה בתוך עצמה, ובכך תורם לעיצובה של חברה דמוקרטית מעורבת, אכפתית ומשתתפת.
    • יעילות, מקצועיות, ניסיון- לארגוני המגזר השלישי ניסיון רב ויכולת ייחודית לתרום להרחבה של מערכות השירותים הקיימות, לשיפור איכותן ולחיזוק הקשר עם הלקוח (קטן, 2008: 7).
    • נגישות למשאבים נוספים- מכיוון שארגוני המגזר השלישי אינם תלויים רק במימון ממשלתי, אלא יש להם גם משאבים נוספים - תרומות ומתנדבים, ביכולתם להגדיל את ההשקעה הממשלתית הבסיסית המיועדת לספק את ליבת השירות (משרד ראש הממשלה, 2008: 21).

ובאשר למתנגדים להפרטה של שירותים לארגוני המגזר השלישי, אלה מונים נימוקים אחדים:

  • היעדר פיקוח- במצב של הפרטה ארגונים פועלים לקידום מטרה ציבורית ונסמכים על משאבים שהציבור מעמיד לרשותם, אבל אין עליהם כל פיקוח ציבורי. בשנים האחרונות החלו להישמע דרישות - הן מקרב הציבור והממשלה והן מקרב ארגוני המגזר השלישי - לכינונה של "רגולציה עצמית", שבמסגרתה יהיו הציבור והארגונים שותפים במערכות של פיקוח ובקרה על ארגוני המגזר השלישי (לימור, 2005).
    תלות בארגונים- לארגוני המגזר השלישי מערכת שיקולים עצמאית שאינה תואמת בהכרח את מערכת השיקולים של הממשלה. אם הארגונים יחליטו כי אין ברצונם או ביכולתם לספק שירותים מסוימים, הדבר עלול לפגוע באוכלוסייה הנתמכת (קטן, 2007).
  • סדר יום- ארגוני המגזר השלישי מאופיינים לעתים קרובות בזהות ערכית ואידאולוגית ומקדמים ערכים מסוימים (כץ ושות', 2007: 41). כך למשל ארגונים שיקבלו על עצמם את שירותי הממשלה עלולים לקדם סדר יום חברתי סקטוריאלי, שלא יעמוד בהכרח בקנה אחד עם זה של הממשלה. החשש המרכזי הוא כי פעילות הארגון ויעדיו יוטו בהתאם לאידאולוגיה שלו, והדבר יביא לידי הפליה של חלק מאוכלוסיית מקבלי השירות.
  • פגיעה בשוויוניות- המתנגדים להפרטה גורסים כי היא עלולה להעמיק את הפערים החברתיים-כלכליים בחברה, וכך הדבר גם בנוגע להפרטת שירותים לידי המגזר השלישי. הסתמכות על ארגונים מקומיים כספקי שירותים שבעבר העניקה המדינה, עלולה להביא לידי אי-שוויון בין יישובים שמלכתחילה מאופיינים בהתארגנות על בסיס התנדבותי ובהון חברתי עשיר ובין יישובים שאינם כאלו. כך למשל מחקרים מראים כי ארגוני המגזר השלישי העוסקים בחינוך פועלים בעיקר בקרב המעמד הבינוני והגבוה (קטן, 2008: 9; וינהבר, 2008: 4).
  • שחיקת תכונות של המגזר השלישי- מדיניות ההפרטה הנהוגה היום בישראל לא רק שהובילה את המגזר השלישי להסתמכות גדלה והולכת על מימון ממשלתי ומסחרי, אלא גם הביאה לידי שינוי בתכונות הייחודיות של ארגונים אלה שצוינו למעלה; ארגוני המגזר השלישי מאופיינים כיום בשחיקה במעמד המתנדבים, הם מעניקים כוח רב יותר לאנשי מקצוע בשכר וסובלים מהון חברתי מסורתי מצומצם. לדברי זיכלינסקי, הארגונים "..נכנעו במידה מסוימת לתכתיבים הנובעים מצרכי המימון שלהם, הדבר בא לידי ביטוי בשינוי אוכלוסיית מקבלי השירותים ודרכי הפעילות שלהם", (זיכלינסקי: 7, וראו גם: " השפעת ההפרטה על השליחות החברתית והאזרחית של ארגונים ללא כוונת רווח שמספקים שירותים חברתיים" בגליון זה).

חלקם של ארגוני המגזר השלישי גדול בעיקר בשלושת התחומים העיקריים שמדינות הרווחה מספקות בהם שירותים לאוכלוסייה: חינוך, בריאות ושירותי הרווחה האישיים.

  • חינוך- במערכת החינוך החלו ארגוני המגזר השלישי לתפוס את מקומם למן שנות השמונים, כאשר התפתחו תכניות התל"ן (תכנית לימודים נוספת, הידועה גם בשמה "החינוך האפור"). כך התחלק מימון התל"ן באופן שווה בין הרשות המקומית, ההורים וארגוני המגזר השלישי כגון מתנ"סים וקרנות פרטיות. בשנות התשעים החל משרד החינוך לשתף פעולה עם עמותות דוגמת קרן רש"יתחומי העניין העיקריים של קרן רש"י הם חינוך ורווחה, אבל היא מעורבת גם בתחומים כגון הלוואות לעסקים קטנים, קליטת עולים חדשים והבטחת נגישות לשירותי בריאות (ראו בהמשך הדברים) (אתר קרן רש"י: תחומי פעילות נוספים). וקרן קרב, במטרה להוציא אל הפועל פרויקטים בתחומים שעד אז לא עסק בהם (גדרון ושות', 2003: 172 174).

    עם הזמן, ממעורבות מעטה של ארגונים ספורים במערכת החינוך גדלה מעורבותם של ארגוני המגזר השלישי במידה ניכרת, ובעשור הראשון של שנות האלפיים עמותות, קרנות, ארגונים לתועלת הציבור וארגונים פילנתרופיים רבים לוקחים חלק פעיל במערכת החינוך. בנייר עמדה שהוגש לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, מצאה וינהבר (2008) כי מאז שנת 2000 מספר העמותות העוסקות בחינוך כמעט הכפיל את עצמו, ובסוף שנת 2005 היו רשומות אצל רשם העמותות כ-4,000 עמותות חינוך (ראו תרשים 2).לא כולל עמותות דתיות.

תרשים 2: מספר ארגוני החינוך לפי מועד הקמתם (1981- 2006)

תרשים 2: מספר ארגוני החינוך לפי מועד הקמתם (1981- 2006)
  • מתוך: וינהבר, 2008

    זאת ועוד. כיום המגזר השלישי מעורב בכל רבדיה של מערכת החינוך- החל בהקמת בתי ספר, עבור בפיתוח תכניות לימודים וכלה בהכשרת המורים. באשר להיקף המעורבות של ארגונים אלה, ההערכות גורסות כי הארגונים מפעילים תכניות חינוך ביותר מ-90% מבתי הספר היסודיים והחטיבות, וכי ב-20% ממוסדות החינוך פועלות לפחות שש תכניות חיצוניות בהיקף שעות גדול.לאמתו של דבר ההיקף גדול יותר משום ששתי עמותות החינוך שצוינו למעלה - קרן קרב וקרן רש"י - לא הוגדרו כגופים חיצוניים בשל שיתוף הפעולה ההדוק בינן ובין משרד החינוך. ראו קשתי, 2008.
  • בריאות- בשנת 2000 היו רשומים בישראל 357 ארגוני בריאות ללא כוונת רווח שעוסקים בטיפול ומניעה בכל הנוגע לבריאות נפשית ופיזית, בכללם ארגונים שמציעים שירותים לחולים במחלה מסוימת (דוגמת האגודה למלחמה בסרטן והוועד למלחמה באיידס). ארגונים אחרים פועלים במאמץ להגן על הציבור הקשור אליהם ולהיטיב את מצבו (דוגמת הארגונים המסייעים לנכים ודואגים לזכויותיהם); ואחרים מספקים סיוע והשאלת ציוד (דוגמת עמותת "יד שרה" או "עזר מציון") (גדרון ואחרים 2003: 184).
  • רווחה- מאז ומתמיד היו שירותי הרווחה בישראל מושתתים על שיתוף פעולה עם גופים לא-ממשלתיים, ואולם בעשורים האחרונים מגמה זו גברה, ולפי הערכה של משרד הרווחה כיום כ-90% מכלל שירותי הרווחה בישראל ניתנים מידיהם של גורמים חוץ-ממשלתיים, ובכללם רשויות מקומיות, ארגוני המגזר השלישי וגופים עסקיים. מעורבותם של ארגוני המגזר השלישי גברה אפוא גם בתחום זה, וכך גברה תלותו של משרד הרווחה בארגונים אלו במתן השירותים (שוורץ, 2009: 4- 5).

בשנת 2006 היו בישראל 2,780 ארגוני מגזר שלישי בתחום הרווחה (סבירסקי וחסון, 2008) שפועלים במגוון תחומים כגון שירותים מוסדיים לזקנים (בתי אבות ודיור מוגן); שירותים לילדים (פנימיות ומשפחות אומנה); שירותים למפגרים; שירותים לנכים; שירותים למשפחות וילדיהן (ובכלל זה משפחות חד-הוריות); ושירותים לנערים ונערות (להרחבה ראו קטן, 2007: 113 116).
עולה אפוא כי ככל שהתחזקו מגמות ההפרטה וככל שהתחזקו הצרכים הציבוריים, כך הלך והתחזק כוחם של ארגוני המגזר השלישי.

בעקבות התעצמותו ההולכת וגוברת של המגזר השלישי והקשר הבל-ניתק בינו ובין הממשלה, עלה הצורך להבהיר את מערכת היחסים בין המגזרים. בשנת 2003 פרסמה את המלצותיה "הוועדה לבדיקת תפקידי המגזר השלישי בישראל והמדיניות הננקטת כלפיו" בראשותו של פרופ' יצחק גל-נור; בשנת 2005 פרסם צוות בראשות מר דוד ברודט הצעה להסדרת היחסים בין שלושת המגזרים; בשנת 2006 הגישה את המלצותיה "הועדה הציבורית לבחינה מחדש של סיוע המדינה למוסדות ציבור" בראשותו של מר יורם ארידור; ובאותה השנה הגיש צוות שכלל ראשי ארגונים במגזר השלישי המלצות לפיתוחה של מדיניות ממשלה מוסדרת בתחום (עוד בנושא רגולציה ראו "רגולציה - מה, איפה ומתי?", בגיליון זה).

בשנת 2008 פרסם משרד ראש הממשלה מסמך מדיניות שכותרתו ממשלת ישראל, החברה האזרחית והקהילה העסקית: שותפות, העצמה ושקיפות, ואחד היעדים המוצהרים בו הוא "הגברת שילובם של ארגונים בחברה האזרחית בהפעלת שירותים חברתיים" (שם, 9). כך, שלושה עשורים לערך לאחר תחילתם של תהליכי ההפרטה, המגזר השלישי הוא חלק בלתי נפרד ממערך מתן השירותים בישראל.

אייזנשטאדט, מימי, 1996. "סוגיות בהפרטת השירותים החברתיים בישראל: שירותי הסיעוד ושירותי תיקון ומניעת עבריינות", בתוך: יוסף קטן (עורך), שירותי רווחה אישיים: מגמות ותמורות, תל אביב: רמות, המרכז לחקר המדיניות החברתית בישראל: 189-210.

אתר המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי בישראל


אתר המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, מסד נתונים

אתר קרן רש"י: תחומי פעילות נוספים

גדרון, בנימין, 2007. "חקר המגזר השלישי והחברה האזרחית בישראל: היסטוריה ותמונת מצב", חקר המגזר השלישי והחברה האזרחית בישראל א (1): 7-18.

גדרון בנימין, בר מיכל וגי כץ, 2003. המגזר השלישי בישראל: בין מדינת רווחה לחברה אזרחית, תל-אביב: אדום, הקיבוץ המאוחד.

גל-נור, יצחק ושות', 2003. הוועדה לבדיקת תפקידי המגזר השלישי בישראל והמדיניות הננקטת כלפיו - דוח מסכם, באר שבע: אוניברסיטת בן גוריון, המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי.

המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי (2005). מבט מהיר על המגזר השלישי בישראל: גודל, מקורות מימון ופריסה של ארגוני המגזר השלישי בישראל, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2005:

וינהבר, בת-חן, 2008. חלוקת האחריות בין הממשלה לחברה האזרחית בנושא חינוך: נייר עמדה לדיון בועדת החינוך, התרבות והספורט, עמותת "מנהיגות אזרחית" (ע"ר) - ארגון הגג של מגזר העמותות והאלכ"רים, (אוחזר בינואר 2010).

ועדת קוברסקי, 1989. חלקים נבחרים מדו"ח דין-וחשבון, הוועדה הציבורית-מקצועית לבדיקה כוללת של שירות המדינה וגופים הנתמכים מתקציב המדינה ("ועדת קוברסקי"), שפרסמה מסקנותיה בשנת 1989, מתוך אתר משרד ראש הממשלה: האגף לתכנון מדיניות, 17 בספטמבר 2007: (אוחזר ב-28 בינואר 2010).

זיכלינסקי, אסתר. "השפעת תהליכי ההפרטה החלקית ומסחור על תכונות ארגוני המגזר השלישי והשלכותיה על אופייה של החברה בישראל". מתוך: אתר הכנסת.

ישי, יעל, 2003. בין גיוס לפיוס: החברה האזרחית בישראל, ירושלים: כרמל.

כץ חגי, אלון יעל, גדרון בני ושות', 2007, "המגזר השלישי במלחמת לבנון השנייה: יתרונות, מגבלות ויחסיו עם הממשלה", חברה אזרחית ומגזר שלישי בישראל א(1): 39 64.

לימור ניסן, 2005. "רגולציה ופיקוח על ארגוני מגזר שלישי", ביטחון סוציאלי 70: 159 187.

משרד ראש הממשלה, האגף לתכנון מדיניות, 2008. ממשלת ישראל, החברה האזרחית והקהילה העסקית: שותפות, העצמה, שקיפות (מסמך מדיניות).ירושלים.

סבירסקי, שלמה ויעל חסון, 2008. שירותי רווחה אישיים בעידן של צמצום תקציבי, תל אביב: מרכז אדוה.

סוקולוב, ירון (ללא תאריך-א). "נייר עמדה בנושא הפרטת השירותים החברתיים: ארגוני המגזר השלישי עדיפים על המגזר העסקי באספקת שירותים חברתיים", אתר מנהיגות אזרחית: ארגון גג של מגזר המלכ"רים וההתנדבות.

סוקולוב, ירון (ללא תאריך-ב). "משבר מדינת הרווחה, ההפרטה וארגוני המגזר השלישי", אתר התאגדות המרכזים הקהילתיים בישראל.

קטן, יוסף, 2007. "הפרטה חלקית של שירותי רווחה אישיים", בתוך: אורי אבירם, ג'וני גל ויוסף קטן (עורכים), עיצוב מדיניות חברתית בישראל מגמות וסוגיות, ירושלים: מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, עמ' 101 130.

קטן, יוסף, 2008. "הפרטה חלקית בשירותי הרווחה אישיים בישראל: תמונת מצב ולקחים ראשונים", ירושלים: משרד הרווחה והשירותים החברתיים, האגף למחקר תכנון והכשרה.

קשתי, אור (2008). "דו"ח: גופים עסקיים וקרנות פועלים בכ-90% מבתי הספר היסודיים והחטיבות", הארץOnline, 20 בנובמבר 2008.

רביב, רן, 2010. "עמותות - אתגר הבא", אתר יסו"ד: ישראל סוציאל דמוקרטית, 11.1.2010.

שוורץ, אליעזר, 2009. "השלכות המשבר הכלכלי על פעילות המגזר השלישי", הכנסת, מרכז המחקר והמידע, אתר הכנסת.

שפירא אסף, "תהליכי הפרטה מרכזיים בישראל", פרלמנט, גיליון זה (64), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

Philips D. Susan and Rathbeg Smith Steven (unpublished), "Between Governance and Regulation: Evolving Government-Third Sector Relationships. To appear in: Susan D. Philips and Steven Rathbeg Smith(eds.), Governance and Regulation in the Third Sector: International Perspectives, To be published by Routledge, 2010.