פרלמנט

תהליכי הפרטה מרכזיים בישראל

| מאת:

אישור התיקון לפקודת בתי הסוהר, המאפשר הקמת בית סוהר פרטי, ב-2004 ופסילתו על ידי בג"ץ ב-2009 (בג"ץ, 2009) מבטאים את המחלוקת סביב תהליך ההפרטה במדינת ישראל (על ההיבט התאורטי של ההפרטה ראו "הפרטה – סקירה תאורטית והיסטורית", בגיליון זה). תהליך זה משפיע עמוקות על חיי הכלכלה והחברה במדינת ישראל וכל על חיי היום-יום של כל אזרח ואזרח. מטרתו של מאמר זה לסקור מבחינה היסטורית את תהליכי ההפרטה המרכזיים במדינת ישראל, ולעמוד על סיבותיה ועל השלכותיה. כדוגמה יציג המאמר את הפרטת החברות הציבוריות ואת הפרטת השירותים החברתיים, בעיקר שירותי החינוך והבריאות.

אישור התיקון לפקודת בתי הסוהר, המאפשר הקמת בית סוהר פרטי, ב-2004 ופסילתו  על ידי בג"ץ ב-2009 (בג"ץ, 2009) מבטאים את המחלוקת סביב תהליך ההפרטה במדינת ישראל (על ההיבט התאורטי של ההפרטה ראו "הפרטה - סקירה תאורטית והיסטורית", בגיליון זה). תהליך זה משפיע עמוקות על חיי הכלכלה והחברה במדינת ישראל וכל על חיי היום-יום של כל אזרח ואזרח. מטרתו של מאמר זה לסקור מבחינה היסטורית את תהליכי ההפרטה המרכזיים במדינת ישראל, ולעמוד על סיבותיה ועל השלכותיה. כדוגמה יציג המאמר את הפרטת החברות הציבוריות ואת הפרטת השירותים החברתיים, בעיקר שירותי החינוך והבריאות.

עד סוף שנות השבעים וראשית שנות השמונים היו תהליכי ההפרטה בישראל מצומצמים, שכן בתקופה זו שלטה בכיפה מדיניות שדגלה במעורבות גדולה של המדינה בחיי הכלכלה והחברה. מדיניות זו הושפעה מכמה גורמים:

  • שלטונן המתמשך של מפא"י ומפלגת העבודה, שהיו, לפחות להלכה, מפלגות סוציאליסטיות, ולכן דגלו במדינת רווחה ובמעורבות גדולה של המדינה במשק.
  • הצרכים שליוו את שנות בניין המדינה כגון קליטת גלי העלייה הגדולים ובניית תעשייה מקומית וצבא חזק.
  • מעורבות גדולה של הממשלה בכלכלה ובחברה הייתה מקובלת במדינות רבות במערב אירופה (ברק-ארז, 2008: 464 465).

למעורבות הרבה של המדינה בכלכלה ובחברה היו שני היבטים מרכזיים:

  • אספקת שירותים חברתיים על ידי המדינה, שבין החשובים שבהם אפשר לציין בריאות, חינוך, רווחה, תעסוקה ודיור. שירותים חברתיים אלו נחשבים חלק מזכויות האזרח הבסיסיות (גם אם עד היום אין במדינת ישראל הכרה חוקתית בזכויות חברתיות), ומדינת ישראל סיפקה אותם באמצעות מנגנוני מדינת הרווחה שהתקיימו בשנים אלו כגון חוק לימוד חובה, שירות התעסוקה, המחלקות לשירותים חברתיים והמוסד לביטוח לאומי.
  • שליטה של המדינה במגוון "נכסים", בעיקר שירותים ותשתיות כמו חשמל, מים, תקשורת, נפט, תחבורה, ייצור כלי נשק ובינוי. שליטה זו התבצעה הן ישירות, באמצעות שליטה של משרדי הממשלה עצמם על המוצרים האלו, והן באמצעות חברות ממשלתיות. חוק החברות הממשלתית מגדיר חברה ממשלתית כ"חברה שיותר ממחצית כוח ההצבעה באספותיה הכלליות או הזכות למנות יותר ממחצית מספר הדירקטורים שלה הם בידי המדינה..." (חוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975: סעיף 1). במילים אחרות, מדובר בחברה ציבורית שנמצאת בשליטת המדינה ופועלת לקידום אינטרסים של הממשלה.החוק מגדיר גם "חברה בת ממשלתית" שהיא חברה שנשלטת על ידי חברה ממשלתית, ו"חברה מעורבת", שהמדינה שולטת בפחות ממחציתה. חברות ממשלתיות קיימות מאז קום המדינה, ומשנת 1958 הן בפיקוח של רשות החברות הממשלתיות. המדינה יכולה להקים חברות ממשלתיות (יש חברות שירשה מתקופת המנדט), לרכוש חברות פרטיות קיימות או להלאים אותן (כמו שהלאימה את הבנקים הגדולים בזמן משבר מניות הבנקים ב-1983), והיא יכולה גם להעביר לחברות ממשלתיות סמכויות שבעבר היו נתונות בידי משרדי הממשלה. בין החברות הממשלתיות המרכזיות בעשורים הראשונים לקיומה של ישראל ניתן לציין את מקורות, חברת החשמל, מספנות ישראל, כימיקלים לישראל, התעשייה האווירית, אל על, צים, בתי הזיקוק ועמידר. מאוחר יותר נוספו אליהן חברות כמו רכבת ישראל, בזק, התעשייה הצבאית, רפאל ודואר ישראל, שאליהן הועברו סמכויות שבעבר היו בידי הממשלה. שירותי הדואר בישראל למשל היו בידי משרד הדואר ומשרד התקשורת, לאחר מכן בידי "רשות הדואר", ורק ב-2006 הוקמה חברה ממשלתית בשם "דואר ישראל".

בסוף שנות השבעים וראשית שנות השמונים החלה המעורבות הגדולה של המדינה בכלכלה ובחברה להצטמצם. לשינויים אלו תרמו כמה גורמים:

התפתחויות בישראל
א. שינויים פוליטיים-חברתיים- "המהפך" הפוליטי ב-1977 העלה לשלטון את הליכוד, שכלל בין היתר את המפלגה הליברלית, ושבמצעו הצהיר כי הוא חותר "...לכינונו של משק חופשי, המבוסס על יוזמה ותחרות וכי הוא מתעתד לצמצם את מידת מעורבות הממשלה והמנגנונים הציבוריים למיניהם בפעילות הכלכלית ואת הפיקוח הממשלתי על הפעילות במשק, תוך צמצום התקציבים הציבוריים המוצאים למטרה זו" (ישי, 1977: 22). באותה תקופה לערך נחלשו בתוך מפלגת העבודה הגורמים הסוציאליסטיים והתחזקו הגורמים הליברליים, ובמצע העבודה לקראת בחירות 1988, למשל, כבר נאמר "תבוצע תכנית רחבה של מכירת מניות של חברות ממשלתיות... תצומצם מעורבות הממשלה במשק..." (המערך, 1988: 23). שינויים אלה היו קשורים לתהליכים חברתיים ותרבותיים בחברה הישראלית, שעיקרם החלפת האתוס השיתופי של כור ההיתוך באתוס אינדיבידואליסטי וליברלי יותר.

ב. משברים כלכליים- בשנות השמונים והתשעים נקלעו גופים רבים שלא נוהלו לפי עקרונות השוק החופשי למשברים כלכליים קשים. הדוגמאות הבולטות ביותר הן משבר הקיבוצים וקריסת חברת העובדים, שבאה לידי ביטוי מובהק בפשיטת הרגל של קונצרן "כור" ב 1988 ובקריסת "הסנה" ב-1992. משברים אלו הגבירו מאוד את התמיכה הפוליטית, התקשורתית והציבורית בהפרטה.

ג. התכנית הכלכלית לייצוב המשק, 1985- התכנית כללה צמצום של הגירעון התקציבי, ומכירה של חברות ממשלתיות נתפסה כאמצעי לכך. יתרה מזאת, התכנית חיזקה מאוד את משרד האוצר בכלל, ואת אגף התקציבים בפרט - גורמים שתומכים באופן קבוע בהפרטה - ויצרה את מנגנון חוק ההסדרים. חוק ההסדרים הוא הליך חקיקה יוצא דופן, בין היתר משום שכלולים בו חוקים ותיקוני חקיקה רבים שמובאים כולם כיחידה אחת ובתוך זמן קצר למדיי לאישור המליאה. במשך השנים אִפשר החוק לממשלה לחסום הצעות חוק כלכליות שהיא מתנגדת להן ולקדם רפורמות שהיא תומכת בהן - רבות מהן בנוגע להפרטה.

התפתחויות בין-לאומיות
א. פריחה עולמית של האידאולוגיה הנאו-ליברלית-  בשנות השבעים והשמונים החלה לפרוח בעולם האידאולוגיה הנאו-ליברלית שרואה בשוק החופשי מנגנון יעיל יותר מהמדינה, ובמעורבות הממשלה בכלכלה ובחברה התנהגות מסואבת, בזבזנית, דורשת מיסוי גבוה ואינה מתמרצת את השכבות החלשות. הדוגמאות המובהקות הן תקופות שלטונם של מרגרט תאצ'ר בבריטניה (1979 1990), שבמהלכה קטנה במידה ניכרת מעורבותה של הממשלה בכלכלה ובחברה, ושל רונלד רייגן בארצות הברית (1980 1988).

ב. קריסת הגוש הקומוניסטי- התפרקות מדינות מזרח אירופה בסוף שנות השמונים הייתה הוכחה ניצחת לניצחון הקפיטליזם ומנגנוני השוק החופשי ולחסרונותיה של מעורבות הממשלה.

ג. שינויים דמוגרפיים במדינות המערב- בכל מדינות המערב חלו שינויים דמוגרפיים שעיקרם צמצום הילודה, הארכת תוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה. שינויים אלה מצריכים הוצאות ממשלתיות גבוהות יותר מבעבר על תשלומי פנסיה ועל שירותי רפואה, ובמקביל מקטינים את הכנסותיה של המדינה ממסים - הכנסות שעליהן נסמכת בין היתר מדינת הרווחה. מבקריה של מדינת הרווחה טוענים כי המדינה אינה יכולה לעמוד בהוצאות אלה ללא הפחתה של מעורבות הממשלה במשק, צמצום השירותים החברתיים שהיא מספקת והגברת הצמיחה הכלכלית (ברק-ארז, 2008: 464 465; אקשטיין, זילברפרב ורוזביץ, 1998: 204-202). בישראל הקשיים שמדינת הרווחה ניצבת בפניהם חריפים במיוחד, בעיקר בשל מאפייניהם הייחודיים של שני מגזרים: היהודים החרדים והערבים המוסלמים אזרחי ישראל. בשני המגזרים האלו שיעור ההשתתפות בשוק העבודה נמוך במידה ניכרת מהממוצע - ולכן שיעורי העוני גבוהים - ושיעור הילודה גבוה במידה ניכרת מהממוצע (להרחבה בנושא זה ראו דהן, 2007). המדינה אפוא צריכה להקצות משאבים רבים יותר לאספקת שירותים חברתיים למגזרים אלו, למשל באמצעות קצבאות ילדים והבטחת הכנסה, וגם הכנסותיה ממסים  קטנות.

ד. הגלובליזציה- גם הגלובליזציה הציבה קשיים בפני מדינת הרווחה הישראלית: היא הגבירה את הלחצים החיצוניים שהפעילו גופים כמו הבנק העולמי וקרן המטבע הבין-לאומית לליברליזציה כלכלית ולהפחתת מעורבות הממשלה במשק; פתחה את השוק הישראלי לתחרות בין-לאומית, ובכך הקשתה על החברות הממשלתיות, שבעבר נהנו מהגנות ממשלתיות ולעתים אף ממונופול; והחלישה את המדינה ואת יכולתה לספק בעצמה שירותים חברתיים לאזרחיה, בין היתר עקב ירידה בהכנסותיה ממסים בשל שימוש גובר של עסקים במקלטי מס ובגלל ניוד מפעלים לעולם השלישי. הירידה בהכנסת המדינה ממסים מצטרפת לקשיים של מדינת הרווחה עקב השינויים הדמוגרפיים, ושניהם תורמים לירידה בהון הפנוי של המדינה, "המאלצת את מקבלי ההחלטות לקצץ בהוצאות...".  (לוונהיים 2001: 11).

לנוכח כל הגורמים הללו, משנות השמונים ועד היום כל ממשלות ישראל תומכות במידה זו או אחרת בהקטנת מעורבותן במשק (ברק-ארז, 2008: 464). עמדה זו באה לידי ביטוי בין היתר במכירת חברות ממשלתיות והפרטת שירותים חברתיים שבעבר היו באחריות המדינה, למשל שירותי בריאות וחינוך.

הפרטת חברות ממשלתיות מתבטאת במכירה של חברות ממשלתיות, בחלקן או במלואן, לידיים פרטיות. חברות ממשלתיות אפשר למכור בכל מיני דרכים, והנפוצות ביותר הן הנפקת מניות החברה בבורסה, כך שהציבור הרחב יוכל לרכוש אותן, ומכירת גרעין השליטה בחברה ישירות לידי בעלים פרטיים.

לוח 1: הכנסותיה של המדינה ממכירת חברות ממשלתיות (במיליוני דולרים), 1986 2007:*

לוח 1: הכנסותיה של המדינה ממכירת חברות ממשלתיות (במיליוני דולרים), 1986 2007:*

מתוך: רשות החברות הממשלתיות, 2008: נספח ב; רשות החברות הממשלתיות, 2000: נספח, 1.
* ההכנסות בשנים 1986 1990 הן ממוצע רב-שנתי.

  • עד 1977- עוד לפני סוף שנות השבעים הייתה מכירה מלאה או חלקית של חברות ממשלתיות תופעה נפוצה, וזו עוגנה בהחלטת ממשלה מ-1971 ובחוק החברות מ-1975. עם זאת במכירת חברות ממשלתיות לפני 1977 לא נהוג לראות הפרטה של ממש, משום שבעניין זה עדיין לא הייתה מדיניות מכוונת ומוצהרת, והחברות נמכרו בהתאם לצרכים ולנסיבות ובמקביל להקמת חברות רבות. כך למשל בשנים 1968 1974 מכרה המדינה את כל מניותיה ב-46 חברות, אך יש לזכור שקודם לכן, בשנים 1961 1968, גדל מספרן של החברות הממשלתיות מ-75 ל-137 (אהרני, 1979: 248).
  • 1985-1977- לאחר עליית הליכוד לשלטון נעשתה המכירה של חברות ממשלתיות חלק מתפיסת העולם של הממשלה, וב-5 במרס 1978 למשל קבעה ועדת שרים שיש למכור 48 חברות ממשלתיות. עם זאת, לפחות בתחילה לא הביא השינוי האידאולוגי הזה לגידול בהיקף מכירת החברות: עד סוף 1984 נמכרו 21 חברות, אבל לא נמכרה אף חברה ממשלתית גדולה. במקביל, דווקא בתקופה זו נוסדו חברות ממשלתיות חדשות, למשל לאחר הלאמת הבנקים הגדולים בזמן משבר המניות ב-1983 וקנייתה של חברת "פז" מידיים פרטיות ב-1981. הפרטת החברות הממשלתיות נותרה אפוא בשלב זה מצומצמת (אקשטיין, זילברפרב ורוזביץ , 1998: 159 164).
  • 1993-1985- בתקופה זו נעשו ניסיונות להאיץ את מכירתן של חברות ממשלתיות. הניסיונות נעשו בשל ההשפעה ההולכת וגוברת של המדיניות הנאו-ליברלית בבריטניה, בשל ממשלת האחדות הלאומית שהוקמה ב-1984 ואפשרה קונצנזוס בכל הנוגע להפרטה ובשל תכנית החירום הכלכלית לייצוב המשק ב-1985. כך בהצעת התקציב לשנת 1986 נקבע כי מכירת חברות ממשלתיות תואץ, ובשנת 1988 אימצה הממשלה את המלצותיו של בנק The First Bsoton Corporation להפריט 25 חברות, בכללן כמה מהחברות הגדולות במשק: כימיקלים לישראל, בתי הזיקוק, בזק, חברת החשמל, צים, אל על, התעשייה האווירית והשק"ם (כ"ץ, 1997: 171 174). בשלב זה אף אחת מהחברות הללו עדיין לא נמכרה, אבל החל תהליך ההפרטה מואץ, עם מכירתן של "פז" ו"חברה כלכלית לירושלים" ב-1989. מכירתה של "חברה כלכלית לירושלים" הציגה שני מאפיינים חשובים: ראשית, תומכיה ויוזמיה הפוליטיים היו דווקא אנשי מפלגת העבודה; ושנית, החברה הייתה רווחית מבחינה כלכלית, כך שמכירתה הייתה חסרת הנמקה כלכלית - צעד שיאפיין גם מכירות עתידיות. בראשית שנות התשעים גברו הניסיונות להפריט חברות ממשלתיות הן בשל הלחץ החיצוני שהפעילה קרן המטבע הבין לאומית והן בשל קליטת מאות אלפי עולים חדשים ממדינות חבר העמים, שבנק ישראל סבר כי רק הסקטור הפרטי יוכל לספק להם תעסוקה (חסון, 2006: 10). תאוצה רבה צברה התמיכה בהפרטה בייחוד בימי ממשלת רבין: כבר בישיבתה הראשונה ביולי 1992היא החליטה על הקמת ועדת שרים לנושא ההפרטה, בינואר 1993 קבעה ועדת השרים לראשונה יעדים להפרטה ובאוגוסט הוכנס תיקון לחוק החברות, שהקל על ההפרטה.
  • מ-1993 ועד היום מתבצעת הפרטה גדולה גם של חברות חשובות. עם זאת אין מדובר בתהליך לינארי, וניתן לזהות בו שני "גלים": הראשון החל ב-1994 ונמשך עד קרוב לסוף שנות התשעים, ובמסגרתו הופרטו חברות חשובות כמו שק"ם, כימיקלים לישראל ובנק הפועלים. בנימין נתניהו תרם להאצת התהליך כשהעביר את רשות החברות הממשלתיות ממשרד האוצר למשרד ראש הממשלה. לקראת שנת אלפיים, לנוכח המשבר הכלכלי העולמי ופרוץ האינתיפאדה השנייה, חלה ירידה בהיקף ההפרטה, אך הירידה נבלמה לקראת אמצע העשור עם ההתאוששות הכלכלית, שיפור המצב הביטחוני ומינוי נתניהו לשר האוצר ב-2003. באמצע העשור הראשון של המאה ה-21 זכתה ההפרטה לתנופה חדשה, והופרטו חברות מרכזיות כמו אל-על, צים, בזק ובתי הזיקוק. עם זאת, בסוף שנת 2007 עדיין נמנו 67 חברות ממשלתיות ו-7 חברות-בת ממשלתיות. בין ההפרטות המתוכננות לעתיד הקרוב אפשר לציין חברות ממשלתיות חשובות כמו דואר ישראל, חברת החשמל, התעשייה הצבאית ומקורות (חסון, 2006: 19-11; רשות החברות הממשלתיות, 2008: נספח ב).

הפרטת שירותים חברתיים באה לידי ביטוי בצמצום תפקידה של המדינה באספקת שירותים חברתיים שנתפסים חלק מזכויות האזרח הבסיסיות. כאן אתמקד בשירותי החינוך והבריאות, אבל גם בתחומים של רווחה, תעסוקה ודיור הייתה הפרטה מקיפה (ראו גם: " השפעת ההפרטה על השליחות החברתית והאזרחית של ארגונים ללא כוונת רווח שמספקים שירותים חברתיים" בגיליון זה).

ראשית ההפרטה התרחשה בעיקר בשנות השמונים. בניגוד להפרטת חברות ממשלתיות, בתחום זה החלה ההפרטה פחות ממדיניות ממשלתית מכוונת, ויותר מהקיצוצים שליוו את המשברים הכלכליים בשנות השמונים.התמונה בעצם מורכבת יותר: אף כי בשנים אלה לא הייתה מגמה מכוונת להפריט את שירותי הבריאות והחינוך, הייתה מגמה להקצות מחדש את התקציבים הציבוריים, כך שיותר תקציבים יוענקו לפרטים נזקקים (באמצעות מנגנונים כמו הבטחת הכנסה), ופחות תקציבים יוקצו לשירותים חברתיים קולקטיביים כמו בריאות וחינוך. בתחום החינוך קוצצו קרוב ל-30% משעות הלימוד בבתי הספר (וורגן, 2006: 4), ובתחום הבריאות קטן שיעור ההוצאה הלאומית לבריאות ביחס לתמ"ג, משיא של 7.4% ב 1979/80 ל-6.1% ב-1985/86 (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2009א: לוח 1א). הקיצוצים לוו ב"לחצים מלמטה" של האזרחים, שרצו למרות הכול שירותי בריאות וחינוך טובים יותר, ומצד הרופאים והמורים, שביקשו להגדיל את הכנסתם. כתוצאה מכך צמחו במהירות שירותי חינוך ובריאות פרטיים: בתחום החינוך צמח "החינוך האפור", או "תכנית לימודים נוספת" (תל"ן) בשמו הרשמי, שבמסגרתו שכרו הורים מורים בשכר כדי שיעניקו לתלמידים שעות הוראה נוספות. ב-1988 התקיים חינוך אפור בכ-38% מבתי הספר (וורגן, 2006: 7); בתחום הבריאות התפתחו כבר בשנות השבעים (ועוד קודם לכן) שני סוגים של רפואה פרטית: בתי חולים פרטיים (אסותא, אלישע, המרכז הרפואי בהרצליה) ושירות רפואה פרטי (שר"פ), שפעל בתוך בתי החולים הציבוריים. ההפרטה באה לידי ביטוי מובהק בהפחתת שיעור ההוצאה הממשלתית על חינוך ועל בריאות מתוך סך כל ההוצאה הלאומית על תחומים אלו: בין 1979/80 ל-1986/87 פחת שיעורה של ההוצאה הממשלתית על חינוך מ-86% ל 74% (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2009ב: לוח 4); ובתחום הבריאות בין 1984/85 ל-1990 פחת שיעורה של ההוצאה הממשלתית מ-50.9% ל-45.9%, וב-1993 הוא צנח לשפל של 44% (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 1998-1997: לוח 24.3).

בראשית שנות התשעים ואמצען גברה ההכרה שתהליכי ההפרטה בשירותי הבריאות והחינוך בלתי נמנעים, ואף רצויים, ואולם לא נוצר קונצנזוס דומה לזה שנוצר בנוגע למכירת חברות ממשלתיות. יתרה מזאת, ננקטו צעדים שבין היתר היו אמורים לשפר את שירותי החינוך והבריאות הלא-פרטיים. הצעדים לוו בעלייה בשיעור ההוצאה הממשלתית על חינוך ועל בריאות באמצע שנות התשעים, אך בסוף העשור כבר צנחו התקציבים שוב (ראה לוחות 2 ו-3 בהמשך הדברים), במקביל להאצת תהליכי ההפרטה.דוגמה מובהקת לרפורמה שמשלבת בין הפרטה בשירותי החינוך ובין הפרטה בשירותי הבריאות היא הפרטת השירותים הרפואיים הניתנים בבתי הספר. להרחבה בנושא זה ראו מבקר המדינה, 2010: 343 -364.

בתחום החינוך
ב-1990, ולאחר מכן שוב ב-1997, נחקק חוק יום לימודים ארוך, שאמור היה להוסיף תקציבים למערכת החינוך ולצמצם את החינוך האפור. ממשלת רבין הגדירה את חיזוקו של תחום זה כאחד מיעדי "שינוי סדר העדיפויות", ואכן באמצע שנות התשעים חל גידול בשיעור ההוצאה הממשלתית על חינוך. ואולם בסוף שנות התשעים החל שיעור זה לרדת שוב, הפעלתו של יום החינוך הארוך נתקלה בדחיות ובקשיים רבים ונותרה חלקית, והחינוך האפור בבתי הספר התרחב וכבר ב-1996 הגיע ל-63% מבתי הספר (וורגן, 2006: 8). בשנות האלפיים הלכה ההפרטה במערכת החינוך והתעצמה, ובאה לידי ביטוי בתופעות כמו בתי הספר הפרטיים, בתי הספר "בניהול עצמי"  ופעילותן ההולכת ומתפשטת בבתי הספר של עמותות מהמגזר השלישי כגון קרן קרב, קרן רש"י וברנקו-וייס, שניתן לראות בה מעין הסרת אחריות של משרד החינוך להפעלת שירותי חינוך (וורגן, 2006: 14, ראו גם "הפרטה והתחזקות המגזר השלישי בישראל", בגיליון זה).

לוח 2: שיעור ההוצאה הממשלתית מתוך סך כל ההוצאה הלאומית על חינוך, 1979 2008

לוח 2: שיעור ההוצאה הממשלתית מתוך סך כל ההוצאה הלאומית על חינוך, 1979 2008

מתוך: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2009ב: לוח 4; הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2009ג: 1-2.


בתחום הבריאות

ב-1994 חוקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי במטרה להסדיר את מתן שירותי הבריאות לאזרחי ישראל. החוק חייב את כל האזרחים לרכוש ביטוח בריאות, העביר את האחריות על גבייתו לידי המדינה וקבע סל בריאות אחיד ומס בריאות אחיד ופרוגרסיבי - ולכן היה בעל פוטנציאל לבלום את ההפרטה. ואכן, בתחילה חל גידול ניכר בשיעור ההוצאה הממשלתית על בריאות - מ-44% ב-1994 ל-65% ב-1995 - אך לאחר מכן ירד שיעור זה ושיעורה של ההוצאה הפרטית גדל. יתרה מזאת, תהליכי ההפרטה אף הואצו בשל כמה התפתחויות בשירותי הבריאות: (א) תשלומי ההשתתפות העצמית, ובכלל זה תשלומים תמורת ביקור אצל הרופא ותרופות, התרחבו בקביעות מאז התיר זאת חוק ההסדרים ב-1998; (ב) הביטוחים המשלימים (או "שירותי בריאות נוספים") שקופות החולים מוכרות ללקוחותיהן, מאפשרים להם לקבל תמורת תשלום נוסף שירותים נוסף על אלו של סל הבריאות הבסיסי; (ג) סל הבריאות מספק כיסוי חלקי בלבד של התרופות ושל השירותים הרפואיים הדרושים, ונשחק בהדרגה עם השנים; (ד) שירות רפואי משלים (שר"פ), שניתן בבתי החולים תמורת תשלום (לעתים במסגרת הביטוחים המשלימים), מעניק "הטבות" כגון אפשרות לבחור את הרופא המטפל וקיצור זמן ההמתנה (להרחבה בנושא זה ראו סבירסקי, 2007).

לוח 3: הוצאה פרטית וציבורית מתוך סך כל ההוצאה הלאומית על בריאות, 1995-2008

לוח 3: הוצאה פרטית וציבורית מתוך סך כל ההוצאה הלאומית על בריאות, 1995-2008

מתוך הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2009ד: לוח 6.3.

עוד תוצאה מובהקת של ההפרטה בשירותי החינוך והבריאות היא גידול בשיעור ההוצאה הממוצעת של משק בית בישראל על שירותים אלו ביחס לכלל הוצאותיו. נתון זה מסמל את ההפרטה במובנה הפשוט ביותר לאזרח: הוא צריך לשלם יותר מבעבר, ביחס לשאר הוצאותיו, על שירותי חינוך ובריאות.

לוח 4: הוצאה ממוצעת של משק בית על שירותי בריאות וחינוך (מתוך סך כל ההוצאות של משק הבית), 1998-2007

לוח 4: הוצאה ממוצעת של משק בית על שירותי בריאות וחינוך (מתוך סך כל ההוצאות של משק הבית), 1998-2007

 מתוך: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2007: לוח 1.2.

מסוף שנות השבעים עוברת מדינת ישראל תהליכים רחבי היקף של הפרטה. מדובר בתהליכים הדרגתיים ולא-לינאריים, אבל סקירה מקיפה שלהם מאז שנות השמונים מצביעה על כיוון ברור: מדינת ישראל משנה בהדרגה את פניה, ממדינת רווחה שמעורבת במידה ניכרת בחיי הכלכלה והחברה למדינה נאו-ליברלית (גם אם לא במלואה), שמצמצת את תפקידיה ואת סמכויותיה ומעבירה אותם לשוק הפרטי ולמגזר השלישי (ראו "הפרטה והתחזקות המגזר השלישי בישראל" בגיליון זה).

אהרני, יאיר, 1979. חברות ממשלתיות בישראל ובעולם, תל אביב: צ'ריקובר.

אקשטיין, שלמה, בן-ציון זילברפרב ושמעון רוזביץ, 1998. הפרטת חברות בישראל ובעולם, רמת גן: אוניברסיטת בר אילן.

בג"ץ, 2009. תיק 05/2605.

ברק-ארז, דפנה, 2008. "המשפט הציבורי של ההפרטה: מודלים, נורמות ואתגרים", עיוני משפט ל(3): 461 515.

דהן, מומי, 2007. מדוע יש יותר עניים בישראל, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 1997 1998. שנתון סטטיסטי לישראל 1996, אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2007. סקר הוצאות משק הבית 2007: סיכומים כלליים, אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2009א. ההוצאה הלאומית לבריאות, 1962-2007, אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2009ב. ההוצאה הלאומית לחינוך, 1962-2007, אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2009ג. הודעה לעיתונות: ההוצאה הלאומית לחינוך בשנים 2005-2008, אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2009ד. שנתון סטטיסטי לישראל 2009, אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

המערך, 1988. מצע המערך לכנסת ה-12.

וורגן, יובל, 2006. תשלומי הורים במערכת החינוך -א: הפערים בין הנחיות משרד החינוך למצב בפועל, הכנסת - מרכז מידע ומחקר, אתר הכנסת.

חוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975, ספר החוקים 770, 4.7.1975. .

חסון, יעל, 2006. שלושה עשורים של הפרטה, תל אביב: מרכז אדוה.

ישי, יעל, 1977. "מדיניות רווחה: מצעי המפלגות בבחירות לכנסת התשיעית", בטחון סוציאלי, 14 15: 17 31.

כ"ץ, יצחק, 1997. ההפרטה בישראל ובעולם, תל אביב: פקר.

לוונהיים, נאוה, 2001. "השפעת הגלובליזציה על העוני", הכנסת - מרכז מחקר ומידע, אתר הכנסת.

מבקר המדינה, 2010. דוח שנתי 60א, ירושלים: כתר.

סבירסקי, ברברה, 2007. ההפרטה במערכת הבריאות הציבורית בישראל: ביטוייה והשלכותיה, תל אביב: מרכז אדוה.

פישמן, ירון, 2000. ניהול עצמי של בתי ספר - רקע כללי, הכנסת - מרכז מחקר ומידע, אתר הכנסת.

רשות החברות הממשלתיות, 2000. דין וחשבון על החברות הממשלתיות לשנת 1999, אתר רשות החברות הממשלתיות. 

רשות החברות הממשלתיות, 2008. דין וחשבון על החברות הממשלתיות לשנת 2007, אתר רשות החברות הממשלתיות.

שפירא, אסף, 2010. "הפרטה - סקירה תאורטית והיסטורית", פרלמנט, גיליון זה (64), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

שפרמן, קרין תמר, 2010. "הפרטה והתחזקותו של המגזר השלישי בישראל", פרלמנט, גיליון זה (64), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.