בחירות 1949

הבחירות לאסיפה המכוננת

25.1.1949

מספר בעלי זכות הבחירה

506,567

אחוז החסימה

0.83%

מספר הקולות הכשרים

434,684

שיעור ההצבעה

87.0%

table
מפלגה קולות מושבים (מנדטים) אחוז הקולות רשימת מועמדים מצע
מפא"י 155,274 46 35.7 המועמדים המועמדים
מפ"ם 64,018 19 14.7 המועמדים המועמדים
חזית דתית מאוחדת 52,982 16 12.2 המועמדים המועמדים
חרות 49,782 14 11.5 המועמדים המועמדים
ציונים כלליים 22,661 7 5.2 המועמדים המועמדים
המפלגה הפרוגרסיבית 17,786 5 4.1 המועמדים המועמדים
ספרדים ועדות המזרח 15,287 4 3.5 המועמדים המועמדים
מק"י 15,148 4 3.5 המועמדים המועמדים
רשימה דמוקרטית של נצרת 7,387 2 1.7 המועמדים המועמדים
רשימת הלוחמים 5,363 1 1.2 המועמדים המועמדים
ויצ "ו 5,173 1 1.2 המועמדים המועמדים
התאחדות התימנים 4,399 1 1.0 המועמדים המועמדים
הגוש העובד 3,205 - 0.7 המועמדים המועמדים
ברית הצה"ר 2,892 - 0.7 המועמדים המועמדים
רשימת חרדים 2,835 - 0.7 המועמדים המועמדים
הגוש העממי הערבי 2,812 - 0.7 המועמדים המועמדים
רשימת הפועלת והאישה הדתית 2,796 - 0.7 המועמדים המועמדים
רשימת יצחק גרינבוים 2,514 - 0.6 המועמדים המועמדים
הרשימה המאוחדת של פועלים דתיים 1,280 - 0.3 המועמדים המועמדים
למען ירושלים 842 - 0.2 המועמדים המועמדים
רשימת היהדות המסורתית 241 - 0.1 המועמדים המועמדים

אודות הבחירות לאסיפה המכוננת 1949

הבחירות הראשונות של מדינת ישראל היו אמורות להתקיים באוקטובר 1948, אבל נדחו בשלושה חודשים בשל קרבות מלחמת העצמאות. לאמיתו של דבר לא היו אלה בחירות לכנסת, אלא לאספה המכוננת, שאמורה הייתה (לפי נוסח הכרזת העצמאות) לשקוד על הכנתה של חוקה למדינה הצעירה. משהתברר שחילוקי הדעות גדולים מדי והחוקה אינה עומדת להתקבל בקרוב, הכריזה האספה המכוננת על עצמה שהיא הכנסת הראשונה.

הבחירות היו מבחן חשוב לכוחות הפוליטיים שפעלו בתקופת היישוב. הבחירות האחרונות למוסדות היישוב נערכו חמש שנים קודם לכן, ומאז גדל ציבור הבוחרים כמעט פי שניים. חוסר הוודאות היה אפוא רב, ועיקר המאבק ניטש בין מפא"י למפ"ם, שהציגו עמדות מדיניות מנוגדות זו לזו. האוריינטציה של מפא"י הייתה פרו-מערבית, וזו של מפ"ם פרו-סובייטית. עוד עלו במערכת הבחירות נושאים של דת ומדינה, היחס למיעוט הערבי ונושאים כלכליים-חברתיים. מבין 21 הרשימות שהתמודדו בבחירות, נכנסו לכנסת 12.

מקומה של מפא"י ככוח הפוליטי הדומיננטי נקבע לאחר שגרפה 46 מושבים. מפ"ם הצליחה לזכות ב-19 מושבים, חרות זכתה רק ב-14, והציונים הכלליים אכזבו כשהצליחו לזכות ב-7 מושבים בלבד. דוד בן-גוריון יכול היה להקים ממשלת שמאל, אבל העדיף להשאיר את מפ"ם מחוץ לממשלה ולייסד שיתוף פעולה עם הגוש הדתי, שהתמודד בבחירות אלה ברשימה אחת. הקואליציה נשענה על רוב של 73 חברי כנסת. בממשלה היו 12 שרים, והיא הייתה הממשלה הקטנה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל.

קישורים בנושא

זאב צחור, "מערכות הבחירות הראשונות והמפה הפוליטית", בתוך: צבי צמרת וחנה יבלונקה (עורכים), העשור הראשון, ירושלים: יד בן צבי, 1997, עמ' 40-27.

בנימין נויברגר, ממשל ופוליטיקה במדינת ישראל: מיישוב למדינה (יחידה 1), תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.