החוק הנורווגי

מהי הצבעת אי אמון קונסטרוקטיבי ובמה היא שונה מהצבעת אי-אמון רגילה? מי רשאי להגיש הצעת אי-אמון קונסטרוקטיבי בישראל? והאם מנגנון האי-אמון הקונסטרוקטיבי קיים במדינות אחרות? 

שליטת הממשלה בכנסת באמצעות הרוב הקואליציוני מתאפשרת בשל שיטת הבחירות הארצית ושיטות בחירת המועמדים במפלגות. לאף רוב זמני או מקרי בפרלמנט אין לגיטימציה לפגוע בעקרונות יסוד דמוקרטיים ובכללי המשחק שעליהם הם מושתתים, ולכן יש לחזק את הכנסת ואת יכולת הפיקוח שלה על הממשלה.

למרות הרחבת החוק הנורווגי, רק כשני שלישים מהשרים התפטרו מהכנסת במסגרתו – פחות מבממשלה הקודמת. עם זאת, נחשף שוב חסרונו של החוק בהגברת חוסר היציבות בכנסת ובשיבוש עבודתה.

נוכח הצורך להגדיל את מספר הח"כים הפנויים לעבודה פרלמנטרית מלאה, ולמרות חסרונות כעלות ותחלופה גבוהות, יש לבחון חקיקת חוק נורווגי "מלא" שיחייב את כל השרים וסגניהם להתפטר מהכנסת.

על אף העלות השנתית הגבוהה על כל ח"כ – כ-1.7 מיליון ש"ח – והכהונה של הח"כים הנורווגים "על תנאי", החוק קריטי להגדלת מספר הח"כים הפנויים לעבודה פרלמנטרית משמעותית.

החוק הנורווגי מוביל להגדלת מספר הח"כים הפנויים לעבודה פרלמנטרית. חוקרי המכון ממליצים לשלב בו תיקונים ומנגנונים שיגבירו את יכולתה של הכנסת לפקח על הממשלה.

אימוץ מודל של חוק נורבגי מלא, המחייב את כל השרים וסגני השרים להתפטר מהכנסת, הכרחי כדי להגדיל את מספר חברי הכנסת הפנויים לעבודה פרלמנטרית מלאה ולהקל על עומס העבודה של חברי הכנסת

החוק הנורווגי יחזק את הכנסת, שמספר חבריה קטן ביחס לפרלמנטים בעולם, ויאפשר ליותר חברי כנסת לתפקד במשרה מלאה, במקום שרים וסגני שרים שהכנסת היא עיסוקם המשני. בתוך כך, חשוב להחיל את גרסתו המלאה של החוק, ולא כהוראת שעה כפתרון לבעיות פוליטיות

החוק הנורווגי, המאפשר לחברי ממשלה להתפטר מהכנסת ולפנות את מקומם לבא בתור ברשימתם, עלה לכותרות לא פעם במערכת הבחירות הנוכחית. על אף יתרונותיו, הוא לרוב נדון ככלי פוליטי למינוי חברי כנסת שלא היו נכנסים לכנסת אלמלא זה, מעין "פרס ניחומים", ולא ככלי לחיזוקה

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בחוק הנורווגי: "מהלך ראוי שישפר את עבודת הכנסת שהיא מהפרלמנטים הקטנים בעולם"

שוב עולה הרעיון לאמץ בחקיקה את הכלל המכונה בארצנו "החוק הנורווגי", לפיו שר לא יכהן במקביל כחבר כנסת. הבעיה עם זה היא שזה עולה תמיד כשיש צורך לפתור בעיות פוליטיות נקודתיות ולספק "פרסי ניחומים" למי שלא נכנסו לכנסת.

הדרך הנכונה לחזק את עבודת הכנסת היא באמצעות שינוי שיטת הממשל ואגב כך, ניתן לשקול העברת חוק נורווגי רחב, מקיף ומאוזן אשר יעמיד לרשות ועדות הכנסת 120 חברי כנסת שמרצם יוקדש לקידום העבודה הפרלמנטרית והם יוכלו להתמקצע בנושאים הציבוריים השונים. מן הצד השני של המתרס, השרים יוכלו להשקיע את כל זמנם ומרצם בתפקידם המיניסטריאלי.

כנסת ישראל סובלת מכשלים מהותיים – מבניים ופרוצדורליים, שהופכים אותה לפרלמנט חלש ולא אפקטיבי. לכן נדרש לבצע רפורמה מקיפה בעבודתה בתחום הפיקוח