על פנסיה ומשילות

הקלישאה המקובלת, היא שספר התקציב הוא מסמך המשקף באופן ישיר את מארג הכוחות של השלטון ואת סדרי העדיפויות במדינה. משום כך, חשוב להפנות את תשומת הלב להבדל בין הצעת התקציב המקורית ובין התקציב שאושר בפועל בנוגע לשתי הצעות שמשמען פגיעה בבעלי ההכנסות גבוהות.

הקלישאה המקובלת, היא שספר התקציב הוא מסמך המשקף באופן ישיר את מארג הכוחות של השלטון ואת סדרי העדיפויות במדינה. משום כך, חשוב להפנות את תשומת הלב להבדל בין הצעת התקציב המקורית ובין התקציב שאושר בפועל בנוגע לשתי הצעות שמשמען פגיעה בבעלי ההכנסות גבוהות. האחת נגעה להקטנת תקרת הפטור ממס של הפרשות לפנסיה צוברת. ההצעה השנייה, אשר פורטה בפסקה העוקבת בהצעת התקציב תחת הכותרת, האירונית בדיעבד, "הגברת השוויון ... בין מבוטחי הפנסיה התקציבית לצוברת", דרשה להעלות את ההפרשה החודשית של מבוטחי הפנסיה התקציבית הנדרשת ממבוטחי הפנסיה הצוברת הרגילה. בשני המקרים, ההצעות חלו רק על בעלי הכנסות גבוהות. אך במעבר מטיוטת ההצעה לתקציב הסופי, נותרה על כנה הפגיעה במקבלי הפנסיה הצוברת ונעלמה לחלוטין זו שכוונה למקבלי הפנסיה התקציבית. בעקרון, הגדלת נטל המיסים על בעלי הכנסות גבוהות הינה אקט פרוגרסיבי וסביר. עם זאת, במקרה זה מדובר בהחלטה בעיתיית ומקוממת אשר מעמיקה את היחס המועדף גם כך שניתן לבעלי הפנסיה התקציבית.

אלו המצדיקים את יחס השונה שמעניקה הממשלה לשתי הקבוצות יכולים אולי לנסות להיתלות במצב המשפטי השונה של הפנסיה הצוברת והתקציבית. אך טיעון שכזה אינו מחזיק מים. התבוננות השוואתית מול מדינות אחרות מלמדת שבייחוד סביב משברים תקציביים, ננקטו צעדים משמעותיים לשינוי הסדרים פנסיונים דומים. גם מבלי להידרש לכך, בוודאי שמורה למדינה היכולת המשפטית להשיג את אותה מטרה בעזרת שינוי דיפרנציאלי במיסוי הפנסיות התקציביות הגבוהות. שני הסברים נוספים הוצעו ליחס השונה במדיניות הממשלה: "ניגוד עניינים" של מקבלי ההחלטות, אשר חלקם במסלול הפנסיה התקציבית, או לחלופין, שהסדר הפנסיה התקציבית מוגדר באופן ברור יותר ולכן כל שינוי בו נתפס כמוחשי יותר. איננו רוצים להטיל דופי ביושרם של מקבלי ההחלטות, ואין לנו כל יסוד להניח כי אלו שכתבו את הצעת התקציב המקורית אינם מוכשרים דים בכדי לבסס את המהלך משפטית. אין אלא להסיק שאלו אינן הסיבות האמתיות למדיניות המפלה.

מכאן ההבנה שהסיבה המרכזית לשינוי נעוצה בכלכלה הפוליטית של ישראל. בעלי המשכורות הגבוהות במסלול הפנסיה הצוברת מבוזרים בין מספר רב של מעסיקים וענפים. לעומתם, מקבלי הפנסיות התקציביות הגבוהות נמנים ברובם על קבוצות קטנות יחסית, המסוגלות להתאגד ביתר קלות בכדי להשיג אינטרסים ממוקדים, ומצליחות על ידי כך לגרוף כח פוליטי רב. למעשה, כוחם הארגוני והפוליטי של קבוצות שונות מבין מקבלי פנסיה תקציבית –בארגונים כגון חברת החשמל או התעשיה האווירית - הוא כה רב, עד שרבים מהפוליטיקאים ומהפקידים הבכירים נרתעים מעימות עימם.

זהו כשל משילותי חמור ומתמשך, אשר צריך להוות תמרור אזהרה בהקשר רחב בהרבה. ראשית, מכיוון שהמבנה הפיננסי של בעלי הפנסיה התקציבית הוא פצצת זמן מתקתקת. ההיתכנות האקטוארית של ההתחיבויות לבעלי הפנסיה התקציבית מוטלת בספק, ולדעת רבים ההסדרים שנחתמו עימם יחייבו בעתיד הקרוב שינוי משמעותי וכואב. שינוי שכזה, ככל שיידחה, עלול לקרות בעיתוי חמור בהרבה מבחינת מקבלי הפנסיה התקציבית. אך לא פחות חשוב, מקרה זה ממחיש באופן תמציתי את משבר המשילות בישראל ורתיעת הממשלה מהתמודדות עם קבוצות לחץ מאורגנות, במיוחד אלו המתפקדות באופן מאורגן לפריימריס של המפלגות הגדולות. במצב זה, הממשלה נוקטת במדיניות של עצימת עיניים ודוחה מהלכים קריטיים לכלכלת ישראל, תוך גלגול תפוח האדמה הלוהט אל "הבא בתור". על כן, אין לראות בטיפול הבלתי שוויוני בין שתי קבוצות הפנסיה בתקציב הקרוב כשל טכני או נקודתי. מדובר בצל כבד ומתמשך על יכולת קבלת ההחלטות של הממשלה לפעול לטובת הציבור בכללותו.

המאמר פורסם ב"דה מרקר"