מינוי שופטים ערבים לבתי המשפט בישראל - תקציר

במאמר חדש שהתפרסם בכתב העת "משפט וממשל", עוסק גיא לוריא במחסור בשופטים ערבים בבתי המשפט בישראל (כ-7.7% בלבד). במאמר הוא מצביע באמצעות דוגמא היסטורית על הדרכים לקדם את עקרון השיקוף החברתי ברשות השופטת ולהביא למינוי יותר שופטים מן המיעוט הערבי.

המחסור בשופטים ערבים בבתי המשפט בישראל (כ-7.7% בלבד) מעסיק את הרשות השופטת מזה שנים רבות. במאמר חדש המתפרסם בימים אלה בכתב העת "משפט וממשל" עוסק גיא לוריא בבעיה הזו. במאמר הוא חושף מסמכים שנשתמרו מסוף שנות השישים של המאה העשרים, אשר מאפשרים לחשוף חלק מן התהליכים הפנימיים שבאמצעותם ניסתה אז הרשות השופטת למנות שופטים ערבים, תהליכים שכיום נסתרים ברובם מן העין. המסמכים מובאים במאמר כדוגמה היסטורית הן לקשיים והן לדרכים להתגבר על החוסר בשופטים מן המיעוט הערבי ברשות השופטת.

מתברר שבשני העשורים הראשונים לקיומה הצליחה מדינת ישראל למנות בסך הכול שני שופטים ערבים. בתוך שנתיים, מראשית שנת 1968 ועד סוף שנת 1969, מינתה מדינת ישראל שלושה שופטים ערבים נוספים. ניכר כי השינוי היחיד שהוביל למינויים אלה היה בכך שהשיקול שיש להביא לשיקוף חברתי של הרכב האוכלוסייה בבתי המשפט הצליח לגבור בוועדה לבחירת שופטים על שיקולים אחרים. יחד עם זאת, הדוגמה ההיסטורית מלמדת שהרצון והיוזמה הפנים-מערכתיות אינם מספיקים כדי להגשים את עקרון השיקוף החברתי במלואו. שיעור השופטים הערבים נותר כל הזמן הרחק מאחורי חלקם היחסי באוכלוסייה. אם מערכת בתי המשפט לא תעשה די כדי להביא להגשמתו של עקרון השיקוף החברתי, לא זו בלבד שהיא תאבד את אמון הציבור בה, אלא גם תתקשה בעתיד למצוא מועמדים מקרב המיעוט הערבי שירצו להצטרף למערכת שכזו. אם מערכת בתי המשפט תשקף תפיסה שלפיה נאמנותו של המיעוט הערבי מותנית ונזקקת להוכחה מתמדת, היא תדיר בכך את המיעוט הערבי ותביא לניכורו. לא רק הרשות השופטת תצא נפסדת ממצב דברים זה, אלא כל החברה בישראל.

קראו את המאמר המלא שהתפרסם בכתב העת "משפט וממשל"
קראו כתבה על המאמר באתר הארץ