למה לא כדאי להתבשם מסקרי הבחירות?
אם ההפיכה המשטרית תתממש, תגיע ישראל לבחירות הבאות תחת כללי משחק חדשים שיהנדסו תוצאות שיטיבו עם הקואליציה וימנעו חילופי שלטון. די להתבונן בתקדימי הונגריה וטורקיה כדי להבין לאן נושבות הרוחות.
Photo by Yonatan Sindel/Flash90
כל סקרי המנדטים הרבים שפורסמו לאחרונה מנבאים כי אילו הבחירות היו נערכות היום כוחה של הקואליציה הנוכחית היה נחלש במידה ניכרת. הסקרים משקפים את הלכי הרוח בציבור, שרובו מתנגד לקידום הדורסני של ההפיכה המשטרית וסולד מסדרי העדיפויות של הממשלה, כפי שהם באים לידי ביטוי מאז השבעתה לפני ארבעה חודשים. מהבחינה הזו, האזרחים החוששים לאופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל יכולים לשאוב עידוד רב. זו גם זריקת מוטיבציה חשובה לתנועת המחאה המרשימה.
אבל למחנה הליברלי אסור להתבלבל, ולא כדאי לו להתבשם יתר על המידה מניחוחם המשכר של הסקרים. ראשית, מהסיבה הפשוטה שהבחירות לא "נערכות היום" וגם לא נראות באופק הקרוב. אפילו אם הכנסת לא תמלא את ימיה והבחירות יוקדמו ממועדן בשנת 2026, עוד ייתכנו אירועים והתפתחויות פוליטיים שיטרפו את הקלפים ויביאו לשינוי בהעדפותיו של ציבור הבוחרים. המציאות הישראלית הנזילה עוד יכולה להביא לתמורות במאזן הכוחות הבין-גושי.
הסיבה המשמעותית יותר היא שאם ההפיכה המשטרית אכן תקרום עור וגידים, רוב הסיכויים שנתייצב אל הבחירות הבאות תחת כללי משחק חדשים שיהנדסו תוצאות אשר יטיבו עם הקואליציה וימנעו חילופי שלטון. זה ברור לחלוטין שאם תתממש התוכנית לנטרל את בג"ץ, להחליש את שומרי הסף, ולמסור כוח מוחלט ובלתי מוגבל לממשלה, היעד הבא יהיה שינויים בהליכי הבחירות. מדוע? היגיון פשוט. השלטון הנוכחי – כמו כל שלטון פופוליסטי שעיקר את המגבלות על הכוח השלטוני – לא יכול להרשות לעצמו להפסיד בבחירות. המשמעות של הפסד כזה היא מסירה של אותו כוח שלטוני בלתי מוגבל לידיים של "האליטות הפריבילגיות והשנואות שאינן מייצגות את העם האמיתי". במציאות שבה לא יהיה אף בלם על הכוח השלטוני תיסלל הדרך ל"תיקונים" (טריקים) ו"רפורמות" (קומבינות) בהליכי הבחירות אשר ינציחו את שליטת הקואליציה.
זו לא ספקולציה – די להביט בכמה מדינות מעבר לים כדי לראות מה קרה בנסיבות דומות. בהונגריה נבחר ב-2010 ויקטור אורבן לראשות הממשלה. מפלגתו זכתה ברוב גדול שאִפשר לה לשנות את החוקה וכללי המשחק הפוליטיים כראות עיניה. המשימה הראשונה הייתה תיקונים בחוק הבחירות, תיקונים שנערכו בהליך לא-שקוף שנעדר כמעט כליל דיון פוליטי רציני. בין היתר, מפלגת השלטון הקטינה את הפרלמנט ל-199 חברים ובתוך כך שינתה את גבולות אזורי הבחירה באופן שהיטיב עימה. בנוסף, היא העניקה זכות בחירה להונגרים שחיים מעבר לגבול (והיו מזוהים ברובם כתומכי הקו הלאומני של אורבן). הרפורמות האלה סייעו לאורבן להשיג רוב עצום גם ב-2014 וגם ב-2018, רוב שאפשר לו להמשיך ולשחק עם חוקי הבחירות לטובתו. לקראת 2022, למשל, הוא שינה את החוק באופן שהקשה על מפלגות לעמוד בקריטריונים שיאפשרו להן להתמודד בבחירות.
בטורקיה, פועל ארדואן בצורה דומה. כהכנה לבחירות שיתקיימו החודש, יזמה מפלגתו את תיקונם של כמה כללים הנוגעים להליך בחירות: היא הורידה את אחוז החסימה, שינתה את נוסחת חלוקת המושבים והעבירה את הטיפול בערעורים על תוצאות הבחירות לידיים של שופטים "מטעם" שייבחרו בהגרלה. כל הצעדים האלה נתפסים כמיטיבים עם ארדואן ומפלגתו. לצד צעדים אלה, "חוק הפייק ניוז" (disinformation law) שאושר לפני כחצי שנה, מצר את חופש העיתונות ומטיל מגבלות על רשתות חברתיות ועל גופי תקשורת מקוונים. חוק זה נועד לנטרל אפשרות לדיווחים על זיופים, אי-סדרים והטיות למיניהם במהלכו של יום הבחירות.
גם אצלנו? אם בג"ץ ושומרי הסף ינוטרלו, הדרך ל"תיקונים" ו"רפורמות" כאלה קצרה. אין בכלל צורך במהלכים גסים שיקימו קול זעקה (למשל - התניית זכות הבחירה בשירות צבאי או בלימוד תורה). מספיק לקדם צֶבֶר של יוזמות נקודתיות שנועדו לכאורה לשפר את הליך הבחירות. כמה יוזמות כאלה כבר הונחו על שולחן הכנסת. כולן כמובן מוצדקות על-ידי מקדמיהן במילים יפות וחגיגיות: החל מהחייאת "חוק המצלמות" שעשוי להניא מצביעים ערבים להגיע לקלפיות, דרך ביטול מוחלט של יום השבתון, פוליטיזציה של ועדת הבחירות המרכזית ועד להקלת האפשרות לפסול מפלגות להתמודד בבחירות. כל אלה ייטיבו עם השלטון הנוכחי.
הליך הבחירות בישראל אינו מושלם, אך ככלל הוא מתנהל בצורה טובה. ספירת הקולות מתבצעת באופן יעיל ואמין, ותוצאות הבחירות זוכות ללגיטימציה מצד הציבור. עובדה זו משתקפת גם במדד יושרת הבחירות (electoral integrity index) האחרון שממקם את ישראל במקום ה-33 מתוך 172 מדינות. אם ההפיכה המשטרית תצא לפועל, יש סיכוי טוב שנמצא את עצמנו עד מהרה בסביבתן של הונגריה (מקום 97), ונצואלה (136) וטורקיה (138).
לכן אסור בשום פנים ואופן להתבשם מסקרי המנדטים. צריך לשאוב מהם עידוד אך לא לפתח שאננות. הקרב רחוק מלהיות מוכרע ומכל אזרח שעתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית יקר לליבו נדרש להמשיך במאבק חסר פשרות נגד ההפיכה. כלל לא בטוח שתהיה הזדמנות שנייה.