תינוקות שנישבו מגדלים נער מתבגר? אחריות מגזרית בעת משבר

הדבקות הטוטאלית בלימודי תורה, השמרנות, ההסתגרות הקהילתית וההימנעות מאזרחות משתתפת אינן יכולות עוד לספק את התשתית הרעיונית והרוחנית-דתית לקיום בכבוד של הקהילה החרדית. הכרחי שתיגמל במהירות מהייסורים ומהקשיים של גיל ההתבגרות ותהפוך לחלק יצרני בציבוריות הישראלית.

Photo by Shutterstock

מקורותיו של המושג "תינוק שנישבה" הם תורניים-הלכתיים ומתייחסים למצבים שבהם ילדים יהודים רכים בשנים נחטפו על ידי גויים ולכן לא הכירו ולא למדו את עיקרי היהדות ומצוותיה. בעת החדשה אומץ והומר מושג זה על ידי רבנים ופוסקים כדי לתאר את היהודים החופשיים, החילונים, כמי שהתרחקו מעולם הרוח ואינם מכירים בניסים של כוח עליון, במצוות ובהלכות, כאנוסים שנאלצו כביכול בעל כורחם לוותר על היהדות המסורתית בשל עולמם התרבותי-רוחני המצומצם והמוגבל. החלתו החדשנית של מושג הלכתי זה על הציבור החופשי נועדה לאפשר את קיומו של מרחב ציבורי-יהודי משותף.

במציאות העכשווית נראה שדווקא אותם "תינוקות" הם הנושאים בנטל ובאחריות כבדת משקל וארוכת שנים להובלת העשייה הישראלית בכלכלה ובביטחון, בחינוך ובתעסוקה, בטכנולוגיה ובחדשנות, בתשתיות וברווחה. זאת בעוד שה"מבוגרים העצמאיים" לכאורה, החרדים הרואים עצמם כמי שחיים בגלות בין גויים (ומהווים כ-13.5% מכלל הישראלים, אינם עושים מספיק בשוק העבודה או בצבא ומדירים עצמם במכוון מיצירת "טוב משותף" אזרחי.

רבים השתוממו מממצאי סקר The Marker החודש, שעל פיהם כ-40% מהחרדים סבורים כי תרומתם לכלכלה גדולה יותר מזו של אוכלוסיות אחרות ועוד כמחצית מהחרדים מאמינים כי מדובר בתרומה שווה. רק מיעוט קטן מציבור זה (כ-8%) סבור כי תרומתם של החרדים קטנה יחסית לעומת זו של מגזרים אחרים. מנקודת המבט החילונית, זו שמרבית בניה ובנותיה תורמים ואף מקריבים רבות בשירות צבאי משמעותי, מפתיע עוד יותר היה לגלות שאפילו בתחום הביטחון קרוב למחצית מהחרדים (כ-47%) מאמינים כי הם תורמים יותר מאחרים. כאשר נדמה כי תהום עובדתית וקונספטואלית פעורה בין האוכלוסיות השונות, מתחדדת השאלה מדוע בעצם החרדים מאמינים כי תרומתם לכלל שוות ערך ואף גדולה מזו של מגזרים אחרים? ומדוע חלק גדול מהחילונים סבורים בדיוק ההפך?

הסברים אפשריים לתפיסה זו מבוססים על תרומה כלכלית סגולית של משפחות חרדיות מרובות ילדים (6.6 בממוצע) שצורכות וקונות בשפע מוצרי צריכה בסיסיים, כמו גם על אמונה אותנטית שלפיה לימוד תורני מספק ביטחון רוחני מהותי לצור ישראל. בנוסף, אין זה מן הנמנע שחלק לא מבוטל מהמשיבים לסקר העדיפו באופן מכוון לשרטט תמונת מצב שגויה על אודות תרומתם לכלכלה ולביטחון, בניסיון לצמצם את הנזק התדמיתי של קהילתם בעיני הציבור הלא-חרדי. הסברים אלו הם כנראה הסברים חלקיים בלבד. סיפור המעשה הבא יכול לספק מענה נוסף וייחודי לפערים הקיימים.

לפני מספר חודשים השתתפתי, יחד עם מיטב המומחים בתחום, בדיון ייחודי ומקיף שנערך במכון הישראלי לדמוקרטיה, שנועד לבחון באופן ביקורתי וחדשני את מדיניות שילוב החרדים שבשל הישגיה המוגבלים בתחומי התעסוקה (דריכה במקום בשיעורי התעסוקה של גברים חרדים) והשירות הצבאי (מספר נמוך מאוד של מתגייסים חרדים לצה"ל ולשירות אזרחי בחמש השנים האחרונות), הגיעה כנראה למבוי סתום. במסגרת דיון זה התוודעתי לתזה חרדית מעניינת שהוצגה דווקא על ידי בעלי תפקידים ופעילים חברתיים חרדיים מודרניים.  אלה התייחסו לציבור החרדי כאל  "נער מתבגר", הנמצא באזור גבולי-לימינלי שבין ינקות-ילדות לבגרות, התובע שיכירו בו ובייחודו. נער שיש לו שאיפות ורצונות עצמאיים, צרכיו הולכים וגדלים וכך גם המשאבים הגדולים הנדרשים לכלכל אותו, אך אותו נער מתבגר נמצא כל העת בעימות מהותי עם המבוגר האחראי. כך הפכו ה"תינוקות שנשבו" להיות ההורים המפרנסים, המתחשבים, המכילים והמתגמשים.

האתוסים המארגנים של הקהילה החרדית, הדבקות הטוטאלית בלימודי תורה מחייבים לכל, שמרנות והסתגרות קהילתית והימנעות מאזרחות משתתפת, אינם יכולים עוד לספק את התשתית הרעיונית והרוחנית-דתית לקיום בכבוד של קהילה זו. הכרחי כי הקהילה החרדית והנהגתה יסיימו במהירות את הייסורים והקשיים של גיל ההתבגרות ויהפכו להיות חלק יצרני, תורם, משתתף ומשמעותי יחד עם המבוגרים האחראים הנוטלים חלק פעיל ותוסס בציבוריות הישראלית הנאבקת כעת על אחדותה. כדי לחולל שינויים מהותיים אלו, נדרשת הנהגה חרדית אמיצה ומפוכחת אשר תיענה לצרכים המתרבים של הציבור החרדי ולקריאות "מלמטה" להעניק לצעירים חרדים הזדמנות להתפרנס בכבוד ולרכוש את הידע, הכלים והמיומנויות הנדרשים. שינוים מהותיים מסוג זה יכולים להתרחש רק כחלק מתמורה פנימית, שבאה מתוך הקהילה החרדית עצמה, מתוך הכרה ממשית בצרכי השעה הבוערים, ולא ככפייה מבחוץ. רק כך ניתן יהיה לצמצם את השסע והקיטוב המחריף בין המחנה החילוני דמוקרטי-ליברלי לקהילה החרדית בישראל, קיטוב ואף שנאה (הדדית) שגרמה בהיסטוריה של עם ישראל לשמד ולהרס הבית הרוחני והגשמי שאת זיכרון חורבנו בט' באב אנו מציינים השבוע.