סקירה

לקחים מ-11 בספטמבר: התפקיד הקריטי של מערכת החינוך בצילה של מתקפת טרור ומלחמה מתמשכת

לא מעט קווי דמיון קיימים בין התמודדות מערכת החינוך הישראלית אחרי 7 באוקטובר לבין תגובת מערכת החינוך בארה"ב לאסון התאומים. אבל הניסיון האמריקני מלמד שכאשר נמנעים מדיונים ערכיים בבתי הספר, הדמוקרטיה משלמת מחיר יקר

| מאת:

להורדת הסקירה המלאה (PDF)

 

תקציר

איך צריכה להתמודד מערכת חינוך במדינה דמוקרטית עם טראומה לאומית?

הניסיון האמריקאי אחרי 11 בספטמבר מלמד עד כמה עלולה טראומה כזו להשפיע על המסרים החינוכיים באופן שפוגע לאורך זמן בחוסנה של הדמוקרטיה. יותר משנה אחרי אירועי 7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל, נראה שמערכת החינוך הישראלית נמצאת בסכנה דומה.

אפשר לזהות כמה מגמות מרכזיות המשותפות למערכת החינוך האמריקאית והישראלית, בהתמודדותן עם טראומה ומלחמה: 

  1. הדרישה להתלכדות סביב הדגל, גם ברמה הטקסית, אבל גם ברמה התודעתית: קריאה ללכידות, לאחדות ולשותפות  במאבק נגד "ציר הרשע". 
  2. הצגת האסון כאירוע המשקף מאבק בין טוב מוחלט לרע מוחלט, ללא הקשר היסטורי או פוליטי. 
  3. צמצום חופש הביטוי של מורים ותלמידים בבית הספר. 
  4. עיסוק רב ברגשות ובתחושות, אך ללא תהליך חשיבה מורכב יותר המכיר גם ברגשות של אחרים.

 

תפקיד מערכת החינוך בזמן מלחמה אינו רק לתת מענים דחופים למציאות, אלא גם לסייע בהתמודדות עם שיקום ותיקון החברה בשנים שלאחר המלחמה. ההתמודדות של מערכת החינוך האמריקאית עם אסון התאומים תרם, לדעת חוקרים, להיחלשותה של הדמוקרטיה.

בחברה משוסעת כמו בישראל, מערכת החינוך אמורה לסייע בבניית התשתית שתאפשר לחברה להמשיך ולהתקיים כחברה דמוקרטית. היא תוכל לעשות זאת באמצעות עיסוק בערכים הומניסטיים ודמוקרטיים בכיתות ולא על ידי הימנעות משיח ודיון מורכבים וביקורתיים.