מיציאת מצרים לשבעה באוקטובר – קריאה חדשה של סימני הסדר
Photo by Chaim Goldberg/Flash90
השנה אין עוד צורך לדמיין מהי עבדות ומהי יציאה מעבדות לחירות. איש אינו צריך להזכיר לישראלים כי "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". אנו שומעים את ייצוגיה של העבדות בכל ראיון עם חטוף ששב, אנו רואים את אימתה בעיני ההורים השכולים ובעיני הורי הפצועים והחטופים. גם היציאה לחירות ניבטת אלינו מהתמונות המרגשות בנקודות המפגש של השבים עם המשפחות, בדרישות השלום מעוררות ההשראה על לוח הכתיבה במסוק ובאומץ הנדרש לתהליך השיקום הכואב והממושך.
כשנשב השנה לליל הסדר נרצה לתת תוכן נוסף בסימני הסדר:
- קַדֵּשׁ. – כשנקדש את החג, נשים על נס את קדושת החיים וקדושת האדם, אבני יסוד במוסר היהודי ובקדושתו של עם ישראל. הן שמביאות אותנו להילחם למען כל חטוף וחטופה ולהיות נכונים לשלם מחירים כבדים. הן גם שמגבילות אותנו מלפגוע בחפים מפשע ולשמור על טוהר הנשק ועל ערכינו המוסריים.
- וּרְחַץ. – כשנרחץ ידינו, נזכור שאיננו יכולים לרחוץ בניקיון כפינו. תמיד נשאל עצמינו אם עשינו די למען החירות, למען אחינו ואחיותינו החטופים, האם "ידינו לא שפכו את הדם". ותמיד נתבע את אותה תביעה נחושה ואת אותו חשבון הנפש גם ממנהיגינו.
- כַּרְפַּס. - בתחילת הסדר נאכל את הכרפס, המתאבן פרי האדמה שאותיותיו בהיפוך הן ס' ו'פרך', רמז לס' ריבוא (600,000) גברי ישראל (ועוד נשים וילדים רבים) שעבדו בפרך במצרים והצליחו לצאת ממנה. טעם האדמה יסמל עבורנו את הקשר של עם ישראל לארץ ישראל ולאדמת האבות והאימהות, ואת התקווה שלאחר שנים של פרך ותלאות נזכה לחיות באדמה הזו כבני חורין.
- יַחַץ. – כשנחצה את המצה לשני חלקים נתפלל שתהיה זו ההתפלגות והשבר היחידים בינינו. נאמץ את ליבנו לראות את המשותף והמאחד, ננסה לשכנע ולהשפיע מבלי להתנתק ולהיפרד, נעמוד על שלנו מבלי לשבור את הכלים.
- מַגִּיד. – אל הנקודות הרבות בזמן שאנו נדרשים לספר ולהעביר הלאה, לזכור ולא לשכוח, נצרף גם את הזיכרון החדש – "זכור את אשר קרה לך בשמחת תורה שבעה באוקטובר, ואתה שאנן ובוטח. לא תשכח". נזכור את המתים, נזכור את גבורת החיילים והאזרחים, נזכור את המחיר, נזכור שעוד לא נשלם התיקון.
- רַחְצָה. – את הרחצה נקרא השנה בסיכול אותיות – צרחה. נקרא ונצרח במלוא גרוננו – את כולם. השתא בעגלא ובזמן קריב. עכשיו.
- מוֹצִיא מַצָּה. – כשנאכל את המצה, זו שבצקה לא הספיק להחמיץ, נבקש גם אנחנו שלא להחמיץ הזדמנויות, לא לוותר, להעז, לא לקפוא על השמרים. לטפח את התקווה כפי שתופח הבצק. הזמן אוזל! לא להחמיץ!
- מָרוֹר. – לא החסה ולא החזרת יעשו את פעולתן השנה. שבענו מרורים.
- כּוֹרֵךְ. – כשנכרוך פסח, מצה ומרור נזכור כי זכויות וחובות כרוכות זו בזו, כי החיים שלנו בארץ הזו כרוכים אלה באלה – יהודים וערבים, חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים. אם לא יקומו כולם לקיים את חובתם; אם המדינה תוסיף להטיל עומס בלתי נסבל על חיילי וחיילות מילואים מסורים ותמשיך להפלות בין דם לדם; אם החרדים ימשיכו להיאחז בתורה כאילו היא פוטרת אותם ממלחמת מצווה; עלול חלקם של המרור ושל הקורבן לגבור על חלקה של המצה והתקווה ב"סנדביץ'" של חיינו כאן.
- שׁוּלְחַן עוֹרֵךְ. - כשנערוך שולחן חגיגי, נמשיך להתחבט איך מחזיקים ביחד את הכאב ואת המשכיות החיים. התרבות היהודית קבעה את ה"יזכור" דווקא באמצע החגים, ואת יום העצמאות הצמידה ליום הזיכרון. המנעד הרגשי שלנו נדרש להיות גמיש, קיצוני, מכיל. גם כשנשמח בשמחת החג והמשפחה, לא נשכח לרגע את הכסא הריק. גם כשנכאב ונתאבל, נמשיך לחיות. אף על פי כן ולמרות הכל.
- צָפוּן. – סוד האפיקומן יחשוף השנה גם את הגילוי והכיסוי שבחיינו כאן. נמשיך ונתהה מה מסתירים מאיתנו כשמסרבים להקים ועדת חקירה ממלכתית? האם נוכל להמשיך ולתת אמון בשומרי הסוד? האם העתיד צופן בחובו תשובה ותקומה?
- בָּרֵךְ. הַלֵּל. – הברכה וההלל בשנה הזו שמורות לאו דווקא למנהיגות אלא לרבים ולרבות הלוחמים בגופם, בקולם, בזמנם, בכספם ובכאבם את המלחמה הנחושה של כולנו. החיילים והחיילות, השוטרים והשוטרות, נשות ואנשי כוחות הביטחון, נשות ואנשי החברה האזרחית, עובדי ועובדות ציבור וממשל הממשיכים לשים אצבע בסכר, משפחות החטופים, משפחות החיילים והמשפחות השכולות ואלה מתוך נבחרי הציבור השמים את האינטרס הציבורי לפני טובתם האישית. היו ברוכים.
- נִרְצָה. – סוף הסדר מרמז ש"נרצה הקורבן", התקבל ברצון, נרצה גם העוון, ומעתה ניתן לקוות להתחדש ולהתחיל דף נקי. אולם התחדשות לא תבוא בלי הכאה על חטא, בלי לקיחת אחריות של מי שנושאים בה.
ארבע לשונות של גאולה נקרא בליל הסדר על האופן הפלאי בו יצאו ישראל ממצרים – "והוצאתי... והצלתי... וגאלתי... ולקחתי..". אליהן מתווספת גם לשון חמישית – והבאתי אתכם אל הארץ". יהי רצון שנזכה גם אנחנו ליציאה, להצלה, לגאולה ולהבאה אל הארץ הטובה, ולחג של חירות.