מדינה ללא מצפן: המחיר של העדר חשיבה אסטרטגית

Photo by Yonatan Sindel/Flash90

אתמול פרסם מבקר המדינה דוח חמור על היעדר מוכנות הממשלה להטמעת יעדי פיתוח בר קיימא (Sustainable Development Goals - SDGs) בעבודתה. מדובר ב-17 יעדים גלובליים שנקבעו במסגרת האו"ם בתחומי סביבה, כלכלה, חברה ומשילות וכוללים, בין היתר, מיגור עוני, מיגור רעב, בריאות ורווחה, חינוך, קידום צמיחה כלכלית בת קיימא ועוד.

מעבר לכישלון הקונקרטי בקידום יעדים גלובליים חשובים, הדוח חושף תמונה מדאיגה של ליקויים מערכתיים עמוקים בתשתית החשיבה האסטרטגית של מדינת ישראל.

כפי שמצוין בדוח המבקר, למרות שישראל התחייבה לאמץ את יעדי הפיתוח המקיים כבר ב-2015, וב-2019 אף קיבלה החלטת ממשלה רשמית להטמיע אותם בעבודתה כחלק מתהליך התכנון, חמש שנים לאחר מכן – אין כל התקדמות. הגופים שמונו להוביל – משרדי החוץ והגנת הסביבה – לא מימשו את אחריותם, המנגנון המתכלל לא הוקם, לא פותחו מדדים רלוונטיים לישראל, לא הוטמעה מתודולוגיה להערכה ושום דיווח לא הוגש לממשלה

כ-45% מהמדדים של ה-SDGs  אינם ניתנים למדידה בישראל בשל העדר מתודולוגיה, אי רלוונטיות או חוסר היענות של משרדי הממשלה שאמורים להחזיק במידע.

אך הכשל האמיתי עמוק הרבה יותר.

דוח המבקר מצטרף למחקר מקיף שנערך לאחרונה במכון הישראלי לדמוקרטיה, שמצביע על העדר יכולות תכנון אסטרטגי ארוך טווח בישראל. המדינה פועלת ללא "מצפן" מוסכם ארוך טווח, והתוצאה היא קבלת החלטות קצרות-רואי, חוסר תיאום בין-משרדי כרוני, והיעדר אינטגרציה בין חשיבה כלכלית, חברתית וסביבתית.

רוצים דוגמאות, מעבר לדוגמה המתבקשת של המלחמה? תוך מספר שנים יגיע שדה התעופה הבינ"ל לקיבולת מלאה, וההחלטה על נמל תעופה משלים עדיין אינה נראית באופק; או נושא אחר שצפוי להיות כואב לכולנו: בעקבות עליית הקצבאות והגמלאות, צפוי הביטוח הלאומי להגיע לחדלות פרעון עד 2036. זה אולי ידוע מראש, אבל המדינה כלל לא נערכת לכך.

בראיה גלובלית, הנתונים המצביעים על מתאם חיובי מובהק בין איכות מוסדות התכנון האסטרטגי של מדינות לבין ביצועיהן, וישראל מדשדשת מאחור ביחס למדינות ה-OECD. בעוד מדינות כמו פינלנד, דנמרק ושוויץ פיתחו מנגנונים שיטתיים לחשיבה אסטרטגית ארוכת טווח, ישראל סובלת ממה שניתן לכנות "פער רלוונטיות": פער הולך וגדל בין כללים ומנגנונים פורמליים לבין יישומם בפועל. כך למשל, החלטות ממשלה מתקבלות, אבל יישומן חלקי ביותר. גם החלטה על עצם חיזוק של מנגנונים לתכנון אסטרטגי ארוך טווח נותרה בגדר "אות מתה", כאשר רק 38% מההמלצות יושמו באופן מלא.

איך זה עובד במקומות אחרים? בפינלנד, למשל, פועלת קרן SITRA , גוף עצמאי במימון ציבורי המפוקח על ידי הפרלמנט, המפתח תרחישי עתיד ל-20 שנה קדימה; בדנמרק קיימת רשת 2030, גוף פרלמנטרי לקידום יעדי פיתוח בר-קיימא הנתמך בפאנל רב-מגזרי; סינגפור הקימה כבר ב-2009 מרכז לעתידים אסטרטגיים המפתח תרחישים ומנחה את כלל משרדי הממשלה בחשיבה ארוכת טווח.

ההשקעה במנגנונים אלו הוכיחה את עצמה: מדינות אלו מראות ביצועים עקביים יותר לאורך זמן, עמידות גבוהה יותר למשברים ואופטימיזציה טובה יותר של משאבים ציבוריים.

המחיר של היעדר חשיבה אסטרטגית התבהר ביתר שאת במהלך המלחמה הנוכחית. קריסת הקונספציה שהובילה לאסון ה-7 באוקטובר והקשיים בניהול המלחמה קשורים ישירות לכשלים שזיהה המבקר: היעדר תיאום בין גופים, פיצול סמכויות, פערים באיסוף ועיבוד מידע, והעדר ראייה מערכתית כוללת.

ישראל זקוקה לרפורמה מקיפה במבנה החשיבה האסטרטגית שלה. המחקר שלנו גם מציע המלצות קונקרטיות: עיגון בחוק של מנגנוני חשיבה אסטרטגית, הקמת ועדה מייעצת רב-מגזרית, מיסוד גופי "היפכא מסתברא" שיאתגרו הנחות יסוד וחיזוק מנגנוני פיקוח. בנוסף, יש להטמיע חשיבת עתיד שיטתית ומדידה אפקטיבית של תוצאות.

הניסיון הבינלאומי מלמד שמדינות המצליחות לפתח חשיבה אסטרטגית מיטיבות להתמודד עם משברים, ומפיקות ערך גבוה יותר מתקציביהן הציבוריים. לעומתן, ישראל – למרות תדמיתה כמדינת סטארט-אפ – מפגינה חשיבה טקטית קצרת-טווח ברמה הלאומית.

דווקא בימים אלה, כשישראל נמצאת בשעת מבחן קיומית, יש הזדמנות נדירה לחשב מסלול מחדש במנגנוני החשיבה האסטרטגית. המחיר של המשך ההתנהלות הנוכחית – גבוה מכדי שנוכל להרשות לעצמנו.