פיטורי רונן בר – "לא קצף על פני המים"
למרות שבר כבר הודיע על התפטרותו, החליט בג"ץ לפסוק בעתירות נגד פיטוריו כדי להעביר מסר חשוב: נאמנותו של ראש השב"כ היא לציבור כולו ולא נאמנות מפלגתית-פוליטית, ולכן הוא חייב להיות עצמאי וממלכתי
מרגע שהודיע ראש השב"כ רונן בר על התפטרותו ועזיבתו את התפקיד ב-15 ביוני, מיהרו הממשלה וראש הממשלה לבקש מבית המשפט למחוק את העתירות נגד פיטוריו. הן הרי התייתרו.
טענת הממשלה הייתה כי העת הנוכחית אינה מתאימה "להעמקת המחלוקת הציבורית בנושאים הקשורים לביטחון המדינה". המסר לבית המשפט מטעמה היה, בשפתו של ביידן, DON'T.
בית המשפט אכן לא חייב היה לדון בהחלטת ממשלה שהתבטלה. להיפך: הכלל בבג"ץ הוא שבדרך כלל אין הוא דן בעתירות שההכרעה בהן הפכה לתיאורטית.
אלא שהיועמ"שית ביקשה שיינתן פסק דין, וזאת בשל השלכות הרוחב של התיק בכל הנוגע למעמדם, מקצועיותם ועצמאותם של ראשי השירות העתידיים, ומתברר שגם בעיני הנשיא עמית והשופטת ברק-ארז, הסוגיות המתעוררות כאן חורגות הרבה מעבר לאירוע רונן בר ומשליכות על עצמאותו, ממלכתיותו ואי-תלותו של שירות הביטחון הכללי. אי אפשר להתייחס לאירוע הפיטורין "כאפיזודה שהיא כ'קצף על פני המים', ולהימנע מדיון". לכן, לא הכלל יחול כאן. אלא דווקא היוצא מן הכלל:
"יתכנו מקרים שבהם יהיה מוצדק לסטות מכלל זה... בענייננו...עומדות שאלות עקרוניות כבדות משקל בנוגע לחוקיות ההליך החריג והתקדימי של סיום כהונת ראש השב"כ; וכן בנוגע לפעילותו התקינה של השירות הציבורי, ובפרט בנוגע לעצמאותו, ממלכתיותו ואי-תלותו של שירות הביטחון הכללי".
בעניין זה עמדתו של השופט סולברג שונה. מבחינתו, יחול הכלל. בהתחשב בכך שאין סכסוך קונקרטי וכי לשיטתו יש לפעול להנמכת הלהבות, הרי ש"הכרעה בעתירות תיאורטיות, בסוגיות המצויות בליבת המחלוקת הציבורית ...אינה משרתת מטרה זו".
פסק הדין מתאר על פני 58 עמודים ובפירוט רב את כל השתלשלות העניינים סביב הפיטורין של בר: החלטות הממשלה, העתירות, ההתפתחויות שלאחר הגשת העתירות. אפילו דיון מפורט בפרשות המכונות "קטארגייט" יש בפסק הדין.
לגופו של עניין, עמדתם של היועמ"שית ושל העותרים, לפיה החלטת הפיטורין רצופת פגמים ולא יכולה לעמוד – התקבלה במלואה: פיטורי ראש השב"כ לא הובאו לפני הוועדה המייעצת לעניין מינויים לתפקידים בכירים כפי שצריך היה; לא נערך שימוע; לא הונחה תשתית עובדתית וההחלטה התקבלה כאשר ראש הממשלה עמד בניגוד עניינים נוכח החקירות בעניין של מקורביו.
במקביל, השופטים דוחים מכל וכל את הטענות שהעלה ראש הממשלה באמצעות עורך דינו, לפיה יש לממשלה סמכות מפורשת ובלתי מסויגת להחליט על סיום כהונתו של ראש השב"כ; שמבחינת ניגוד העניינים, לא הייתה מניעה שראש הממשלה יביא את ההחלטה להכרעת הממשלה שכן ראש הממשלה אינו חשוד, וכמובן שאובדן האמון בראש השב"כ מצדיק את סיום כהונתו. כאמור, כל הטענות נדחו ולגבי חלקן, במילים קשות:
"טענת הממשלה וראש הממשלה שלפיה לא חלות מגבלות כלשהן על סמכות שהוקנתה להם – כמוה ככפירה ביסודות המשפט המינהלי הישראלי וביסודותיה הדמוקרטיים של המדינה. משמעות הטענה היא, למשל, כי אין מניעה שהשלטון יקבל החלטות שרירותיות, משיקולים זרים ותוך הפליה – ובלבד שמדובר בפעולה שהסמכות לעשייתה נתונה בחוק. אין להלום טענה זו, ואנו דוחים אותה בשתי ידיים"
פסק הדין מתייחס לעבר, להליך הפיטורין ש"היה" בעניינו של רונן בר. הוא לא עוסק במינוי העתידי של ראש שב"כ. אבל, יש בו אמירות ברורות מאוד לגבי עצמאותו, מעמדו וחובותיו.
כך למשל כותב הנשיא עמית:
"כלל ראשי מערכות הביטחון – ובכלל זה ראש השב"כ – חבים חובת נאמנות כלפי הציבור. נאמנותם של ראשי מערכת הביטחון אינה נאמנות מפלגתית-פוליטית לממשלה מסוימת או נאמנות אישית לראש ממשלה כזה או אחר. היא נאמנות לציבור הישראלי כולו".
לא זו בלבד, אלא שמבחינתו של הנשיא עמית ובניגוד לעמדת הממשלה – ראש השב"כ הוא שומר סף מובהק, וככזה, הוא עומד בשורה אחת עם שומרי סף חשובים נוספים. קרי, המינוי של ראש השב"כ הבא יהיה מבוסס על העקרון של מינוי "שומרי סף".
רק לפני ימים אחדים ניתן פסק דין רחב היקף באשר למינוי של נציב שירות המדינה, שקבע כי נציב שירות המדינה אף הוא "שומר סף" .
פסק הדין ההוא (שנכתב, אגב, בידי אותו הרכב שופטים ובניגוד לעמדתו של השופט סולברג), מבהיר את עמדת בית המשפט העליון בכל הנוגע למינוי שומר סף, ואם רק נחליף את המילה "נציב שירות המדינה" במילה "ראש שב"כ", ואת המילים "שירות ציבורי" במילים "שירות הביטחון הכללי" - נקבל את "מערכת ההפעלה" של מינוי ראש השירות הבא:
"במציאות הזו, נציב שירות המדינה הוא אחד הגורמים המשפיעים ביותר בשמירה על הממלכתיוּת של השירות הציבורי. הנציב מתווך למעשה בין הדרג הפוליטי ובין השירות הציבורי הא-פוליטי, ובכוחו לפעול לצמצום ה"זליגה" של אינטרסים פוליטיים אל תוך שירות המדינה ...
... החלטות הממשלה בדבר מינוי נציב שירות המדינה (לרבות בדבר מנגנון המינוי) ניתנות מכוח חובת הנאמנות של הממשלה כלפי הציבור וכפופות לאמות המידה של המשפט המינהלי, ובהן החובה לשקול אך ורק שיקולים ענייניים. השיקולים הענייניים באשר למינוי נציב שירות המדינה, כוללים שיקולים בדבר הבטחת כשירותו והתאמתו המקצועית לתפקיד; וכן שיקולים בדבר הבטחת עצמאותו ואי תלותו כשומר-סף א-פוליטי.... "
לשאלה שנותרה פתוחה, המתייחסת למעורבותו של ראש הממשלה במינוי ראש השב"כ הבא לאור ניגוד העניינים, התייחסה הערב היועמ"שית. על ראש הממשלה "להימנע מכל פעולה הנוגעת למינוי ראש שב״כ חדש עד לגיבוש הנחיות משפטיות שיבטיחו את תקינות ההליך. הנחיות יגובשו בימים הקרובים". יתכן מאד שהדיון תם, אך לא נשלם.
פורסם לראשונה ב-N12