הדחת ראש השב"כ רונן בר

הניסיון שעולה מתצהיר רונן בר לא רק לגרום לראש השב"כ להפעיל את סמכויותיו בניגוד לדין, אלא גם למנוע תיעוד של הדרישה הזאת ולהבהיר כי הציפייה היא שיהיה נאמן לראש הממשלה ולא לבג"ץ – מזכירים שנסיגה דמוקרטית יכולה להתבצע גם במחשכים, ללא תיקוני חקיקה.

אפשר היה לצפות שהתגובות לתצהיר שהגיש ראש השב"כ לבג"ץ יעוררו אחת משתי תגובות: זעזוע מתוכן התצהיר, או מכך שראש השב"כ משקר. מתברר שיש גם אפשרות שלישית לפיה רונן בר דובר אמת, ולכן אשם.

מה יעשה בית המשפט לאחר שלב הגשת התצהירים? מה ייחודם של התצהירים האלה, והאם אפשר לחקור בבית המשפט את מי שהגישו אותם?

תצהירו החריג של ראש השב"כ חושף לחצים פסולים שהופעלו עליו מצד ראש הממשלה – לעקוב אחר פעילי מחאה, לשבש את משפטו הפלילי ולהתעלם מפסיקות בג"ץ. את המסמך המטלטל הזה כתב בר מתוך תחושת שליחות: להגן על אופיו הממלכתי של אחד המוסדות החשובים בדמוקרטיה הישראלית.

השיח הפופוליסטי שהשתקף עד עתה באולפנים, בהפנות ומול משפחות החטופים הגיע עד לבית המשפט העליון. ההתפרעות והקריאות "בוגדים" הן תוצאה של דה-לגיטימציה והסתה מתמשכת נגד מערכת המשפט, ובסופו של יום – בג"ץ העביר מסר חד וברור.

בפילוח לפי מחנות פוליטיים (יהודים): בשמאל ובמרכז רוב גדול סבור שיש לציית לבג"ץ בנושא הזה (96.5% ו- 73% בהתאמה), בימין רק 32% שותפים לעמדה זו ● 58% מכלל הציבור חושבים שראש הממשלה היה מודע לקשרים של יועציו עם קטאר, למרות הכחשתו ● 68% מכלל הציבור ו-52% מהמזהים עצמם כימין סבורים שהשבת כל החטופים חשובה יותר כיום ממיטוט חמאס.

בגלל עוצמתו וסמכויותיו מרחיקות הלכת של השב"כ, החוק מעניק לראש השב"כ ולארגון הגנה מפני ניסיונות אפשריים של ראש הממשלה להפעיל סמכויות אלה מטעמים פוליטיים. עצמאות זו היא המבטיחה כי השב"כ לא יהפוך למשטרה חשאית הפועלת נגד אזרחי המדינה.

ב-8 באפריל דן בג"ץ בשמונה עתירות שהוגשו נגד החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ, רונן בר. בג"ץ נדרש להכריע האם הליך הפיטורים עצמו נעשה בניגוד לדין –  בלא שימוע, בלא תשתית עובדתית מספקת, תוך התעלמות מחוות דעת היועצת המשפטית לממשלה ומבלי שנעשתה פניה לוועדה למינויים בכירים. בנוסף, מבחינה מהותית, נטען כי ראש הממשלה נתניהו נתון בניגוד עניינים ב של החקירה הנמשכת בעניין הקשרים שקיימו יועציו עם קטאר.

לפיטורי ראש השב"כ, הדחת היועצת המשפטית ושינוי הוועדה לבחירת שופטים יש אותה מטרת-על: נטרול האיזונים והבלמים שאמורים להבטיח כי הממשלה תהיה כפופה לחוק.

הדחת היועצת המשפטית לממשלה וראש השב"כ היא חלק ממהלך רחב להשתלטות פוליטית על השירות הציבורי. רטוריקת ה"דיפ-סטייט" מסמנת כל עמדה מקצועית כחתרנות – ומאיימת לערער את יסודות הממלכתיות והדמוקרטיה.

דמוקרטיה בנסיגה: סדרת שיחות

החלטת ראש הממשלה לקדם את הדחת ראש השב"כ נגועה בפגמים הליכיים חמורים, בניגוד עניינים מובהק בשל החקירות הביטחוניות הנוגעות למקורביו ובחשש למניעים פסולים, מה שמונע מהממשלה לקבל החלטה חוקית בנושא בעת הזאת.

הטענה לפיה לא חלה שום מגבלה על סמכותה של הממשלה לפטר את ראש השב"כ היא ניסיון לזרות חול בעיני הציבור. כל החלטת ממשלה, גם כזו שנעשית לפי סעיף ברור בחוק – כפופה לביקורת בית המשפט, והדיון המשפטי סביב ביטול עילת הסבירות לפני שנתיים מוכיח שכולם מבינים זאת.

נכון, הממשלה רשאית להפסיק את כהונתו של ראש השב"כ, אבל היא לא יכולה לעשות זאת תמיד ובכל תנאי. החלטת ראש הממשלה לפטר את רונן בר נגועה בניגוד עניינים ומצטרפת לתמונה הרחבה של השתלטות פוליטית על שומרי הסף.