מינוי יפעת בן חי שגב ליו"ר מועצת הרשות השנייה

ד"ר יפעת בן חי שגב, ארכיון | Photo by Yonatan Sindel/Flash90

עיקר פעילותה של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו הוא פיקוח על ערוצי הברודקאסט בטלוויזיה (12,13,14). על פי חוק, המועצה מחויבת לקום כגוף אחד המונה 15 חברים וחברות, שאחד מהם מוגדר כיושב ראש, והם נבחרים על ידי שר התקשורת בהתייעצות עם גופים שונים, ואחר כך מקבלים את אישור הממשלה.

לפי סעיף 9(ב) לחוק הרשות השנייה אין למנות חבר מועצה שעיסוקיו האחרים עלולים ליצור ניגוד עניינים עם תפקידו כחבר מועצה. המועמדת שהממשלה מבקשת לאשר לתפקיד יו"ר המועצה, ד"ר יפעת בן חי שגב, משמשת בשנתיים האחרונות כדירקטורית מטעם הציבור בדירקטוריון חברת חדשות 13. לכן, הייעוץ המשפטי של משרד התקשורת כתב לוועדת דותן לאישור מינויים בכירים, שנכון לקבוע למועמדת הסדר ניגוד עניינים לפיו היא תימנע מלעסוק בכל עניין הקשור לרשת בכלל ולחברת החדשות בפרט. בנוסף, מכיוון שהרשות השנייה מאסדרת שתי זכייניות טלוויזיה מרכזיות, רשת ושידורי קשת בע"מ ("קשת") נוצר מצב שהחלטות המשפיעות על אחת הזכייניות סביר שישפיעו גם על הזכיינית השנייה. לאור זאת הציעו שבן חי שגב תהיה מנועה מלעסוק בכל תחום שידורי הטלוויזיה בחצי השנה הראשונה של כהונתה כיו"ר המועצה.

עוד הוסיפו בייעוץ המשפטי כי מכיוון ששידורי טלוויזיה מהווים יותר ממחצית עבודת המועצה ובוודאי של יו"ר המועצה, יהיה צורך למנות לה ממלא מקום מבין חברי המועצה האחרים בהתאם לסעיף 12(א) לחוק הרשות השנייה, הקובע כי "נבצר זמנית מיושב ראש המועצה למלא תפקידו או אם נתפנתה משרתו וטרם נתמנה אחר במקומו, ימנה לו השר, באישור הממשלה, ממלא מקום מבין חברי המועצה לתקופה שלא תעלה על שלושה חדשים. הואיל ונוסח הסעיף קובע שניתן למנות ממלא מקום לתקופה של 3 חודשים בלבד, כתבו אנשי הייעוץ המשפטי כי יהיה צורך למנות שני ממלאי מקום עד לסיום תקופת הצינון.

מצד שני, ועדת דותן לאישור מינויים בכירים קבעה בשונה מהמלצת הייעוץ המשפטי של משרד התקשורת כי ד"ר בן חי שגב תהיה בצינון רק למשך שלושה חודשים, מחצית מהזמן, וגם אז תהייה מנועה רק מעיסוק בענייני חדשות 13 ורשת, ולא בענייני המתחרים שלהן. קביעה זו היא תמוהה ובעיקר בלתי מנומקת. למה ועדת דותן הקלה על ההסדר שהייעוץ המשפטי של משרד התקשורת עצמו קבע? ומדוע לא נימקה את ההחלטה לסטות מכך?

בסופו של דבר, מדובר על מינוי של מועמדת שלמעשה אינה יכולה להיכנס בכלל לתפקידה למשך זמן שבין שלושה חודשים (ועדת דותן) לשישה חודשים (ייעוץ משפטי משרד התקשורת). בעבור מה תקבל שכר על חודשים אלה? רק על עיסוק ברדיו האזורי, שהוא החלק השולי של עבודת המועצה?

יתרה מזאת, הייעוץ המשפטי של משרד התקשורת קבע שצריך יהיה למלא לה ממלא מקום, ואפילו שניים. בהקשר הזה נזכיר כי בבג"ץ 34680-08-24 התנועה לאיכות השלטון נ. שר התקשורת, קבע המשנה לנשיא בית המשפט העליון נעם סולברג שחוק הרשות השנייה מקנה חשיבות גבוהה לשמירה על רציפות תפקודית של המועצה. חשיבות זו גוברת אפילו על הצורך בעמידה בתנאי הסף של חוק החברות הממשלתיות (פסקה 22 לפסק הדין). השופט הדגיש עם זאת, שהסדר מילוי המקום הוא הסדר זמני בלבד, ולכן הוא מאפשר החלפה לשלושה חודשים בלבד, שאין להאריך אותה. כלומר, אסור למנות ממלא מקום ללא הגבלת זמן, ושלושת החודשים האלה תכליתם לתת לשר את האפשרות לאתר מועמד מתאים העומד בתנאי הכשירות.

כוונת סעיף 12 לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו הנוגע למינוי ממלא מקום הוא לא לאפשר לשר למנות מישהו שיש לו ניגוד עניינים המחייב צינון של חצי שנה, ומלכתחילה גם למנות לו ממלא מקום. זה מנוגד לתכלית סעיף 12 העוסק ברציפות תפקודית שנגרמת אם במהלך כהונה נבצר מן היו"ר מסיבות כאלה ואחרות להמשיך ולמלא את תפקידו.

השופט סולברג עצמו, בפסקה 39 לפסק הדין ההוא, מתייחס לתופעה שלפיה מינויים רבים בשירות המדינה מאוישים במינויים זמניים, עד לאיושם במינוי קבוע. המצב המתואר, קובע סולברג, "מטריד ביותר. האינטרס הציבורי במינוי בכירים העומדים בתנאי הכשירות, וברף המקצועי הגבוה ביותר, ואשר פועלים תוך הפעלת שיקול דעת עצמאי מתוקף מינוי הקבע שלהם – אינו מתממש. איכות השירות הניתן בסופו של דבר לאזרח - נפגעת. טוב יעשו כלל הגורמים הצריכים לעניין אם יפעלו בהקדם לטובת יצירת שיפור משמעותי בכל הנוגע לתחום זה".

לסיכום: מינוי של מועמדת שיש לה ניגודי עניינים המחייבים אותה להיכנס לתקופת צינון הוא מינוי שייצור כאוס. לא ברור מהחלטת הממשלה מדוע היא מוכנה לאשר מועמדת ולשלם לה שכר במשך חצי שנה ללא שתבצע את עיקר עבודתה; לא ברור מן ההחלטה מי יוצב כרגע כממלא מקום, ומי לאחר שלושה חודשים; וקשה לראות כיצד יוכל שר התקשורת למנות מועמד שאינו עומד בתנאי הכשירות הנדרשים בחוק החברות הממשלתיות ולטעון ל"רציפות תפקודית" כשהוא עצמו יצר במודע את הכשל ברציפות הזאת. כל זאת, כאשר על שולחנה של הרשות השנייה החלטה בוערת וחשובה – אישור העברת הבעלות בערוץ 13.