עונש מוות למחבלים: חוק מסוכן ומפלה
החוק החדש קובע עונש מוות כברירת מחדל, מצמצם מאוד את שיקול הדעת השיפוטי ובעיקר – מעגן אפליה על בסיס לאום. הוא מהווה תקדים מסוכן, משום שאם אפשר להפלות כאשר מדובר בעונש החמור ביותר, מדוע לא להפלות גם בהטלת עונשים אחרים?
ההצבעה בכנסת השבוע על חוק עונש מוות למחבלים | Photo by Chaim Goldberg/Flash90
השבוע אישרה הכנסת בקריאה שניה ושלישית את החוק המכונה "עונש מוות למחבלים", אם כי מדובר למעשה בעונש מוות למחבלים ערבים. גם אחרי מספר "ריכוכים" שהתקבלו בשלב ההסתייגויות ביוזמת הממשלה, החוק נותר קיצוני ביותר, גם ביחס לאותן מדיניות בודדות בעולם הדמוקרטי בהן קיים עונש מוות.
ראשית, באשר לתיקון העוסק במשפט הצבאי ביהודה ושומרון, החוק כולל עונש חובה, שרק בנסיבות חריגות ומנימוקים מיוחדים יוכל בית המשפט להמיר אותו במאסר עולם. גם לאחר הכנסת ההחרגה הזאת, שלא ברור אם בית המשפט הצבאי ישתמש בה, עדיין מדובר במרווח שיקול דעת מצומצם מאד. זאת בשונה מעונש מירבי רגיל, כמו למשל בעונש המוות בחוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם, וכמו שמקובל במדינות ארצות הברית בהן קיים עונש מוות. לא מוכר בעולם הדמוקרטי דגם כזה של עונש מוות כ"ברירת מחדל". ומה שבוודאי לא מוכר ולא יעלה על הדעת, הוא שמדובר בעונש על בסיס לאום: הוא יחול על פלסטינים בלבד, ולא על יהודים, שיעמדו לדין בבית המשפט בישראל.
באשר לחוק בישראל, במקום הנסיבה המפלה לפיה עונש מוות יוטל רק כאשר המעשה כוון כנגד אזרח ישראלי או תושב ישראלי, הנוסח הסופי כולל "מטרה לשלול את קיומה של מדינת ישראל". מכאן שהאפליה נותרה בעינה – הנוסח לא נועד לחול על מקרים של יהודי שרוצח, מתוך מניע של טרור, פלסטיני ביהודה ושומרון. מעבר לכך, הנוסח החדש אפילו מחדד עוד יותר את האפליה, משום שלפיו גם רצח טרוריסטי של יהודי כלפי ערבי ישראלי לא יקיים את המטרה המיוחדת שנוספה בו. ה"מטרה לשלול את קיומה של מדינת ישראל" מנוסחת באופן עמום ביותר, שלא מתאים כלל למשפט פלילי, אך אם ניתן יהיה לייחסה למישהו, באמצעות חזקות משפטיות ראייתיות, יהיה זה לטרוריסטים ערבים.
בנוסף לכך, החוק גם פוגע בשורה של הגנות פרוצדורליות הקשורות בעונש המוות – הוא מבטל את הדרישה במשפט הצבאי להסכמה פה אחד של שלושה שופטים להרשעה ולעונש ומסתפק בהרשעה בדעת רוב. הוא מבטל את האפשרות של המפקד הצבאי להמתיק את העונש, והוא דורש הוצאה לפועל של גזר הדין בתוך 90 יום בלבד מפסק דין סופי (בכפוף לחריג תמוה הקשור בבקשה מטעם ראש הממשלה). זאת למרות שאחד הטיעונים המרכזיים כנגד עונש מוות הוא חוסר היכולת לתקן במקרה של טעות – וטעויות קורות תמיד. כך קרה גם פעמים רבות במקרים של עונש מוות בארצות הברית. החוק החדש רק מגביר את החשש מטעות, בעוד שלגבי עונש המוות חייבים לחזק את ההגנות הפרוצדורליות שימזערו את האפשרות הזאת.
כל אלה, בהצטרף לטיעונים עקרוניים נגד עונש מוות, כגון העובדה שלא הוכח שהוא מרתיע, ואף עלול להזיק במאבק בטרור, כפי שנטען לאורך שנים באופן רשמי על ידי גופי הבטחון בישראל (ולא הוסבר ברצינות השינוי בעמדת השב"כ בדיוני הועדה) – הופכים את החוק הזה ללא חוקתי במובהק. החוק גם משתלב היטב בהפיכה המשטרית – שכן הוא פוגע בשיקול הדעת של רשויות התביעה ובתי המשפט. הפגיעה בשוויון משתלבת גם עם מדיניות דה פקטו לפיה אין מעצר מנהלי של יהודים. לאחר שעבר בכנסת, אפשר להניח שבית המשפט העליון יפסול אותו בשל היותו בלתי חוקתי. החוק מהווה תקדים מסוכן, לפיו ניתן להפלות לא רק לגבי עונש מוות אלא בכלל לגבי עונשים וכלים מנהליים בטיפול בטרור, שכן אם ניתן לעשות כך לגבי העונש החמור ביותר, מדוע לא לגבי ענישה בכלל? אפליה על בסיס לאום בחוק פלילי, בוודאי נוגע לעונש מוות, היא קו אדום מובהק.
פורסם לראשונה בהארץ
