מאחורי הקלעים של תקציב 2026: שקיפות, פוליטיקה וגבולות הפיקוח הפרלמנטרי

להורדת הדוח המלא (PDF)

הצבעה על תקציב המדינה באודיטוריום הכנסת, מרץ 2026 | Photo by Yonatan Sindel/Flash90

תקציר

הדיונים בוועדת הכספים של הכנסת לקראת אישור תקציב 2026 מסמנים תהליך מתמשך ומדאיג  של שחיקה מואצת בתפקיד הכנסת ושומרי הסף אל מול הרשות המבצעת. התהליכים שליוו את גיבוש התקציב חושפים שימוש נרחב בפרקטיקות המערפלות את הפיקוח על הקצאת משאבי הציבור, בפרט הכספים הקואלציוניים לחינוך החרדי.

חלקו הראשון של המסמך מציג שני מהלכים מנהליים מרכזיים הפוגעים בעקרון "הגילוי המלא" וביכולת הבקרה הפרלמנטרית:

• הסללת כספים לבסיס התקציב (החלטת ממשלה 3560): החלטה זו מאפשרת סיווג מחדש של כספים קואליציוניים לבסיס התקציב הקבוע אם עמדו בקריטריון של "רציפות היסטורית", כלומר הופיעו בתקציבי המדינה במשך עשר שנים רצופות. מהלך זה פוטר מאות מיליוני שקלים בשנה מחובת הדיווח והדיון המקצועי המעוגנים בהוראות היועמ"ש לכספים קואליציוניים, ובפועל מנציח העברות תקציביות שהן תוצאה של יחסי כוח פוליטיים מתמשכים במסווה של מדיניות ממשלתית מקצועית קבועה.
  
  
• כינונו והפעלתו הרחבה של "המסלול הירוק": פרקטיקה המאפשרת לקדם הקצאות כספים חוזרות ללא בחינה מחודשת, תוך הסתמכות על חוות דעת משפטיות משנים קודמות. מנגנון זה, באופן בו הוא מופעל כיום, מביא לערפול של שינויי נסיבות מהותיים – כגון סוגיית חייבי הגיוס החרדים – ומצמצם את הפירוט הנדרש ברמת התקנה התקציבית. עובדה זו מקשה על חברי הכנסת בוועדת הכספים לבקר את השימוש בהקצאת כספי התקציב בהתאם לאינטרס הציבורי.
  
  

חלקו השני של המסמך עוסק באתגרים ובכשלים המלווים את המעבר המבורך של רשתות החינוך החרדיות לתקצוב נורמטיבי:

ההסדרה מחדש של תקצוב רשתות "החינוך העצמאי" ו"מעיין החינוך התורני" – המעבר מ"תקצוב לפי ביצוע" ל"תקצוב נורמטיבי" ומתוכנן מראש –מהווה בשורה היסטורית של הסדרת הקצאת התקציבים לרשתות החינוך החרדיות. עם זאת, בחינת אופן גיבוש הקריטריונים חושפת כשלים משמעותיים:

• גידול תקציבי חריג: הנתונים חושפים גידול של כמיליארד ש"ח בתקציב הרשתות בפועל במהלך שנת 2025 ביחס לתקציב המתוכנן, גידול המועבר ישירות לתקציב 2026. גידול זה חורג משמעותית מהגידול הדמוגרפי הטבעי (כ-4%) ומדפוסי התקצוב הרגילים וגם אינו מראה את הקיטון שאמור היה להתרחש כתוצאה מהתקצוב הנורמטיבי. אופן ההקצאה של תקציבים אלו אף נדון בבג"ץ שהכריז על אי־חוקיות בתהליך.
  
  
• ויתור על עקרונות פיקוח: המשא ומתן נוהל בדרגים פוליטיים ללא חשיפת התחשיבים לכנסת, תוך ויתור על דרישות יסוד, ובראשן - דיווח ישיר של בתי הספר למשרד החינוך ולא באמצעות הרשתות.  העדר שקיפות בחישוב "ערך שעת הוראה" ובפרופיל המורים חותר גם הוא תחת הבקרה הפרלמנטרית המקצועית.
  
  

חלקו השלישי של המסמך בוחן את הקצאת הכספים הקואליציוניים בחינוך החרדי, ב- 12 סעיפים שונים:

בחינת סעיפי התקציב הספציפיים מעלה סתירות מהותיות אל מול מדיניות המשק ופסיקות שיפוטיות:

• נוער חרדי בסיכון: התקציב מפוצל בין תוכניות שונות הפועלות ללא פיקוח מקצועי מספק של היחידות הייעודיות במשרד החינוך. חלקן משמשות זרועות ביצוע פוליטיות המעסיקות אלפי אברכים, ללא מנגנונים אפקטיביים למניעת תקצוב חייבי גיוס בניגוד לפסיקת בג"ץ.
  
  
• סמינרים להוראה: המדינה ממשיכה לסבסד הכשרת אלפי מורות חרדיות למרות עודף היצע קיצוני (88% מבעלות התעודה אינן מועסקות במקצוע). מהלך זה משרת אינטרסים כלכליים של פירמות משפחתיות על פני צורכי שוק העבודה וסותר מדיניות ממשלתית קודמת.
  
  
• תקציב הישיבות וחובת הגיוס: זהו הסעיף הכבד ביותר (כ-1.6 מיליארד ש"ח). הניתוח מצביע על חשש מניסיונות לעקוף את פסיקת בג"ץ באמצעות "לוליינות תקציבית" – שימוש ברזרבות ובהעברות דרך סעיפי רווחה ותלמידי חו"ל כדי לפצות על אובדן המימון בגין חייבי גיוס שנגרעו מהתקציב.
  
  

סיכום

תהליכי אישור התקציב מאופיינים בחיפזון ובחוסר שקיפות הפוגעים ב"עקרון ההשתתפות" ובחובת הבקרה של הכנסת.  המגמה העולה היא היחלשות הכנסת אל מול הממשלה וצמצום מרחב הפעולה של שומרי הסף.  הגברת השקיפות ברמת התקנה התקציבית המפורטת, ביטול "המסלול הירוק" וקיום דיון מקצועי מבוסס נתונים הם תנאים הכרחיים לשמירה על הוראות החוק, המשמעת הפיסקלית ואמון הציבור.