ההשלכות הכלכליות של העדר הכרעה ויציאה לסבב בחירות נוסף
חוסר הכרעה בבחירות עלול להכביד את יוקר המחיה ולהחריף פערים חברתיים | Photo by Yonatan Sindel/Flash90
במצב של העדר הכרעה בבחירות וכניסה למצב של ממשלת מעבר, סביר להניח שלא ניתן יהיה לאשר את תקציב המדינה. המשמעות אינה רק שהממשלה מוציאה פחות, אלא שקשה יהיה להתאים את סדרי העדיפויות לצרכים המשתנים של המשק. חוסר הכרעה עלול לבוא על חשבון הוצאות אזרחיות ועל חשבון השקעות שתורמות לצמיחה, לרווחה לבריאות, לחינוך ולצמצום פערים. העדר הכרעה משמעותו אי-ודאות פוליטית, אשר מרחיקה משקיעים זרים ומקומיים ומאיימת על יציבות דירוג האשראי של ישראל.
בהעדר תקציב מדינה מאושר, הממשלה פועלת במסגרת של תקציב המשכי: תקציב המגביל את ההוצאה החודשית ל- 1/12 מתקציב הבסיס של שנה קודמת, אמנם תוך התאמה לקצב גידול האוכלוסייה בשלוש שנים אחרונות, אך ללא הצמדה למדד המחירים לצרכן. מגבלה זו תביא לשחיקה ריאלית של תקציבי המשרדים השונים ולצמצום יכולתם להרחיב שירותים והשקעות. משמעות הדבר תקציב מרוסן, אשר פוגע בשירותים לאזרח, מייקר את ההוצאות של כולנו על שירותים ציבוריים, תורם להעמקת הפערים הכלכליים ואף מרחיק משקיעים.
דוח שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת יכול לתת לנו מושג על הסכומים שיחסרו בתקציב המדינה, אילו יתנהל לפי 1/12. לפי הדוח, אלמלא היה עובר התקציב בשנת 2026 – היה צפוי התקציב ההמשכי להיות נמוך בכ- 93 מיליארד ₪ מהתקציב שאושר בפועל בשנת 2026, שהם כ- 13.3% בלבד מהתקציב המאושר (תקציב לפי 1/12: 606 מיליארד ₪, לעומת תקציב 2026 שאושר בפועל שעמד על 699 מיליארד ₪).אומנם, התקציב שאושר כלל תוספות של עשרות מיליארדים לביטחון מעבר למתוכנן בשל מלחמת איראן (שככל הנראה היו מאושרות גם במצב של תקציב המשכי) אך כפי שנראה מייד, הדבר לא היה מועיל להוצאה האזרחית.
בהנחה (הסבירה במציאות הנוכחית) שהוצאות הביטחון בתקופת ממשלת המעבר יישארו ברמתם הגבוהה (או אף יעלו), עיקר הריסון התקציבי יהיה על חשבון ההוצאות האזרחיות, שכבר היום נמוכות מהחציון של ה-OECD בכ-10 נקודות האחוז במונחי תוצר.
- הפגיעה בתקציבי ההוצאות האזרחיות תתבטא בפגיעה בשירותי בריאות, חינוך ורווחה, או לחליפין ירידה באיכות השירותים הציבוריים שיינתנו לאזרח. הפגיעה תחול בעיקר על רכיבי ההוצאה הגמישים יותר בתקציב (התקשרויות ופרוייקטים חדשות).
- ראשונים להיפגע מצמצום השירותים האזרחיים הם העשירונים הנמוכים, שלרוב מתקשים לממן באופן פרטי את אותם שירותים. מעמד הביניים והעשירונים העליונים יספגו עלייה נוספת ביוקר המחייה, כשייאלצו לממן באופן פרטי יותר שירותי רפואה, חינוך ורווחה. לפיכך, הדבר יגביר פערים כלכליים וחברתיים ויכביד את נטל יוקר המחייה.
במקביל, צמצום או ריסון ההוצאות האזרחיות יוביל בסבירות גבוהה גם לפגיעה בתקציבים מחוללי צמיחה, אם באמצעות קיצוצים רוחביים מהם תוחרג מערכת הביטחון (כפי שאנחנו רואים בימים אלו), או באמצעות הקפאת התקשרויות וחוזים חדשים. מצב כזה עלול להוביל לפגיעה בתקציבים מחוללי צמיחה כמו תקציב רשות החדשנות, רשות ההשקעות, התקשרויות לגבי פרוייקטי השקעה חדשים ועוד.
ככל שימשך המצב שבו מופעל תקציב המשכי, יחולו גם מגבלות על התחייבויות והתקשרויות חדשות, וחלקן יהיו כפופות לאישורים מיוחדים. פרויקטים חדשים עלולים להתעכב והרציפות התפקודית של הממשלה תיפגע, מה שיכביד במיוחד על גופים הנתמכים מתקציב המדינה. לכן, בין הראשונים שנפגעים מתקציב המשכי הם העמותות והארגונים החברתיים, אשר תרומתם לחוסן החברתי והלאומי הוכיחה את עצמה לאחר ה- 7.10. כל פגיעה בתקציבי העמותות תתגלגל גם היא לפגיעה באוכלוסיות החלשות הזקוקות להן.
גם ההשקעות בתשתיות אינן חסינות לחלוטין מפגיעה, למרות היותן השקעות רב שנתיות. הפגיעה יכולה לקרות בעיקר בשל עיכוב בהתנעת פרויקטים חדשים, דחיית שלבים שטרם אושרו והאטה בביצוע פרויקטים קיימים. פגיעה בהשקעות אלה עלולה להשפיע לרעה על הפריון ועל פוטנציאל הצמיחה של המשק לאורך זמן.
תהליך זה עומד בניגוד להמלצות ארגון ה־OECD, שבסקירתו מדצמבר 2025 הדגיש כי בתהליך של התאמה פיסקלית חשוב להגן על השקעות בחינוך ובתשתיות. הארגון למעשה התריע נגד ריסון רוחבי של ההוצאות, אלא שזה בדיוק מה שיקרה בתרחיש של תקציב המשכי בממשלת מעבר.
חוסר יציבות ואי וודאות הם גורם מעכב צמיחה שמשפיע גם על הסקטור הפרטי. לא בכדי חברות דירוג האשראי חוששות מחוסר יציבות. מחקרים רבים מצביעים על כך שאי ודאות מובילה לירידה בהשקעות ולהתייקרות עלויות המימון (אי וודאות = סיכון גבוה יותר = ריבית גבוהה יותר המגלמת את הסיכון). העדר הכרעה והעדר תקציב מדינה מאושר מאותתים למשקיעים המקומיים והזרים שאי הוודאות בישראל נמשכת, מה שעלול להרחיק אנשי עסקים, לדחות קבלת החלטות ואף להטות את הכף לטובת החלטות השקעה במדינות אחרות, בהן רמת הוודאות והיציבות גבוהות יותר.
חברות דירוג האשראי עוקבות מקרוב אחר ביצועי המשק הישראלי וכן אחר היציבות הפוליטית בישראל ויכולתה של הממשלה לנהל מדיניות פיסקאלית אחראית. רק לאחרונה השאירה סוכנות הדירוג Fitch את דירוג האשראי של ישראל ברמה A עם תחזית שלילית, תוך שהיא מצביעה על המשך הגידול בחוב הציבורי ועל הסיכון בכך שחוסר יציבות פוליטית יקשה על יישום התאמות תקציביות. לפי Fitch, היעדר הכרעה וכניסה לסבב בחירות נוסף עלולים להכביד על הערכת הסיכון של המשק הישראלי ולהגדיל את עלויות המימון. במצב כזה, ההוצאה התקציבית על החזר החובות תעלה וישראל תאלץ לקצץ עוד יותר את ההוצאה האזרחית, מה שיגרור פגיעה נוספת באזרחים ובצמיחה.
נקודת האור האפשרית בתרחיש כזה היא כי ריסון הגידול בהוצאה הציבורית עשוי למתן את הגירעון בטווח הקצר (בשנת 2027), ביחס לתרחיש של תקציב מאושר שיהיה מרחיב יותר מההמשכי. עם זאת, אין בכך כדי להבטיח ייצוב של יחס חוב-תוצר, המושפע גם מקצב הצמיחה, מהכנסות המדינה ממיסים ומהוצאות הריבית שסביר שיעלו בהינתן חוסר יציבות פוליטית.
