בקיאות פוליטית כתנאי לזכויות הצבעה – האומנם?
מרדכי קרמניצר ורועי ששון מגיבים למאמר של דן כספי: זכות הצבעה רק לבעלי ידע בסיסי* וטוענים כי התניית זכות ההצבעה בבחירות בבקיאות פוליטית אינה ראויה וחותרת תחת עקרונות הדמוקרטיה.
ברשימה "זכות הצבעה רק לבעלי ידע בסיסי", שפורסמה השבוע בעקבות דבריו של נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון,הדברים פורסמו בכלי התקשורת. ראו למשל "ביל קלינטון: העולים מרוסיה - מכשול לשלום", Ynet פוליטי-מדיני, 22.9.2010. מציע פרופ' דן כספי להבחין בין זכויות אזרחיות המוענקות מיד עם הענקת האזרחות ובין הזכות הפוליטית להצביע בבחירות, שתותנה בקיום ידע בסיסי בפוליטיקה. בין השאר דורש כספי בקיאות במושגי יסוד בממשל, היכרות עם מפת המפלגות בישראל ופרקי היסטוריה בת זמננו וכן שליטה מסוימת בשפה העברית. מהרשימה עולה כי ההבחנה תחול רק על עולים ומהגרים ולא על ילידי הארץ. ברשימה זו נטען כי עמדתו של פרופ' כספי להתנות זכויות הצבעה בבקיאות פוליטית חותרת תחת שורשיה העמוקים ביותר של הדמוקרטיה ואינה ראויה מטעמים רבים שיצוינו להלן.
ראשית, אליבא דכספי התמצאות בזירה הפוליטית היא "תנאי חיוני לאזרחות טובה בדמוקרטיה". ואכן, התמצאות ומעורבות פוליטית נתפסות כחלק מן התכונות המחיות ובונות את הדמוקרטיה, ובמובן זה ייתכן שהן תנאי ל'אזרחות טובה". אבל האם הן תנאי לאזרחות "פשוטה" ולמימוש הזכויות הבסיסיות ביותר? על כך נענה "לא" החלטי ונחרץ. ממתי רק "האזרח הטוב" הוא בעל זכות הצבעה? שהרי החינוך לדמוקרטיה כולו מבוסס על הגישה שלפיה יש לחנך לערכים ול"אזרחות טובה", אבל בד בבד יש לתת כוח פוליטי לאזרחים להשפיע על חייהם גם אם אינם "טובים". יישום טענתו של כספי מחוץ להקשר הספציפי של העולים והמהגרים מביאה לידי תוצאות חמורות ותמוהות. מיהם אותם "אזרחים טובים" שיהיו רשאים להצביע וכיצד נקבע את אמות המידה להגדרתם? מדוע להתנות את ההשתתפות בבחירות רק בידע ולא גם בהתנהגות אזרחית טובה - בכיבוד החוק, בהתנהגות התואמת את ערכי המדינה וכיו"ב? הדרך להפיכת הדמוקרטיה משלטון האזרחים לשלטון של מועדפים סלולה.
שנית, מקורה של הזכות להצביע בסעיף 5 לחוק יסוד: הכנסת,ס"ח התשי"ח 69: "כל אזרח ישראלי בן שמונה עשרה שנה ומעלה זכאי לבחור לכנסת אם בית משפט לא שלל ממנו זכות זו על פי חוק". והיא נורמה חוקתית מן המעלה הראשונה. את ההגבלות עליה יש להטיל במשורה, והדבר שזור בפסיקות של בתי המשפט בישראל במשך כל שנות קיום המדינה.ראו למשל ע"ב 1/88 ניימן נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השתים-עשרה, פ"ד מב(4) 177, פסקה 7 לפסק דינו של הנשיא שמגר (1988): "הזכות לבחור והזכות להיבחר הן בין חירויות היסוד המרכזיות והחשובות ביותר. הזכות להתמודד בבחירות היא זכות יסוד מדינית, המבטאת את רעיון השוויון, חירות הביטוי וחופש ההתאגדות. מכאן, כי קיומה וההקפדה על שמירתה של זכות זו, הם מן הסימנים המובהקים של חברה דמוקרטית". גם אם נכונה הטענה שעולים ומהגרים הם ציבור "קל לשכנוע" הנתון לשטיפת מוח בשל קשיי השפה וחוסר היכרות עם המערכת הפוליטית (שמתבטאת, לדברי כספי, בהצבעה "חמולתית" למפלגות עדתיות-ימניות כישראל ביתנו) - אין בה כדי להכשיר את האמצעים הקיצוניים שכספי מציע. ההחלטה להילחם בכל תופעה של הצבעה "עיוורת" היא לגיטימית ומשרתת את הדמוקרטיה, אבל אפשר לטפל בה באמצעים חינוכיים והסברתיים, ולא בהטלת סנקציות בלתי-חוקתיות.
שלישית, ההצעה כאמור פוגעת בזכות לשוויון של אזרחים עולים לעומת אזרחים ילידי ישראל. מבחינה היסטורית ומשפטית בישראל מקובלת תפיסה של שוויון מלא בין כלל האזרחים, וביטוי מפורש לכך כבר ניתן במגילת העצמאות הקובעת כי מדינת ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדלי דת, גזע ומין". הצעתו של כספי מפרה את שורת השוויון ומבחינה בין אזרח לאזרח דווקא בנוגע לאחת הזכויות הבסיסיות ביותר - הזכות לבחור ולהשפיע על אורחות המדינה.
רביעית, במבט מפוכח נדמה שהצעתו של כספי תפגע בעיקר באוכלוסיות חלשות בחברה, שממילא חסרות ייצוג פוליטי ראוי. מצבם של ה"הם" (העולים והמהגרים), במובחן מ"אנחנו", יורע ממצבם היום, שכן הוא יחייב אותם להוכיח מדוע הם "ראויים" להצביע בבחירות. אם לא יימצאו "ראויים", יהיה המצב גרוע אף יותר וכוחם הפוליטי יישלל באופן מוחלט. עם מצב כזה אין להשלים במדינה מתוקנת.
חמישית, כספי מסיים את רשימתו באמירה: "אם מותר להניף [דגל של] 'אין אזרחות בלי נאמנות' מדוע לא לשקול גם 'אין אזרחות בלי ידע בסיסי'". טענה זו היא מהסוג של "הוא התחיל, ולכן גם לי מותר", והיא אינה לגיטימית. ראשית משום שהתנאת האזרחות בנאמנות לתפיסה ערכית מסוימת פסולה.מובן שאין הכוונה שעצם האמירה והדעה שנאמנות היא תנאי לזכויות אינה ראויה להישמע, אלא שעמדה זו אינה מקובלת במשפט ובציבור הישראלי, ובמובן זה היא אינה מתאימה לשמש אילן להיתלות בו כדי להצדיק עמדה דומה במאפייניה. ראו למשל מרדכי קרמניצר ורועי קונפינו, " בלי נאמנות אין אזרחות? הערת חקיקה בעקבות הצעת חוק האזרחות (תיקון - הצהרת אמונים), תשס"ח-2007", אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה. שנית, גם לו אומצה הגישה המתנה אזרחות בנאמנות, עיוות אחד אינו מצדיק עיוות נוסף.
לסיכום, ההצעה גורעת ממשמעותו של המושג "אזרח", יוצרת שני סוגים של אזרחים - אזרחים שלמים ואזרחים נחותים - ופוגעת באופן בלתי מוצדק בזכות יסוד. הצעה זו אינה ראויה.
*דן כספי, "זכות הצבעה רק לבעלי ידע בסיסי", Ynet דעות, 26.9.2010.