הערות לסדר/ יורם קניוק
עתירתו של יורם קניוק להירשם כחסר דת מעוררת דיון מסקרן על אודות האופן שבו הגדרת זהותו של אדם בישראל נמדדת אך ורק לפי מוצאו הביולוגי בלי להתחשב כלל בזהותו האמיתית. קראו את מאמרו של יאיר שלג.
פרשת קניוק נדחקה קצת לשוליים בעקבות שתי הדרמות הגדולות של שליט והרופאים, ובכל זאת היא ראויה לדיון עקרוני. הסופר יורם קניוק זכה בעתירה שבה ביקש לאפשר לו להירשם כחסר דת, בדיוק כמו שנרשם נכדו, בן לבתו של קניוק מאם לא יהודייה שלא התגיירה. בעקבות זכייתו דווח על הרשמה של מאות ישראלים לעתירה דומה.
כדי לדון בנושא ברצינות, כדאי לשים לב לכמה דברים: קניוק לא ביקש לבטל את הגדרתו העצמית כיהודי. כמי שכתב את היהודי האחרון וכל יצירתו ספוגה בחותם של זהות יהודית עמוקה, ברור לגמרי (וקניוק עצמו מבהיר זאת בכל דרך) שקניוק ממשיך לראות את עצמו יהודי בהגדרתו הלאומית. יתר על כן: את ביטול הגדרתו כיהודי מבחינה דתית הוא יזם לא כהתרסה עקרונית (בנוסח ה"כנענים" של פעם), אלא כתגובה של כעס לעובדה שלנכדו לא התאפשר להירשם כיהודי משום שנולד לסבתא לא יהודייה שלא התגיירה (וממילא גם בתה, אמו של הנכד, אינה מוכרת כיהודייה לפי ההלכה). לו התאפשר לנכד להירשם כיהודי, מן הסתם גם הסבא לא היה מבקש לבטל את רישומו.
ואכן צריך להודות שיש משהו מקומם מאוד בסירוב הזה, שבו הגדרת זהותו של אדם נמדדת אך ורק לפי מוצאו הביולוגי בלי להתחשב כלל בזהותו האמיתית. ברור לגמרי שגם אם הסבתא, אשתו של קניוק, אינה יהודייה, הרי בתם של השניים גדלה במדינת ישראל כיהודייה לכל דבר: זהותה הלאומית והתרבותית הן בלי ספק יהודיות, ואין לה כל זהות אחרת. קל וחומר שכך צפוי גם בנוגע לנכד, העתיד לגדול במשפחה דוברת עברית, החיה בישראל, המציינת (בדרכה שלה) את חגי ישראל, והעתיד ללמוד במערכת החינוך (אמנם בצורה לא מספקת, כמקובל במערכת החינוך) את מורשת ישראל והתרבות היהודית. בקיצור, הוא עתיד לגדול כיהודי בכל רמ"ח איבריו. לבטל כל זאת במחי יד ולשלול ממנו את הגדרתו כיהודי רק משום שהסבתא לא התגיירה הוא מעשה שהוא לא פחות מחוצפה מקוממת.
אנשי הרבנות צריכים להכיר בעובדה שכ-250 שנה אין חפיפה בין זהות יהודית לאומית לזהות דתית ושמירת מצוות, ואדם יכול לחיות כיהודי מלא בתודעתו, לא רק בלי שישמור מצוות, אלא אפילו אם אמו אינה יהודייה. ואם הרבנות איננה מבינה זאת, על מדינת ישראל לכל הפחות להבין זאת ולקבוע בחוקי מדינת הלאום (לא מדינת הדת!) של העם היהודי הגדרות זהות לאומיות. אכן, הגדרת זהות לאומית סבוכה יותר מהגדרת הזהות ההלכתית, אבל קושי ההגדרה אינו פוטר אותנו מלהידרש לה. בעיקרון, ההגדרה צריכה להיות קרובה ככל האפשר למה ש"האדם הסביר" (על פי הנורמות המקובלות בימינו) תופס כיהודי, ואין שום ספק שהאדם הסביר היה מזהה את נכדו של קניוק כיהודי, וממילא ראוי שכך יתייחסו אליו גם פקידי מרשם האוכלוסין. על זה היה צריך קניוק להיאבק, ולא על ההגדרה המשפילה של נכדו ושל עצמו כ"חסרי דת".
יאיר שלג הוא עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, פובליציסט ועיתונאי.