תקציר העלילה (למען הקוראים שהחמיצו, ובתקווה שאני הצלחתי להבין אותה לאשורה לנוכח שלל הגרסאות בסוגיה): בבית הספר החרדי לבנות "בית יעקב" שביישוב עמנואל קמה קבוצת הורים המזוהה עם חסידות סלונים והחלה לתבוע יתר החמרה בנורמות החברתיות וההלכתיות המקובלות בבית הספר. כך למשל הם לא היו מרוצים מן העובדה שבבתיהן של אחדות מהבנות יש טלוויזיה, או שבנות באות לבית הספר בלבוש "לא מספיק צנוע" בכל הנוגע למספר הכפתורים הרכוסים בחולצה או אורך השרוולים. לפיכך הם הקימו במקום מגמה מחמירה, המכונה "המגמה החסידית", ואף חומה הקימו בינה ובין אותו חלק במתחם בית הספר שבו לומדות שאר הבנות, ב"מגמה הכללית", כדי שבנותיהם לא יושפעו חלילה מ"הנורמות הקלוקלות" של האחרות. ההורים לא הסתפקו בחומה הפיזית, אלא קבעו לשני סוגי הבנות תלבושות נפרדות (עניין מזעזע כשהוא לעצמו, בהתחשב ברגישות האמורה להיות ליהודים לאכיפת "לבוש מיוחד"), שעות הפסקה נפרדות וכדומה. גם אם נימוק ההפרדה המקורי היה עניינים של הקפדה דתית, ברור שלאפליה היו גם מאפיינים עדתיים. כך למשל בנות מזרחיות אמנם התקבלו ל"מגמה החסידית" (מתוך שמירת ה"מכסה" המרבית של 30%, הנהוגה בכלל החינוך החרדי האשכנזי), אבל רק לאחר שהתחייבו בין היתר לקבל על עצמן תפילה בהברה אשכנזית, לא רק בבית הספר, אלא גם בבתיהן, וכן שלא יתארחו אצל קרובי משפחה שאינם דתיים (עניין הרלוונטי בעיקר לחרדים מזרחים).