סקירה

היאוש נעשה יותר נוח

בחירות מקומיות 2013

| מאת:

הבחירות הנוכחיות מסמלות התייצבות של ההשתתפות הפוליטית של האזרחים על רף נמוך יותר מבעבר, בדומה למגמה שנרשמה בעשור האחרון בבחירות הכלליות. מצב עגום זה של הפוליטיקה המקומית מדאיג על שום השפעתן הרבה של הרשויות המקומיות על חיי היומיום של האזרח, וכן משום שהשתתפות בזירה של הפוליטיקה המקומית עשויה להיות מקור להעצמת האזרח ולהגביר את ההשתתפות הפוליטית בכללה.

ב- 22 באוקטובר, 2013 נערכו הבחירות לרשויות המקומיות. על אף שבמספר ישובים התנהל מאבק ער בין המועמדים לראשות הרשות, בסך הכל התחושה היתה שמדובר במערכת בחירות מנומנמת. רק כמחצית מבעלי זכות הבחירה הטריחו עצמם לקלפי.נכון לרגע כתיבת המאמר טרם התפרסמו הנתונים הסופיים. המאמר מתייחס איפוא לנתונים לא סופיים.  כמו בעבר דפוסי ההשתתפות נותרו דומים: שיעור נמוך של מצביעים נרשם בישובים הגדולים. בעשרת הערים הגדולות בישראל נרשמה ירידה בשיעור ההצבעה. בישובים קטנים יותר שיעור ההצבעה גבוה יותר מבערים הגדולות, אם כי גם בחלק מהישובים הקטנים היתה ירידה בשיעורי ההצבעה. גם בבחירות אלה נרשם שיעור השתתפות גבוה מהממוצע הארצי ברשויות המקומיות הערביות. על אף שמערכת הבחירות הנוכחית התאפיינה בשיעור גבוה של נשים שהיו מועמדות לראשות הרשויות וברשימות למועצות המקומיות, רק שתי נשים נבחרו כראשות רשויות (אחת או שתיים נוספות יתמודדו בסיבוב שני). הבחירות הנוכחיות מסמלות איפוא התייצבות של ההשתתפות הפוליטית של האזרחים על רף נמוך יותר מבעבר, בדומה למגמה שנרשמה בעשור האחרון בבחירות הכלליות.

בבחירות ברשויות המקומיות שהתקיימו ב-2013 (הפעם הארבע עשרה מאז הקמת המדינה) עמד שיעור ההשתתפות הממוצע בבחירות המקומיות על כ-50.9%, בדומה לשיעור ההשתתפות ב-2008.ב- 2008 היה שיעור ההשתתפות הסופי  51.9%, גבוה ב-1% מהנוכחי. אולם צפוי ששיעור ההצבעה הסופי ב-2013 יהיה מעט גבוה יותר, שכן הנתון הלא סופי עדיין אינו כולל את קולות החיילים ואת ההצבעה בקלפיות נגישות לבעלי מוגבלויות.  אולם התבוננות על שיעורי ההשתתפות ברשויות המקומיות מגלה שבחלק חלו עליות, בחלק ירידות ובחלק מהרשויות נשמרה יציבות בשיעור ההצבעה. היכן עלו שיעורי ההשתתפות המוניציפליים והיכן הם ירדו?

הניתוח מתייחס ל-159 רשויות מקומיות שבהן התקיימו בחירות ב-2013 וב-2008. הנתונים מבוססים על נתונים לא סופיים שפורסמו באתר משרד הפנים.ראו: "אחוזי הצבעה בבחירות לרשויות מקומיות", אתר משרד הפנים. נכון ל-13:45

השתתפות בבחירות: היכן נרשמו עליות?

נכון לזמן כתיבת שורות אלו, רק בשש רשויות נרשמו עליות בשיעורי ההצבעה בהשוואה ל-2008: אלעד רשמה את השיפור הגבוה ביותר בכ-10%, קצרין רשמה שיפור של כ-4%.

לוח 1: השתתפות בבחירות 2013 לעומת 2008 (באחוזים)

רשות מקומית 2013 2008 שינוי
אלעד 85.0 75.1 9.9
קצרין 53.9 49.6 4.2
גבעתיים 44.2 41.6 2.5
סאג'ור 90.9 88.8 2.1
רעננה 49.0 47.2 1.9
רכסים 76.9 75.6 1.3

מקור: אתר משרד הפנים.

היכן נרשמה יציבות בשיעורי ההשתתפות (שינויים של עד 1%)?

יציבות בשיעורי ההשתתפות נרשמו בבחירות של אחת עשרה רשויות מקומיות. רמת גן רשמה יציבות (שיפור קל של 1% בשיעור ההשתתפות) בהשוואה ל-2008 וראש פינה ואשקלון רשמו  גם הן יציבות עם ירידה קלה של 0.1% בהשוואה ל-2008. באופן דומה, כפי שהלוח הבא מראה, כפר סבא, ראש העין, כוכב יאיר רשמו יציבות בשיעורי ההצבעה.

לוח 2: רשויות שרשמו יציבות בשיעורי ההשתתפות, 2008 – 2013 (באחוזים)

רשות מקומית 2013 2008 שינוי
רמת גן 39.1 38.2 1.0
ראש פינה 66.8 66.9 0.1-
אשקלון 47.5 47.5 0.1-
כפר יאסיף 87.5 87.8 0.2-
ביר אל-מכסור 83.0 83.3 0.3-
כוכב יאיר 62.1 62.4 0.3-
כפר סבא 43.8 44.3 0.5-
זרזיר 88.1 88.8 0.7-
ראש העין 64.6 65.4 0.7-
עין מאהל 92.6 93.4 0.7-
בועיינה-נוג'ידאת 87.2 88.1 1.0-

מקור: אתר משרד הפנים.

השתתפות בבחירות: מי רשם את הירידה הגדולה בהשתתפות?

כאשר בוחנים את שיעורי ההשתתפות בבחירות 2013 בהשוואה לאלה של 2008 עולה כי הירידות שנרשמו הן דרמטיות ביותר, וזאת בניגוד לעליות המתונות שנרשמו במספר קטן של ישובים. לא פחות מ-25 רשויות רשמו ירידות של יותר מ-10% בהשוואה לבחירות 2008. קרית ים רשמה את שיעור ההשתתפות הנמוך ביותר – 17.5% לעומת 47.9% - ירידה של יותר מ-30% בשיעורי ההשתתפות. גבעת שמואל, קרית אתא ונס ציונה רשמו כל אחת ירידה של יותר מ-20%. בולטות בירידה גם ערים גדולות כמו כרמיאל, נצרת עילית, שוהם, מודיעין מכבים-רעות, נתניה, וגם רשויות קטנות כעומר, כפר ורדים, כפר תבור, אורנית ועוד. גם רשויות מקומיות ערביות כמו אום אל-פחם, עילוט ומגאר רשמו ירידות משמעותיות בשיעורי ההשתתפות כפי שלוח 4 להלן מראה.

לוח 3: הירידות הגדולות מ-10% בשיעורי ההשתתפות (2013 – 2008)

רשות מקומית 2013 2008 שינוי
קרית ים 17.5 47.9 30.5-
גבעת שמואל 37.4 64.6 27.3-
קרית אתא 35.9 58.4 22.6-
נס ציונה 39.8 61.9 22.1-
קרית מוצקין 30.6 49.9 19.3-
אום אל-פחם 62.4 81.1 18.7-
אלפי מנשה 45.9 64.5 18.6-
שוהם 52.9 70.9 18.0-
עילוט 69.6 86.9 17.3-
כפר ורדים 49.7 67.0 17.3-
כפר תבור 58.8 75.2 16.3-
לקיה 75.7 90.7 15.1-
אפרתה 52.2 67.2 15.0-
אורנית 54.0 67.6 13.6-
כרמיאל 42.1 55.2 13.1-
נצרת עילית 41.9 55.0 13.1-
אליכין 76.1 88.1 12.1-
עומר 56.7 68.8 12.0-
ג'ש (גוש חלב) 72.4 83.8 11.4-
מודיעין-מכבים-רעות 46.2 57.3 11.1-
בסמת טבעון 70.2 81.0 10.8-
מגאר 72.7 83.5 10.8-
נתניה 34.0 44.6 10.6-
אזור 51.8 62.1 10.4-
רמת ישי 60.5 70.7 10.1-

מקור: אתר משרד הפנים.

הירידות בערים הגדולות

הירידה בשיעורי ההשתתפות מקרב בעלי זכות הבחירה ב-10 הערים הגדולות בישראל הייתה בולטת במיוחד בבחירות 2013. תל אביב וירושלים רשמו ירידות של כ-7% וחיפה כ-6%. נתניה רשמה ירידה של יותר מ-10% ובבאר שבע נרשמה ירידה של 5%.

לוח 4: ירידות בשיעורי ההצבעה ב-10 הערים הגדולות בישראל

רשות מקומית בעלי זכות הבחירה 2013 2008 שינוי
נתניה 169,441 34.0 44.6 10.6-
אשדוד 172,983 48.3 56.7 8.4-
ראשון לציון 197,450 38.2 45.7 7.5-
בת ים 129,545 29.6 37.2 7.5-
ירושלים 576,406 36.1 43.3 7.2-
תל אביב – יפו 411,141 28.7 35.5 6.8-
חולון 158,422 33.8 39.9 6.1-
פתח תקווה 176,439 43.1  48.9 5.8-
 חיפה  250,108 32.7  38.5 5.7-
 באר שבע 159,762 37.9 43.0 5.0-

מקור: אתר משרד הפנים.

הבחירות הנוכחיות הוכיחו שוב כי גודל הרשות הוא גורם המשפיע על שיעור ההשתתפות: ככל שהישוב גדול יותר רמת ההשתתפות נמוכה יותר. גורמים נוספים המעצבים את דפוסי ההשתתפות הם: מיקום גיאוגרפי של הרשות, רמה כלכלית-חברתית, ושיוך מגזרי (ערבי ודתי) (להרחבה ראו: אטמור, 2013).  

תוצאות הבחירות הנוכחיות מלמדות כי רף ההשתתפות של אזרחי ישראל בפוליטיקה המקומית התייצב במהלך שנות האלפיים על כמחצית מבעלי זכות הבחירה. זאת בהשוואה לשיעורי השתתפות גבוהים יותר בתקופות קודמות (ראה תרשים 1).

תרשים 1: שיעור ההצבעה הממוצע בבחירות לרשויות המקומיות לפי תקופות (1950-2013)

תרשים 1: שיעור ההצבעה הממוצע בבחירות לרשויות המקומיות לפי תקופות (1950-2013)

יתכנו הסברים שונים לירידה בשיעור ההצבעה בבחירות המקומיות: ניתוק הבחירות המקומיות מהבחירות הכלליות (החל מ 1978), ביטול יום השבתון (החל מ 1993), הקדימות של נושאים לאומיים על פני נושאים מקומיים, הדימוי הציבורי השלילי והמושחת של השלטון המקומי, והתחושה- של האזרחים שאין ביכולתם להשפיע, בעיקר בערים הגדולות (להרחבה ראו: אטמור, 2013; שפירא 2013, בלאנדר, 2008).  

מערכת הבחירות הנוכחית התאפיינה בנוכחות גדולה יותר של נשים כמועמדות ברשימות למועצת הרשות וכמועמדות לראשות הרשויות (ראו נגיד, 2013). אף על פי כן, לא חל שיפור ממשי בייצוגן של נשים בראשות הרשויות (מבלי לבחון עדיין את ייצוגן במועצות המקומיות) – וייצוג זה נותר זעום. ב-2008 נבחרו 3 נשים לעמוד בראש רשות מקומית (מרים פיירברג בנתניה, יעל גרמן בהרצליה ופלורה שושן במצפה רמון) מתוך 163 רשויות שבהן נערכו בחירות (1.8%), לא כולל מועצות אזוריות. בהמשך הצטרפה אליהן טלי פלוסקוב מערד, שנבחרה במועד מאוחר יותר.

בסיבוב הראשון ב-2013 נבחרו שתי נשים בלבד (מרים פייברג מנתניה וליזי דלירצ'ה מגני תקווה). בנוסף, עלו לסיבוב השני יעלה מקליס ביהוד, וייתכן שגם שושי כחלון-כידור בכפר יונה (התמיכה במועמד המוביל היא בדיוק 40%). כיוון שנערכו בחירות ב-191 רשויות, אם שתיהן תיבחרנה, שיעור הנשים שנבחרו יעמוד על 2.1%. בערד ההתמודדות תיערך במועד מאוחר יותר.

מבט ראשון על תוצאות בחירות 2013 מגלה שמה שהיה (מאז ראשית שנות האלפיים) הוא כנראה מה שיהיה. שיעור השתתפות נמוך, העומד על כמחצית מבעלי זכות הבחירה, הפך להיות "הנורמה" בבחירות לרשויות המקומיות, בדומה לאופן בו התייצב שיעור ההשתתפות בבחירות לכנסת בעשור האחרון על כ-65%. גם במישור של ייצוג נשים בראש הרשויות המקומיות לא חל שינוי ניכר, ועדיין מדובר בייצוג זעום. מצב עגום זה של הפוליטיקה המקומית מדאיג על שום השפעתן הרבה של הרשויות המקומיות על חיי היומיום של האזרח, וכן משום שהשתתפות בזירה של הפוליטיקה המקומית עשויה להיות מקור להעצמת האזרח ולהגביר את ההשתתפות הפוליטית בכללה.