אמצעי ביטחון וענישה קולקטיבית

הטיעון העיקרי נגד ענישה קולקטיבית מתבסס על ערך כבוד האדם, שממנו נגזרת הדרישה להתייחס לכל פרט כאל תכלית כשלעצמה ולא כבאמצעי להשגת תכליות אחרות. לכן ענישה קולקטיבית אסורה לחלוטין.

לעיתים קרובות ננקטים בישראל אמצעים שמטרתם המוצהרת היא מניעת טרור ושמירה על ביטחון הציבור, שיש הטוענים, בישראל ובעולם, כי הם משום "ענישה קולקטיבית" פסולה מבחינה חוקית ומוסרית. אלא שהשימוש במונח "ענישה קולקטיבית" בשיח הציבורי והמשפטי מאופיין בהיעדר בהירות ועקביות.

האמצעים ללחימה בטרור ולמאבק בו פוגעים לא פעם בבני אדם שאינם נושאים באחריות למעשי הטרור. מתי פגיעה קולקטיבית זו היא בלתי נמנעת או ניתנת להצדקה, ומתי מדובר בענישה קולקטיבית?