מבצע

הפריימריס המפלגתיים של 1996 ותוצאותיהם הפוליטיות

מחקר מדיניות 12

  • מאת:
  • שנה:
  • כריכה: רכה
  • מספר עמודים: 39 עמ’
  • מחיר: 45 ₪ מחיר מבצע: 25 ₪

מחקר זה מנתח את תהליכי הבחירות המקדימות שנערכו במפלגות העבודה, הליכוד ומרצ בשנת 1996 על ידי בדיקה מעמיקה של תקנוני הבחירות, תוצאותיהן, פרסומי המועמדים, הידיעות בעיתונות, ראיונות שנערכו עם מועמדים ותצפיות שנערכו באזורי ההצבעה. 

נייר העמדה בוחן האם אותן המטרות שבשמן הוצדק אימוץ הפריימריס (בחירות מקדימות) אמנם הושגו. בחינה ביקורתית של הפריימריס המפלגתיים מראה כי גם אם שיתוף אזרחים בפוליטיקה המפלגתית רצוי מהבחינה הנורמטיבית, הרי שיש חשיבות גדולה לדרך יישומו. בחינת הסוגיה נעשתה באמצעות ניתוח השפעתם של הכללים הפורמאליים ושל שיטת הפריימריס שאומצו בעבודה, בליכוד ובמרצ, לקראת בחירות 1996, על התנהגות השחקנים העיקריים שלקחו בהם חלק: המפלגות, המועמדים, וחברי המפלגה בעלי זכות הבחירה. תוצאות הבחירות המקדימות נבחנו בארבעה ממדים: השתתפות, תחרותיות, הענות וייצוגיות. המחקר התבסס על מקורות ראשוניים כגון: חומר מפלגתי (תקנונים, תוצאות בחירות), פרסומי מועמדים (מודעות, מנשרים), עתונות (יומונים ומקומונים) ועל עבודת שטח שכללה ראיונות עם מועמדים ותצפיות שנערכו באתרי ההצבעה ובכינוסים מפלגתיים. לפי ממצאי המחקר, הציפיות שתלו המצדדים בשיתו? חברי המפלגות בבחירת מועמדיהן לכנסת נכזבו.

השתתפות:

הקלות בה הוענקה זכות ההשתתפות בפריימריס המפלגתיים, יחד עם התמרוץ האדיר להתפקדות המונית, הובילו להרחבת מעגל ההשתתפות בפוליטיקה המפלגתית. אולם הרחבה זו הניבה פירות באושים: הצטרפות חברים שאינם תומכי המפלגה, נטישה המונית של חברי המפלגות לאחר הפריימריס המפלגתיים, תופעת ההתפקדות הכפולה. השוואת זכויות המצטרפים לצורך פריימריס, שלעיתים אינם ממצביעי המפלגה, לאלו של החברים והפעילים הנאמנים, יוצרת בעיות חריפות בפעילות המפלגות. בעוד שכמות החברים גדלה, טיבם של אילו מפוקפק, כשחלק לא קטן מהם אינם אפילו מבין מצביעי המפלגות אליהן הצטרפו כחברים.

יצוגיות:

הבחירה האישית הישירה במסגרת גוף בוחר גדול תרמה לחיזוק הצורך במנגנוני הבטחת ייצוג לקבוצות חברתיות ( נשים, מיעוטים, עולים וכו') ולפריפריות הגיאוגרפיות. השימוש המוגבר במנגנונים אלו פוגע בתדמית אלו שייצוגם מובטח ומנציח את אותה הנחיתות התחרותית שבעטיה מאומצים מנגנונים אלו מלכתחילה. עם זאת, חיוניותם של מנגנוני תיקון הייצוג בלטה כשלמעט ייצוג הנשים במרצ, הובטח הייצוג של קבוצות חברתיות ושל האזורים השונים ברשימות רק באמצעותם. בליכוד אף נחשפה משניותם של שיקולי הייצוגיות אל מול השיקולים האלקטורליים לגבי הבחירות לראשות הממשלה כשמנגנונים אלו איבדו ממשמעותם עם כריתת הברית המשולשת עם צומת וגשר.

הענות:

דפוס ההיענות הישן נשמר בחלקו, כשלפחות חלק מאותן קבוצות כח שהיו חזקות במרכזי המפלגות ארגנו קבוצות בוחרים גדולות. בנוסף לכך, התפתחו דפוסים חדשים, כמו פניה "ישירה" לבוחרים, בתיווך התקשורת, על השפעותיה, על התנהגות חברי הכנסת, ופניה לבעלי ממון וענין, שמחירה בצידה. נראה כי רק מרצ הצליחה לשמר מידה של מחויבות מפלגתית של נציגיה בכנסת, בקובעה את הסיבוב הראשון של סינון המועמדים במוסדות המפלגות ובזכות כללי המימון וההוצאות הקשוחים שהגדירה. למרות שניראה כי גם בשיטת הפריימריס אין תגמול אלקטורלי להפרת המשמעת הסיעתית, עדיין נותרות בעיות של איכות החקיקה והשיקולים העומדים בבסיסה, שמושפעים ממסגרת התחרות הקשה.


תחרותיות:

למרות "פתיחתה" של התחרות על המקומות ברשימה, זוכים המועמדים המכהנים ליתרון עצום הנובע ממשאבי העוצמה הפוליטיים, הכלכליים והתקשורתיים העומדים לרשותם. בשלושת מסגרות ההתמודדות שנסקרו היתה מידת תחרותיות נמוכה, אפילו היכן שנעשה מאמץ מודע להשוואת תנאי התחרות. עיקר "רענון" הרשימות נבע ממנגנוני תיקון הייצוג, בעיקר המחוזות. רובם של אלו מבין המועמדים החדשים שבכל זאת הצליחו להיבחר, אינם מזן חדש, אלא קורצו מחומרים מוכרים ומקובלים בפוליטיקה הישראלית -- אנשי כוחות הביטחון וראשי ארגון רבי עוצמה.

היסוד היחיד שקשה לערער על חשיבותו הוא של הריטואל הדמוקרטי, הסמלי בעיקרו, של ההשתתפות הנרחבת. מכל מקום, המחיר ששולם מונחי ייצוגיות, הענות ותחרותיות בוגם מחיר הרחבת ההשתתפות לא הניב אפילו דיבידנדים אלקטורליים. בבחירות 1996 נופץ המיתוס על הקשר בין פתיחת שיטת הבחירות הפנימית לבין הצלחת מפלגות בבחירות. מיתוס זה בוסס על ההתאמה בעיתוי אימוץ שיטת השביעיות בשנת 1997 ועליית הליכוד ולאימוץ "הפריימריס" בשנת 1992 וניצחון העבודה. מפלגות ששיתפו את חבריהן בבחירת רשימת המועמדים לא הצליחו ב- 1996 בבחירות הכלליות: ייצוגם של הליכוד, בשיתוף עם צומת, ושל העבודה ומרצ בכנסת נפגע, בעוד שמפלגות שבחרו את מועמדיהן במוסדות מפלגתיים או באמצעות מינויים זכו דווקא להצלחה גדולה יותר. קשה היום לטעון לקשר חיובי בין פתיחת המפלגה לבין השגיה בבחירות הכלליות ויש הטוענים כי המאבק הפנים - מפלגתי הקשה הכרוך ב"פריימריס" אף פגע בתפקוד המפלגות הגדולות במערכת הבחירות עצמה.

נייר העמדה מסכם בטענה הבאה: "יישום הליכים שנראו כיותר דמוקרטים היה הרסני יותר מאשר מועיל. מכך אין להסיק, כפי שנהוג לעיתים רבות לעשות במסגרת השיח הציבורי בנושא זה, כי רצויה חזרה "לחדרים אפופי העשן" של הועדה המסדרת או אפילו למרכזים ומנגנונים רבי העוצמה. התיקונים הנדרשים כוללים איזונים, במסגרתם יכולים להשתלב ולהתממש טוב יותר חלק מהערכים הגלומים ברעיון שיתוף החברים בחיי המפלגה ובהכרעותיה המרכזיות".

בימים אלו, נראה כי עידן ה"פריימריס" חלף. מפלגות מעיזות לחזור בהן ולהשיב את בחירת המועמדים למוסדות מפלגתיים. לפי הניתוח, אין להצטער על נטישת שיטת ה"פריימריס". עם זאת, מחברי נייר העמדה מאמינים שיש מקום למימוש אותם הערכים שבשמם הוצדק אימוץ שיטת ה"פריימריס". שיטת ה"פריימריס" של מרצ, שבה הונהג מנגנון סינון מועמדים בידי מוסדות המפלגות שהרכיבו את מרצ, נראית כשיטה עדיפה בעיניהם, אך גם היא לקתה במגרעות לא מעטות. מחקר מקיף בנושא בחירת מועמדים ב- 1996 , שיפורסם בחודשים הקרובים, יכלול גם המלצה כיצד לממש ערכים אלו באופן שיחבר בין הפוליטיקה האישית והמפלגתית.

מבוא

מסגרת הניתוח

השתתפות

ייצוגיות

היענות

תחרותיות

סיכום ומסקנות

הערות

ביבליוגרפיה