החברה הערבית בישראל והבחירות הארציות

להלן עיקרי הדברים:

יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה:"הסוגיה המשמעותית ביותר שתכריע את תוצאות הבחירות הקרובות היא דפוסי ההצבעה בקרב הציבור הערבי. להנהגה הערבית יש תפקיד מרכזי בשיח- לא רק מול הציבור הערבי, אלא גם מול הציבור היהודי. על הפוליטיקאים הערבים לפנות גם אל הציבור היהודי ולהשיב לחברה הערבית את הלגיטימציה להשפעה".

ח"כ שלי יחימוביץ', העבודה: "השתתפות הערבים בישראל בבחירות לכנסת עשויה לשנות את המאזן הבין גושי. יש לזה פוטנציאל לשינוי המציאות הפוליטית. השתתפותם בתהליך הדמוקרטי חיונית, זו טיבה של הדמוקרטיה. חיזוק הדמוקרטיה והגדלת שיעור ההצבעה לכנסת הוא משימה של כולנו, יהודים וערבים כאחד".

ח"כ רם בן ברק, כחול לבן: "אני מקווה שהציבור הערבי יצביע בהמוניו, ינהר לקלפיות. העובדה שהימין הקיצוני שולט במדינת ישראל, הסיבה שסמוטריץ' קובע היום את סדר היום והסיבה לכך שחוק הלאום נחקק, נובעת מכך שהערבים הם לא חלק מהמשחק הפוליטי. ההשתתפות שלהם הייתה יכולה לשנות את המציאות הזאת".

ח"כ אורנה ברביבאי, כחול לבן: "מדינת ישראל היא קודם כל מדינה יהודית, ולגיטימי שתגדיר עצמה ככזו. עם זאת, כמדינה יהודית ודמוקרטית, עליה להבטיח שוויון זכויות לכל אזרחיה. אינני יכולה לשתף פעולה עם מפלגות שלא מכירות בקיומה של המדינה".

ח"כ איימן עודה, חד"ש-תע"ל: "אנחנו במצב של חוסר לגיטימיות בפוליטיקה הישראלית, אך לא תהיה החלטה על שוויון אמיתי ללא האזרחים הערבים. למדנו לקח, הקשבנו לציבור שלנו ואנחנו מקימים מחדש את הרשימה המשותפת. נעשה הכל כדי להעלות את אחוזי ההצבעה בקרב הציבור הערבי".

ח"כ היבה יזבק, רע"מ-בלד: "אי אפשר לדבר על שיתוף פעולה בזמן שחברי הכנסת הישראלים, במיוחד מהאופוזיציה, מטיפים לחברי הכנסת הערבים איך עליהם לעבוד, על מה להתבטא ובמה לא. יש לנו ציבור שבחר בנו, ורק לו אנחנו חייבים דין וחשבון".

ח"כ יוסף ג'בארין, חד"ש-תע"ל: "יש קשר בין שיא יכולת ההשפעה הפוליטית שהייתה לחברה הערבית בשנות ה-90, לבין מסע הדה-לגיטימציה נגד הערבים. הימין פתח במסע דה-לגיטימציה נגד הציבור הערבי, והצליח. הציבור היהודי לא יכול לשנות את תפיסותיו בנושאים שקשורים לציבור הערבי, כי הוא לא שומע את האלטרנטיבות".

פרופ' מוסטפא כבהא, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה: "הקמת הרשימה המשותפת בינואר 2015 נחשבת כמאורע הפוליטי החשוב ביותר בתולדות הפוליטיקה הערבית בישראל. זהו אחד ההישגים החשובים ביותר שאמורים היו להיות להם השלכות אסטרטגיות ארוכות טווח, אך הם לא השכילו לנצל את ההישג הזה".

ח"כ עיסאווי פריג, מרצ: "הציבור הערבי מיואש, ומביע אדישות מוחלטת. גם אלה שכן הצביעו, עשו זאת בעקבות כוח המרצה אדיר. שיעור ההצבעה בחברה הערבית ייקבע ביומיים האחרונים, וזו פונקציה הדוקה עם רמת ההמרצה שתהיה בשטח. לא ניתן לנבא זאת".

עו"ד בשאיר פאהום-ג'יוסי, יו"ר שותפה, עמותת יוזמות אברהם: "ההרגשה היא ששיעור ההצבעה נבע מגורמים בתוך החברה הערבית, פירוק הרשימה המשותפת וחוסר השכנוע בקרב הציבור הערבי באפקטיביות המשחק הפוליטי. עם זאת, אי אפשר להתנהג כאילו חוק הלאום לא קיים".

נסרין חדאד חאג'-יחיא, מנהלת התכנית ליחסי יהודים ערבים במכון הישראלי לדמוקרטיה: "שנות ה-90 סימנו שינוי בשיח הממשלתי כלפי הציבור הערבי. בעקבות אירועי אוקטובר 2000, שיעור ההשתתפות החל לרדת בהדרגה, ונוצר קו שבר ביחסים בין הציבור הערבי למדינה. בבחירות 2015 עלה שיעור ההצבעה בתגובה להקמת הרשימה המשותפת, ובבחירות האחרונות הגיע לשפל חסר תקדים בגלל פירוקה. רוב הכעס הופנה לעבר חברי הכנסת הערבים, ולרגע היה אפשר לחשוב שאין חוק לאום".

פרופ' גידי רהט, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה: "האדישות בקרב הציבור הערבי היא תוצאה של חולשה ארגונית של המפלגות הערביות. המוסד המפלגתי המודרני נחלש בשנים האחרונות, בעיקר בשל היעדרן של המפלגות ברשויות המקומיות, כשאת מקומן תופסות החמולות. על המפלגות הערביות להתארגן ולהתכונן היטב לפני בחירות, ולנסות לעודד את הציבור שלהן להצביע".

אריק רודניצקי, המכון הישראלי לדמוקרטיה: "ככל שהציבור הערבי יקבל מהפוליטיקאים רושם שהם פועלים בסינרגיה, כך תגדל הנכונות שלו להצביע ביום הבחירות. גם לרטוריקה בפוליטיקה הישראלית יש משמעות אדירה. אם מנהיגי כחול לבן ישכילו לדבר באופן ישיר וגלוי לציבור הערבי, תגדל תחושת השותפות והאפקטיביות של האזרחים הערבים, ויגדל הסיכוי להשתתפותם בבחירות".