הצעת חוק התקשורת (חוק השידורים)
הצעת חוק השידורים מציעה רפורמה חשובה בשוק התקשורת בישראל, אך לצד צעדים נחוצים היא גם מבטלת את כל מנגנוני האבטחה של איכות התוכן העיתונאי, מקנה סמכויות אכיפה רחבות מדי לרגולטור, ולכן עלולה לפגוע במקצועיות העיתונאית. החשש הוא שפתיחת השוק לתחרות לא מפוקחת תוביל ל"מירוץ לתחתית" או לריכוזיות בשל העובדה שהשוק קטן. בנוסף, הליך החקיקה עצמו מלא פגמים הואיל וההצעה לא קיבלה את אישור היועמ"שית ואת רשות האסדרה וגם עקפה את ועדת הכלכלה והעבירה את הדיון לוועדה מיוחדת, כדי לעקוף התנגדויות
Photo by Olivier Fitoussi/Flash90
מהו חוק השידורים (חוק התקשורת – שידורים), התשפ"ה–2025?
חוק השידורים הוא רפורמה ממשלתית רחבת היקף שמבקשת להסדיר מחדש את שוק בתקשורת בישראל. מטרתו המוצהרת היא לפתוח את השוק לתחרות, להסיר חסמים רגולטוריים ולהתאים את המסגרת החוקית להתפתחויות הטכנולוגיות של השנים האחרונות.
אולם החוק נוגע גם בליבת הדמוקרטיה: בחופש הביטוי, בעצמאות התקשורת וביכולת של הציבור לצרוך מידע אמין ומגוון.
מה כולל החוק?
1. איחוד רשויות הרגולציה הקיימות לרשות אחת שתפעל כתאגיד סטטוטורי עצמאי.
2. החלפת מודל הרישוי של כלי תקשורת במודל רישום: במקום חלוקת רישיונות, ספקי תוכן וחדשות יחויבו להירשם, אך לרגולטור ינתנו סמכויות לבטל או להתלות רישום.
3. ביטול החובה על הפרדה בין יצרני חדשות לגופי השידור: לא תהיה חובה להקים חברת חדשות נפרדת.
4. פתיחת השוק לתחרות: הסרת חסמים רגולטוריים והשוואת תנאים בין שחקנים חדשים לוותיקים.
5. חובת השקעה בהפקות מקור: כל ספק תוכן, כולל חברות סטרימינג בינלאומיות כמו נטפליקס, יחויב להשקיע בהפקות מקור מסוגה עילית.
מהן הבעיות המרכזיות בהצעת החוק?
• ביטול ההפרדה המבנית בין יצרני חדשות לגופי שידור נעשית מבלי להציג מנגנון שייגן על עצמאות יצרני החדשות מפני לחצים כלכליים או פוליטיים, ועל איכות החדשות והמקצועיות העיתונאית.
• מודל הרישום וסמכויות האכיפה מעניקים לרגולטור סמכויות נרחבות, כולל הטלת קנסות גבוהים, שעלולים להפוך למכשיר שליטה בשחקנים.
• פגמים בהליך החקיקה: הצעת החוק היא הונחה בכנסת חרף קביעת הייעוץ המשפטי שאינה בשלה לחקיקה, ללא השלמת עבודת המטה הנדרשת, ותוך עקיפת ועדת הכלכלה - הוועדה המוסמכת לדון בה - באמצעות הקמת ועדה מיוחדת שנועדה לנטרל התנגדויות להצעה בתוך הקואליציה עצמה.
