חוות דעת

תוספת תקציב למפלגות המקיימות פריימריז

המכון הישראלי לדמוקרטיה בעד הצעת החוק שתעלה היום (א') לועדת שרים לענייני חקיקה להגדיל את התקציב למפלגות המקיימות פריימריז. החוק הקיים נוהג בסטנדרט כפול ומפלה דווקא את המפלגות המקיימות מנגנונים דמוקרטיים ומאפשרות לציבור הרחב לקחת חלק פעיל בפוליטיקה.


חוו"ד בענין הצעת החוק לתמרוץ הליכים דמוקרטיים פנים-מפלגתיים

אנו מבקשים להביע תמיכה בהצעת החוק שבנדון. הצעת חוק שביסודה הרעיון שיש לממן, לתגמל ואף לתמרץ דמוקרטיה פנים מפלגתית ראויה בעיננו והמלצה ברוח זו אף הופיעה במספר חיבורים קודמים מטעמנו, החל מהספר תיקון שיטת הממשל (רהט ואחרים, 2013) וכלה בחוברות המלצות ממוקדות וקצרות אשר פורסמו בשנים 2011 (המכון הישראלי לדמוקרטיה וישראלים להצלת הדמוקרטיה, 2011) ו-2015 (פלסנר ורהט, 2015).

במערכת הפוליטית הישראלית פועלות מפלגות משני סוגים. בסוג הראשון נכללות מפלגות המקיימות חיים פנימיים דמוקרטיים, המתבססות על חברי מפלגה, נשענות על מוסדות נבחרים ובוחרות את מנהיגיהן ומועמדיהן בהליכים דמוקרטיים כוללניים. על הסוג השני נמנות מפלגות שהתנהלותן אינה מתבססת על הליכים דמוקרטיים.

בישראל נהוגה מערכת סטנדרטים כפולה, אשר באופן אירוני פוגעת דווקא במפלגות המקיימת דמוקרטיה פנימית. מפלגות אלה נושאות בעול כספי כבד, שנובע מהצורך לממן את ההליכים הדמוקרטיים הפנימיים המתקיימים בהן. בנוסף, הן נתונות לרגולציה מחמירה, שבעטיה נקשרות בשמן לא פעם פרשיות שליליות, הקשורות בהליכי הבחירות הפנימיים: העסקת קבלני קולות מפוקפקים, “מפקדי ארגזים“ המוניים, מתפקדים כפולים, זיופים בקלפיות ומועמדים העוברים על חוקי המימון (גיוס תרומות ותקרת הוצאות). תדמיתן של המפלגות מהסוג השני, הלא דמוקרטי, אינה נפגעת מהטעם הפשוט שמלכתחילה אין מתקיימים בהן הליכים פנימיים דמוקרטיים. כ־ 75% מנפחו של חוק המפלגות - אחד החוקים העיקריים המסדירים את פעילות המפלגות בישראל - מתייחסים למעשה למפלגות הפתוחות בלבד.

בניגוד לחוקים הנהוגים בפינלנד, גרמניה ובניו זילנד ובמקומות נוספים, הצעת החוק שבנידון אינה מטילה חובה על כל המפלגות לקיים דמוקרטיה פנים מפלגתית אלא מתגמלת את אלו המקיימות אותה. ככל הידוע לנו, למעט המקרה של נורבגיה (עד ביטול החוק בשנת 2002), במקרה של התערבות המדינה בענייני הדמוקרטיה הפנימית במפלגות, נהוג בעולם הדמוקרטי לחייב ולא לתמרץ דמוקרטיה פנימית במפלגות. עם זאת, בהתחשב באופייה של מדינת ישראל ובאופי המפלגות בה זהו צעד סביר. במילים אחרות, מתוך איזון בין ההכרה באוטונומיה של מפלגות ושל קבוצות חברתיות לבין הרצון לעודד את הדמוקרטיה הפנים־מפלגתית, ובמיוחד את ערך ההשתתפות הפוליטית מעבר לבחירות הכלליות, אנו מסכימים כי הצעת החוק אשר אינה מחייבת מפלגות לנקוט הליכים דמוקרטיים אך מתגמלת את המפלגות שיבחרו בדרך הזאת הינה ראויה.

הצעת החוק אף מכירה בשני סוגים של דמוקרטיה פנים מפלגתית, זו הישירה באמצעות חברים וזו העקיפה באמצעות נציגים אשר נבחרו בידי החברים ובכך היא דומה ברוחה לחקיקה הנהוגה בגרמניה ובניו-זילנד.

יש להדגיש כי לא מדובר באפליה של מפלגות מסוימות אלא בפיצוי על הוצאות נוספות אשר נגרם בעטים של מימוש ערכים דמוקרטיים, ערכים שישראל כמדינה דמוקרטית צריכה לעודד ולקדם. גם אם אפשר להתווכח האם דמוקרטיה פנים-מפלגתית היא נגזרת של ערכיה היהודיים של מדינת ישראל (אנו מעדיפים פרשנות זו), הרי שהחוק, באפשרו בחירה למפלגות, אינו כופה שינוי סדרי עולם על מי שאינו מעוניין בכך או שלשיטתו מדובר בערך המתנגש עם ערכים אחרים.

לצד תמיכתנו הכללית בהצעת החוק, אין אנו מתעלמים מהליקויים ומנקודות התורפה הרבים המלווים את ההליכים הדמוקרטיים הפנים-מפלגתיים ובייחוד אלו של שיטת הפריימריז. אנו סבורים שלצד הכרה עקרונית של המדינה – שתלווה בתמיכה כספית – בחשיבות של דמוקרטיה פנים-מפלגתית, יש גם לפעול למען החלשת ההשלכות השליליות של הפריימריז. בין אלו: הכוח העודף של קבוצות מתפקדים מאורגנות על-פני האזרח המתפקד החופשי, הפעילות הפסולה של קבלני קולות הפוקדים לעיתים למפלגה גם אזרחים שכלל לא נמנים על תומכיה ומצביעיה והתופעה של חברוּת כפולה. דרכי פעולה אפשריות להתמודד עם כשלים אלה הוצגו על-ידינו במספר חיבורים קודמים (רהט ואח', 2013; קניג ואח', 2015).

 


מקורות שאוזכרו:

המכון הישראלי לדמוקרטיה. ישראלים להצלת הדמוקרטיה. 2011. המלצות לתיקון שיטת הממשל ותכנית פעולה. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

פלסנר, יוחנן וגדעון רהט. 2015. תכנית תיקון שיטת הממשל בישראל. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

קניג, עופר, גדעון רהט, מיכאל פיליפוב ואור טוטנאור. 2014. פחות תמורת יותר: חברי מפלגות בישראל, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

רהט, גדעון, שלומית ברנע, חן פרידברג ועופר קניג (עורכים). 2013. תיקון שיטת הממשל. ירושלים ותל אביב: המכון הישראלי לדמוקרטיה ועם עובד.