בחירות בעולם: מקסיקו וקנדה 2000

מערכת הבחירות האמריקנית של נובמבר, על תוצאותיה השנויות במחלוקת והליך ספירת הקולות המתמשך, עוררה באופן טבעי תשומת לב עולמית והעמידה לדיון את שיטת הבחירות ואת מהלך חילופי השלטון. ההתמקדות בבחירות האמריקניות הותירה בצל את קיום הבחירות בשתי המדינות השכנות לארצות הברית: מקסיקו וקנדה.

מערכת הבחירות האמריקנית של נובמבר, על תוצאותיה השנויות במחלוקת והליך ספירת הקולות המתמשך, עוררה באופן טבעי תשומת לב עולמית והעמידה לדיון את שיטת הבחירות ואת מהלך חילופי השלטון. ההתמקדות בבחירות האמריקניות הותירה בצל את קיום הבחירות בשתי המדינות השכנות לארצות הברית: מקסיקו וקנדה.

מקסיקו

הבחירות לנשיאות ולפרלמנט המקסיקני, שהתקיימו בתחילת יולי 2000, היוו צעד משמעותי לקראת התבססותה של דמוקרטיה מהותית במדינה שבה הייתה קיימת שנים רבות דמוקרטיה פורמלית בלבד. המשמעות של מערכת הבחירות הייתה כפולה: הן מבחינת הליך הבחירות והן מבחינת תוצאותיהן.
מבחינת ההליך, הייתה זו מערכת הבחירות החופשית, הנקייה והתחרותית ביותר בהיסטוריה של מקסיקו:

התקשורת הייתה פתוחה לדיונים ולעימותים של המועמדים השונים. סקירת מערכת הבחירות לא הייתה מוּטָה, כפי שקרה במערכות בחירות קודמות, בהן שימשה התקשורת שופר תעמולה למפלגת השלטון. פורסמו סקרים תכופים והחשיפה של שני המועמדים העיקריים לנשיאות הייתה דומה.
לראשונה תִפעלה את הבחירות ופיקחה עליהן ועדת בחירות עצמאית, אשר הפחיתה באורח משמעותי את היקפי השחיתות ואת האפשרות של מפלגת השלטון לערוך מניפולציה של ספירת הקולות ושל תוצאות הבחירות.

אישיותו הכריזמטית ודעותיו המתונות של וינסנט פוקס הביאה לכך שלראשונה נתפס בציבור מועמד אופוזיציה לנשיאות כמועמד לגיטימי ובעל סיכויים. מערכת הבחירות הצמודה הייתה ערה ותחרותית יותר ממערכות בחירות בעבר.

מבחינת התוצאות, הבחירות יצרו תקדים היסטורי, כאשר לאחר 71 שנים רצופות בהן אחזה ברסן השלטון "המפלגה המהפכנית הממוסדת" (PRI), היא הפסידה והעבירה את השלטון ליריבתה "מפלגת הפעולה הלאומית" (PAN). המועמד של מפלגת השלטון הנצחית, פרנסיסקו לבסטידה, הצליח לזכות רק ב-36.1 אחוז מן הקולות, ואילו המועמד של PAN, וינסנט פוקס, זכה לתמיכה של 42.5 אחוז. ארבעה מועמדים נוספים התחלקו בשאר הקולות, ומכיוון שעל-פי חוקי הבחירות המקסיקניים המנצח זקוק לרוב רגיל, הוכרז פוקס כנשיא הנבחר.

ניצחונו של פוקס סימל את סיומו של עידן השיטה החד-מפלגתית שרווחה במקסיקו מאז 1929. אמנם, מאז אמצע שנות ה-70' עבר על מקסיקו תהליך דמוקרטיזציה מוגבל (הרוב הפרלמנטרי של PRI כורסם, מועמדי אופוזיציה מונו למושלים ולראשי ערים) אולם רק כעת, עם נישולה של מפלגת השלטון הנצחית ממוסד הנשיאות, חשים אזרחים רבים כי ארצם הפכה לדמוקרטיה אמִתית.

למרות נצחונו, עומד פוקס בפני תקופת כהונה לא-פשוטה. בבחירות לפרלמנט, שנערכו במקביל לבחירות לנשיאות, השיגה מפלגתו 224 מושבים שאינם מספקים לה רוב. פוקס נאלץ לצרף לממשלתו מפלגות נוספות, ובמקביל להתמודד עם פקידי ממשל וביורוקרטים הנאמנים למפלגת השלטון לשעבר.

קנדה

בהשוואה למהפך ההיסטורי במקסיקו ולתהליך הבעייתי שעברה ארצות הברית, נראה שהבחירות לפרלמנט בקנדה, שנערכו ב-27 לנובמבר, התנהלו על מי מנוחות. מערכת הבחירות הייתה קצרה, המנצח היה ברור ואפילו במאזן הכוחות בפרלמנט לא חלו שינויים משמעותיים.

המפלגה הליברלית, בראשותו של ראש הממשלה ז'אן קרטיין, זכתה בפעם השלישית ברציפות ברוב מוחלט, ומאיישת 172 מתוך 301 מושבי הפרלמנט. מבין ארבע המפלגות האחרות המיוצגות בפרלמנט, התייצב "המערך הקנדי" (The Canadian Alliance - מפלגה שקמה על חורבות מפלגת הרפורמה השמרנית) כמפלגת האופוזיציה העיקרית, לאחר שזכתה ב-66 מושבים.

למרות שלכאורה לא חל שינוי בולט בנוף הפוליטי הקנדי, מעידות תוצאות הבחירות על התפתחות חשובה הקשורה לזהות של האזרח הקנדי ולזיקה שלו כלפי המסגרת הפדרלית: השסע הלשוני האנגלו-צרפתי, אשר בלט מאוד במשך שנות ה-90', התמתן מעט. המפלגה הקוויבקית הבדלנית איבדה שישה מושבים, והליברלים זכו להישגים נאים בפרובינציה. על שסע זה מאפילה כעת חלוקה ברורה אחרת הנובעת פחות מהבדלים אידאולוגיים ויותר מהבדלים גאוגרפיים-תרבותיים - בין המערב החקלאי, השמרני והמיושב בדלילות לבין המזרח הליברלי, המתועש והמודרני.

חלוקה זאת בולטת עוד יותר בהרכב הפרלמנטרי, בשל שיטת הבחירות הרובית הנהוגה בקנדה. המפלגה הליברלית המנצחת זכתה רק ב-9 מתוך 74 המושבים ששולחות לפרלמנט שלוש הפרובינציות המערביות. "המערך הקנדי" זכה רק בשני מושבים בחלק המזרחי של קנדה. כל שאר 64 נציגיו בפרלמנט נבחרו במערב.

שסע גאוגרפי-תרבותי זה יוצר מצב שבו קנדים רבים חשים כי לא נותרה עוד מפלגה לאומית שתייצג את האינטרסים של כל האזרחים, מחוף לחוף. פיזור האוכלוסייה הלא-שווה בקנדה (מזרח צפוף, מערב וצפון דלילים) מביא לכך שפרובינציה אחת - אונטריו - המאיישת יותר משליש ממושבי הפרלמנט, היא המכתירה בפועל כל ממשלה. מצב זה גורם לתסכול גובר והולך מצד הפריפריה במערב.

הכתוב מבוסס על:

* The Economist, "Happy Birthday, Senor Fox," July 8th 2000, pp. 59-60.

* Brown, D. L., " East-West Division Emerges In Canada," Washington Post, November 29th 2000, p. A32.

* www.elections.ca