ההישגים הלימודיים הנמוכים בבתי הספר הערבים-בדואים בנגב הם גורם משמעותי, הפוגע בתדמיתו של בית הספר, הן בקרב ההורים והן בקרב התלמידים. מהו הקשר בין הישגים אלה לבין מדיניות משרד החינוך כלפי בתי הספר במהלך השנים האחרונות?
מאז ומתמיד סבלה מערכת החינוך הערבית בישראל מאי-שווין ממסדי שקוף. האי-שווין כלפי מערכת החינוך הערבי מהווה משולש מערכתי שהזרוע הראשונה היא אי שוויון תקציבי, הזרוע השנייה היא אי-שוויון ייצוגי בפיקוח ובניהול מערכת החינוך והזרוע השלישית היא חוסר שוויון בתכנים הלימודים ובתכוניות הלימודים
על שרת החינוך החדשה להקים מינהל חינוך ערבי עצמאי ואוטונומי במשרד החינוך, שיעניק לחברה הערבית בישראל השפעה על תכני הלימוד וגיוס כוח ההוראה, ויתקן את המצב הנוכחי בו השליטה אינה בידיהם כלל
כבר שנים שהאוכלוסייה הבדואית בנגב חשה שאין נכונות מצד המדינה לבוא לקראתה, דבר שבתורו מוביל לתחושות תסכול ומצוקה שרק הולכות וגוברות. על מנת למנוע עימות בין מדינת ישראל והבדואים בנגב, המדינה חייבת להכיר בזכות הבדואים על אדמתם, לשתפם בתכנון עתידם, ולהפסיק עם מדיניות מפלה רבת השנים
בתי הספר הערביים הבדואיים בנגב נמצאים הרחק מאחור ביחס למערכת החינוך העברית - החל בתשתיות וכלה באיכות בתי הספר, מה שבא לידי ביטוי בהישגים הלימודיים. כל אלה מקשים על החברה הבדואית בנגב להשתלב באקדמיה, בשוק העבודה ובחברה הישראלית
