ד"ר נסרין חדאד חאג'-יחיא

חלפו חודשים מהחלטת הממשלה, אך התכנית הרב-שנתית ליישובים מעורבים טרם הובאה לאישור הממשלה. היו גורמים רבים לאירועי מאי, אך המצב החברתי-כלכלי הקשה בערים המעורבות מצמיח גם רגשות של עוינות. על הממשלה לאשר בהקדם האפשרי את התכנית מתוך ראיה לטווח רחוק, ומתוך דאגה לביטחונם של אזרחי ישראל היהודים והערבים כאחד.

הממשלה שהוקמה רחוקה מאוד מלהיות התגשמות החלומות של הציבור הערבי, אבל היא נקודת פתיחה טובה לצמצום הפערים בישראל. כעת, במקביל לתקוות הגדולות שתולה הציבור הערבי בפוליטיקה הארצית, הבשורה האמיתית לה אנו מחכים בישראל היא שותפות בכל המישורים האחרים של חיינו

יחד עם זאת, נרשמה עלייה משמעותית בהוצאה למשק בית; תמותת תינוקות בחברה הערבית היא פי 2 בחברה היהודית, ובנגב מטפס לכ-1 מכל 100 תינוקות; פשיעה בחברה הערבית: גידול של 44% במספר אירועי הירי תוך 3 שנים

מהפכת ההשכלה הגבוהה: שנתון החברה הערבית 2021 חושף שנתוני הזכאות לבגרות בחברה הערבית קפצו בעשור האחרון לכ-64%; שיעור הסטודנטים הערבים הוכפל; עליה משמעותית בסטודנטים למדעי המחשב לכ-16%

שנתון החברה הערבית בישראל 2021, שיוצא לאור זו השנה הראשונה במכון הישראלי לדמוקרטיה, סוקר את השינויים שחלו בעשורים האחרונים בחברה הערבית בתחומים מגוונים, בהם חינוך, תעסוקה ואורח חיים

במשך חמישים השנים האחרונות חלו תמורות אדירות בקרב הנשים הערביות בישראל, אך מבחינת נוכחותן בראש הרשויות המקומיות, הזמן עצר מלכת. במקביל למאבקן על הזירה הציבורית-פוליטית שבה לא הצליחו להתקדם כמתבקש, עליהן לעמוד כתף אל כתף עם הגברים הערבים במאבק על הזירות שבהן הם מתקשים

שיעור בעלי הדירות הערבים בערים המעורבות צלל בעשור האחרון, כאשר מדובר בירידה של כמעט פי עשרה מזאת שנרשמה בציבור היהודי, ופי כחמישה מהציבור הערבי הכללי. במקביל חלה נסיקה בשיעור שוכרי הדירה מקרב אותם תושבים

מחקר זה נועד לשרטט תמונת מצב עדכנית לצד מגמות ותמורות בערים המעורבות, בחמישה תחומים הקשורים זה לזה בעבותות: רווחה, חינוך, השכלה גבוהה, תעסוקה ופשיעה, במטרה לסייע לקביעת כלי מדיניות

המצוקות הקשות של החברה הערבית צפו לאחרונה על פני השטח עם גל פשיעה קשה ומדמם. תחילתו של הפתרון המיוחל עשויה להיות תכנית החומש החדשה לחברה הערבית, שמביאה איתה הבטחות גדולות מאי פעם. ד"ר נסרין חדאד חאג' יחיא, ראשת התכנית לחברה הערבית בישראל של המכון, מתארחת בפודקאסט שלנו עם רועי כ"ץ ואדריאן פילוט ומסבירה במה התכנית החדשה שונה מאלו שקדמו לה, ומה חייב לקרות כדי לסגור סוף סוף את הפערים – אבל לגמרי התפספס עד היום

מערכת החינוך לא קיימה את משאלתו של המחוקק הן באשר לתלמידים יהודים הן באשר לתלמידים ערבים, מה שהוביל לעוינות ולניכור בין יהודים וערבים והערים קשיים על שילוב החברה הערבית כחלק אינטגרלי מהחברה הישראלית. כעת ייתכן שהתהוותה שעת כושר לשינוי פני הדברים, בין היתר בזכות זהותה של שרת החינוך הנוכחית

דבריו המרגשים של הנשיא יצחק הרצוג בטקס הזיכרון לקורבנות הטבח בכפר קאסם הם צעד משמעותי להכרה ולקירוב, ותוכניות החומש והשותפות הפוליטית נוסכים תקווה, אך לפנינו עוד כברת דרך ארוכה עד שאזרחי ישראל הערבים יהפכו לשותפים שווים ולגיטימיים בכלכלה, בחברה ובפוליטיקה הישראלית

רק 49% מהבנים הערבים בערים המעורבות זכאים לבגרות, לעומת 68% בקרב הבנים היהודים באותן ערים. מצבן של הבנות הערביות בערים המעורבות טוב יותר משל הבנים, אבל הפערים בין הבנות היהודיות בערים המעורבות לבין הערביות גדולים אף הם. סקירה מיוחדת על הפערים בחינוך בערים המעורבות

המשבר במערכת החינוך כולל בין היתר, מחסור של כ-10,000 מורים. אפשר לגייס מורים ללא תעודת הוראה, להגדיל את אחוזי המשרה. אבל צעד אחד, מתבקש במיוחד, לא נעשה: שילוב מורים ומורות מהחברה הערבית בבתי ספר יהודיים.

היעדרותו של הציבור הערבי ממוקדי ההנהגה הצעירה שקמה במחאה החברתית של 2011, בשילוב תת-הייצוג שלו במוקדי השלטון, הביאו לכך שגם הישגיה המוגבלים של המחאה כמעט שלא השפיעו על החברה הערבית. ייתכן שהמחאה החברתית של הציבור הערבי הגיעה בחלוף עשור, באירועי מאי 2021, וחשוב להקשיב לזעקה שעלתה ממנה

לצד השותפות הפוליטית המבורכת החדשה בממשלה, יש לחזק ולטפח שותפות מקצועית במשרדי הממשלה כדי לפעול למען הציבור הערבי והיהודי גם יחד

זירת ההשפעה המרכזית עבור הציבור הערבי היא הרשות המקומית. עם זאת, התושבים הערבים בערים המעורבות משתתפים בבחירות המקומיות בשיעור נמוך בהרבה מאשר ברשויות הערביות. בבחירות לכנסת, לעומת זאת, שיעור הצבעתם דומה לממוצע הנמוך בקרב הציבור הערבי. על הממשלה החדשה והרשויות המקומיות לפעול להגברת האמון של התושבים הערבים בהן

המדינה השקיעה משאבים רבים בשנים האחרונות כדי לקדם חלקים מן האוכלוסייה הערבית, אך הצעירים הערבים נפלו בין הכסאות, ורבים מהם נותרים חסרי מעש, ללא תעסוקה או פרנסה. תכנית של שנת מעבר תסייע לאותם צעירים לרכוש כלים ומיומנויות להשתלבות מיטבית בשוק העבודה הישראלי

שיעור העוני של האוכלוסייה הערבית בירושלים כפול מזה שבאוכלוסייה היהודית. גם תקציב החינוך למזרח העיר נופל משמעותי מזה שבמערבה. סדר העדיפויות כאן חייב להשתנות

בתי הספר הערביים הבדואיים בנגב נמצאים הרחק מאחור ביחס למערכת החינוך העברית - החל בתשתיות וכלה באיכות בתי הספר, מה שבא לידי ביטוי בהישגים הלימודיים. כל אלה מקשים על החברה הבדואית בנגב להשתלב באקדמיה, בשוק העבודה ובחברה הישראלית

ראשי הרשויות המקומיות הערביות התגלו במהלך משבר הקורונה כשותפים מלאים ליישום החלטות הממשלה. יחד עם זאת, המשבר חשף את חולשתן המבנית של הרשויות הערביות, אשר מוצאות עצמן במצב שברירי במיוחד ביחס לרשויות יהודיות

שיעור גבוה יותר של מובטלים או עובדים שיצאו לחל"ת ופגיעה עמוקה יותר בשכר ובהיקף המשרה, מעצימים את הבעיות שרווחו עוד קודם לכן בחברה הערבית. קיים חשש אמיתי שמשפחות רבות יתדרדרו לעוני, ושעובדים רבים שנפלטו משוק העבודה לא ימצאו את דרכם חזרה. לאלו עלולות להיות השלכות ארוכות טווח שליליות על החברה הישראלית כולה

גם אם לעיתים נדמה שהממשלה ויתרה על הערבים, הערבים לא ויתרו על רצונם להפוך לשחקן פוליטי משמעותי. יהיו תוצאות הבחירות אשר יהיו, את חשיבות הקול הערבי נראה שכולם כבר הפנימו

כאשר האלימות והפשע הם חלק בלתי נפרד מהמרחב, אלו מחלחלים גם אל הילדים, אפילו במערכת החינוך. התחושה שאין דין ואין דין ביישובים בערביים מפחידה את כולנו, במיוחד הנשים, האמהות

עקב כשלים מבניים וחוסר טיפול הולם מצד רשויות המדינה, צעירים רבים בחברה הערבית אינם מוצאים את מקומם. כדי למנוע את הידרדרותם לאלימות ופשיעה, יש להקים גוף ייחודי שיציע לצעירים וצעירות הכוונה וסיוע ברכישת כלים בצמתי קבלת ההחלטות בכניסתם לאקדמיה ולשוק העבודה

ניסיונות החיזור של לפיד אחר הציבור הערבי הם בבחינת מעט מדי, מאוחר מדי וגם- מזויף מדי. אולם הסכנה האמתית טמונה בתחושת המיאוס הכללית שתחלחל בציבור הערבי בעקבותיהם, אלא אם יאמינו בכנות המאמצים וביכולתם של מנהיגי המפלגות הציוניות לשתף פעולה עם נציגיהם בכנסת

על ראש הממשלה ויתר המועמדים המבקשים לרכוש את אמונו של הציבור הערבי, להבין את המצוקות מהן הוא סובל, בראשן הפשיעה המשתוללת ברחובות, ולהבטיח לטפל בהן ללא קשר להצבעה למפלגה כזו או אחרת

תשתיות רעועות וקושי בהבנת התכנים הנלמדים בזום: הקורונה העצימה את הפערים בין סטודנטים יהודים לערבים. החשש הוא שבשנה הקרובה תהיה נשירה מסיבית של סטודנטים ערבים, דווקא בעידן שבו השכלה גבוהה היא הכלי המשמעותי ביותר למוביליות חברתית וכלכלית

המזומנים אינם אלא צינור החמצן של ארגוני הפשע, ואת מכונת ההנשמה הזו, צריך לנתק ויפה שעה אחת קודם

נאומו של יו"ר הרשימה המשותפת על דוכן הכנסת המחיש את כישלונה של המדינה להעניק לרבים מאזרחיה הערבים את תחושת הביטחון וההגנה לה זקוק כל אזרח. על המדינה להילחם בארגוני הפשיעה הערבים כפי שעשתה בהצלחה עם אלה שנוהלו בידי יהודים, ולייעל את פעולות המשטרה להחרמת נשק לא חוקי בחברה הערבית

הגיע הזמן שאמצעי התקשורת, העורכים והכתבים ייצאו מאזור הנוחות הגאוגרפי והתרבותי ויסקרו גם את האנשים שקולם אינו נשמע, ובמיוחד- את קולן של הנשים הערביות, שספגו פגיעה כלכלית קשה בעקבות משבר הקורונה

השימוש הפופוליסטי המתרחב במונח 'עם ישראל' משאיר חמישית מאזרחי המדינה מחוץ לשיח, וכתוצאה מכך, מחוץ לחברה הישראלית

שנת הלימודים האקדמית נפתחה, אולם כחמישית מהסטודנטים הערבים כלל לא בטוחים שימשיכו בלימודים, כפול משיעור הסטודנטים היהודים; 74% ממשקי הבית של הסטודנטים הערבים נפגעו כלכלית בעקבות המשבר, לעומת 43% ממשקי הבית של הסטודנטים היהודים. פערים קיימים גם בתשתיות האינטרנט ובהבנת התכנים המועברים באמצעות הזום

כשברקע תחילת הסגר הלילי על עשרות יישובים, מרביתם חרדיים וערביים, והקריאה להצבת חיילים במדים ביישובים אלה - על מקבלי ההחלטות לנקוט במספר צעדים הכרחיים אשר יסייעו לתדרך את החיילים לקראת המפגש הרגיש והמורכב על האוכלוסייה הערבית

דבריו של פרופ' רוני גמזו, הפרויקטור החדש למאבק בנגיף הקורונה, כלפי החברה הערבית טומנים בחובם דעה קדומה שפוטנציאל הנזק שלה על הלגיטימציה הציבורית בו, בעיקר בקרב הציבור הערבי, עצום

משבר הקורונה אולי הביא לשיפור במערכת היחסים בין יהודים לערבים בישראל, אולם בכל הנוגע ליחס הממסדי כלפי הערבים- התמונה שונה לגמרי. הגיע הזמן לשלב את נבחרי הציבור הערבי בתהליכי קבלת ההחלטות – ברמה המקומית והארצית

מהם האתגרים הבוערים שעל הממשלה ה-35 לטפל בהם, על מנת להביא לצמצום הפערים בין האוכלוסייה היהודית לזו הערבית במדינת ישראל?

בהשוואה לרוב היהודי, האוכלוסייה הערבית סובלת מרמת תעסוקה נמוכה יותר ואיכותית פחות. הגיע הזמן שלצעירים ערבים ייפתחו אפשרויות תעסוקה אמיתיות, מבלי שייכפה עליהם להתפרנס דווקא מעבודות קשות ומסוכנות כמו ענף הבנייה. נדרשת השקעה ניכרת בתחום החינוך והקצאת המשאבים הדרושים להבטחת בטיחות העובדים בענף זה

בעוד החשש להידבק בקרב הציבור הערבי גבוה מבציבור היהודי, התמיכה בצעדים בהם נוקטת הממשלה נמוכה באופן משמעותי. זאת, במידה רבה בשל המאמצים המוגבלים לדבר בקרב הציבור הערבי, ול"דובר הרשמי" של משבר הקורונה, ראש הממשלה

בעוד במערכת הבריאות עומד שיעורו של הציבור הערבי על כ-18% - פחות משלושה אחוזים מסגל עובדי משרד הבריאות משתייכים לאוכלוסייה הערבית. על מנכ"ל משרד הבריאות לפעול לטובת ייצוג הולם לציבור הערבי במוקדי קבלת ההחלטות במשרד הבריאות באופן מיידי, שכן הייצוג הנמוך מסכן את בריאות כלל הציבור

תכנית השלום האמריקנית בולטת לרעה בהיותה הפסד צורב עבור שני הצדדים: הן עבור העם הפלסטיני, בתוכו גם הערבים אזרחי ישראל, והן עבור אזרחיה היהודים, החפצים עדיין לשמור על ערכיה הדמוקרטיים של המדינה

יחסו העוין של הציבור הישראלי כלפי חברי הכנסת הערבים לא הוגן, בעיקר לאור יחסו האוהד כלפי מנהיגי העולם, חלקם נגועים בעמדות אנטישמיות מובהקות

חוק הלאום, דה-לגיטימציה ואפליה - כך נראה העשור האחרון בראי החברה הערבית בישראל. האוכלוסייה הערבית היא חלק בלתי נפרד מהמדינה, והגיע הזמן שתהיה לה גם נציגות ראויה בשירות הציבורי ובמוקדי קבלת ההחלטות

אחוזי ההצבעה בציבור הערבי היו גבוהים מהמצופה, והערבים אזרחי ישראל הוכיחו שהם רוצים להיות חלק מהמשחק הפוליטי - והחברה הישראלית. אולם היעדר ההתנגדות דווקא מקרב היהודים להתבטאויות האחרונות של ראש הממשלה כלפי חברי הכנסת הערבים, מעבירה את הכדור הדמוקרטי לידיהם

הגורמים לשפל באחוזי ההצבעה בקרב הציבור הערבי רבים, אך לא ניתן להתעלם מהעובדה שגם קמפיינים הממומנים על ידי המדינה, שהיו אמורים לעודד הצבעה בקרב הצעירים הערבים – לא תוקצבו כראוי ולא הותאמו לאוכלוסיית היעד

"רוב הציבור הערבי מעוניין בשלושה דברים: חינוך, כלכלה וביטחון פנים", האמנם? משנתו של נתן אשל על הציבור הערבי שטחית ופטרונית, ומתעלמת מהצורך בצמצום פערים, החלת שוויון על פי ערכי מגילת העצמאות והפסקת הדמוניזציה כלפיו

הפערים בנקודות הפתיחה בין יהודים לערבים ניכרים כבר ברגע שהם יוצאים מחדר הלידה – החל ממקום המגורים, דרך מערכות החינוך הנפרדות וכלה בשוק העבודה. ואולם, ישנן כמה אבני דרך בהן יכולים להתקיים מפגשים משמעותיים בין שתי האוכלוסיות, אך גם שם ישנו פער גדול בשל היעדר חלוקת תקציבים הוגנת ושוויונית

למרות השאיפה לצמצום פערים חברתיים, המיזם לקורס הכנה חינמי לבחינה הפסיכומטרית של המשרד לשוויון חברתי מתעלם מ-20% מהאוכלוסייה בישראל, ואינו כולל גרסה בשפה הערבית. הדבר רק מעמיק את הפערים, שממילא קיימים, ומרחיק את השוויון החברתי המיוחל

מגמת המעבר של משפחות ערביות לערים מעורבות בהן חיים יהודים וערבים התרחבה בשנים האחרונות, אך מה שהיה אמור להיטיב עם המשפחות הערביות בשל הזדמנויות תעסוקה רבות יותר, בעיקר לנשים, נתקל בקשיים כאשר לצד מגוון עבודות רחב, העובדים הערבים משתכרים פחות מאלה היהודים. אם פערי השכר הללו לא יצומצמו, מגמת המעבר עלולה להיבלם, ואיתה גם הפוטנציאל הגלום בערים מעורבות

קשה להאמין שהממשלה היוצאת, זו שאישרה תוכנית חומש לפיתוח כלכלי של יישובים ערביים בתחילת דרכה, היא אותה ממשלה שבחודשים האחרונים חוקקה את חוק הלאום, שמפלה לרעה את הציבור הערבי בישראל. אמנם ההיבט הכלכלי חשוב, אך בבחירות הקרובות על הציבור לשאול - מה שווה פיתוח כלכלי ללא שוויון אזרחי?

לצד ההתפתחויות והמגמות החיוביות שעברה מערכת החינוך הערבי בישראל, ישנם עדיין מספר אתגרים העומדים לפתחה, כמו גם פערים שיש לצמצם - הן ביחס למערכת החינוך היהודי, והן ביחס לצורכי האוכלוסייה הצומחת - כדי להביא לשילוב מיטבי של האוכלוסייה הערבית בחברה ובכלכלה בישראל

בשנים האחרונות ישנה מגמת עלייה במספר הנשים הערביות שיוצאות לעבוד וללמוד באקדמיה, אך ייצוגן בפוליטיקה המקומית נשאר מאחור. החברה הערבית צריכה לעבור עוד דרך ארוכה בטרם נוכל לראות ראש עיר ערבייה

פוליטיקה בצד, מקומות עבודה המעסיקים יהודים וערבים מפתחים את היצירתיות והחדשנות בקרב העובדים, מסייעים להפחתת הניכור בין שתי האוכלוסיות ותורמים למשק. הדרך לעולם תעסוקה אידאלי ושוויוני עוד ארוכה, וכוללת הירתמות של המדינה ושל החברה כולה

במכון הישראלי לדמוקרטיה קוראים לתמוך בתיקון לחוק החברות הממשלתיות המחייב ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית שתעלה לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה.

שיעור התעסוקה וההשתתפות בכוח העבודה של אזרחי ישראל הערבים נמוך בהרבה מהשיעור בקרב שאר האוכלוסייה ועומד על 56.6% וכמחצית מהם חיים מתחת לקו העוני. אם נוסיף למציאות הזו את השינויים בשוק העבודה שמתקדמים בקצב מסחרר ואת עשרות המקצועות שנעלמים וימשיכו להיעלם, יש פתרון אחד מרכזי שיגדיל את השוויון- רכישת השכלה אקדמית

על רקע מערכת הבחירות המוניציפליות, מצאו עצמם אזרחי המדינה, שלא בטובתם, כקהל שבוי בשורה הראשונה הצופה בקרבות התגוששות מכוערים בין מועמדים. לצד הטלת הרפש הבין - אישית, בחרו מספר מועמדים ורשימות להסית במסגרת הקמפיין גם כנגד קבוצות באוכלוסייה. חוט השני המקשר בין הקמפיינים הגזעניים הוא ניסיון לסמן את קבוצת המיעוט כאיום קיומי על שאר תושבי העיר

הערים המעורבות בישראל בהן חיים זה לצד זה ערבים ויהודים הן מרחבים בהם מתקיימת מערכת יחסים מורכבת. בדיקה של הייצוג של הערבים בתוך המערכת העירונית מראה מצד אחד על עליה בייצוג בקרב עובדי העיריות וכן בקרב נבחרי הציבור. עם זאת, גם בערים אלו ייצוגם של הערבים עדיין נמוך ביחס לחלקם באוכלוסייה.

בינואר 2018 דווח בדה-מרקר כי חרף הדחיפות והחשיבות בגיוס מחליף שיכנס לנעליו הגדולות של מנהל הרשות לפיתוח כלכלי בחברה הערבית איימן סייף "במשרד לשוויון חברתי לא ממהרים למצוא מנהל חדש". מאז חלפו שמונה חודשים, "אחרי החגים" תכף אחרינו וקברניט לרשות לפיתוח כלכלי שינווט את ספינת התקציבים וסדרי העדיפויות עבור האוכלוסייה הערבית- יוק

על רקע הדיון שנערך בוועדת השרים לחקיקה בנוגע להרחבת הייצוג ההולם של בני האוכלוסייה החרדית, קוראים במכון הישראלי לדמוקרטיה להרחיב את התיקון, שיחול גם על האוכלוסייה הערבית

מערכת הבריאות בישראל השכילה להבין ששילוב המיעוט הערבי בשורותיה הוא רווח לכל הצדדים- למערכת שזקוקה לכוח אדם מיומן, ולאזרחי ישראל הערבים, הזקוקים לעבודות מכניסות שדורשות השכלה אקדמית. את המודל הזה, הגיע הזמן לשכפל

האופן בו בנויה החברה בישראל כיום מקדם הלכה למעשה את המשך השנאה, הפחד והדעות הקדומות בין יהודים וערבים בישראל. במחקר שנערך במכון הישראלי לדמוקרטיה בשנת 2017, נמצא שרוב מוחץ בקרב היהודים והערבים רוצים שמערכת החינוך תלמד על היסטורית הסכסוך האחד של השני. אמפתיה והכרה בכאב של האחר הן לעתיד משותף טוב יותר 

חרדים וערבים, שתי האוכלוסיות המובדלות ביותר בישראל, ימנו ע"פ התחזיות, בעוד 40 שנה, מחצית מאזרחי ישראל. במהלך המחאה החברתית של קיץ 2011 אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי, "בניכוי ערבים וחרדים, מצבנו הכלכלי מצוין". האמנם? ד"ר גלעד מלאך, ראש התכנית חרדים בישראל ונסרין חדאד חאג'-יחיא, ראש התכנית ליחסי יהודים- ערבים- שניהם חוקרים במכון הישראלי לדמוקרטיה, על מצבם הכלכלי- חברתי של שני המגזרים.

בהנחיית: סמי פרץ, הפרשן כלכלי של דה מרקר

סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה בראשות מפכ"ל המשטרה, ערך יום עיון והעמקה בנושא יחסי המשטרה והמגזר הערבי במכון הישראלי לדמוקרטיה.

יחסים בין יהודים וערבים- על הפנים? לא מדויק. נסרין חדאד חאג'-יחייא, ראשת התכנית ליחסי יהודים-ערבים במכון על היחסים המורכבים שבין ערבים ויהודים. אם ברמה הלאומית הפערים גדולים, דווקא ברמה האישית- בחיי היומיום, בעבודה ובפייסבוק היחסים ביננו מעולים.

דווקא רבין, הגנרל, זה שקרא "לשבור את הידיים והרגליים" באינתיפאדה הראשונה, הכיר ועשה למען חיים משותפים ויצירת בסיס שוויוני בין אזרחי ישראל הערבים לבין היהודים. כאזרחית ערביה איני יכולה להזדהות עם הערכים הציוניים אותם ייצג. ולמרות זאת, נראה כי רבין האדם סלל את השביל, שבו אנו עומדים היום ומחפשים את דרכנו בתוך מדינת ישראל. על כך, עלינו אזרחי ישראל הערבים להצדיע לרבין

מחצית ממשקי הבית הערבים מכניסים פחות מ-8,000 שקל בחודש לעומת רבע מהיהודים; למעלה ממחצית מהערבים מרוויחים כ-2,000 שקל לעומת 12% מהיהודים; אם רוצים לחתור לשוויון ולשפר גם את הכלכלה הישראלית וגם את יחסי היהודים והערבים בישראל, חייבים להתחיל מהבסיס ולאפשר לערבים "לנהור לשוק העבודה"

הבדיקה שערכו בהתאחדות התעשיינים מצביעה על כך שכ-80% מבעלי החברות בצפון סובלים מהיעדר כוח אדם. נתונים אלו, מציגים כשל מדיניות, כמובן על רקע העובדה שלמעלה ממחצית מאוכלוסיית הצפון מורכבת מערבים שהצעירים שבהם מתקשים במציאת עבודה

בשבועות האחרונים, החל קמפיין במדיה בערבית הקורא לאזרחי ישראל הערבים להתעניין בזכויותיהם הסוציאליות ולמנוע ניצול שלהם במקום העבודה. אלא שהפלא ופלא, העובדים שנראים על המסך אינם רק פועלי בניין או מנקים. על המסך מופיעים בעיקר אנשים צעירים- נשים וגברים, בחולצות מכופתרות במהלכה של עבודה משרדית. זהו קמפיין חריג בנוף ולא טריוואלי.

ההתנגשות האחרונה בין המשטרה לחברה הערבית בכפר קאסם, היא עוד רגע של שפל ביחסי המיעוט הערבי עם השלטון. ההתנגשויות האלו, שחוזרות על עצמן בגלים אחת לכמה חודשים מציפות מעל לפני השטח את המציאות היומיומית בחברה הערבית

פעמים רבות אני נשאלת, מה באמת יגרום לנו, אזרחי ישראל הערבים, להרגיש בישראל "כמו בבית". בחוק הלאום שעבר השבוע בוועדת שרים לענייני חקיקה טמונה התשובה האמיתית

עבור אזרחי ישראל הערבים הרואים עצמם כפלסטינים השוויון אינו מתמצה בקבלת ערבים למקומות עבודה או במתן זכויות לבניה. הוא מלווה אותם בכל צעד ומחלחל מאי הכרה בזכויות הלאומיות שלנו ועד לאפליה שיטתית בכול תחומי החיים.

עם פרסום נתוני הלמ"ס על שוק העבודה עולה כי 80% מאזרחי ישראל הערבים מועסקים בעמידה, מחציתם נחשפים לרעש בעוצמה חזקה וכ-40% מהם נדרשים להרים משאות כבדים וחשופים לחומרים רעילים. צפו במחקר בדקה על תופעת חוסר מעש במגזר הערבי, ועל צעדי המדיניות לשיפור המצב

הפוסט של ראש הממשלה המציג הריסה של 11 בתים בקלנסווה כהישג פוגע באזרחי ישראל הערבים ובמרקם העדין שביחסי יהודים-ערבים. אפשר גם אחרת.

מגישי הצעת "חוק המסגדים" לא באמת רוצים לשפר את איכות החיים או להוסיף חוק שנדרש לשם כך. הם רוצים לעשות סיבוב על גבה של החברה הערבית תוך קריצה לבוחריהם על חשבונה של החברה הישראלית המקוטבת כולה.

60 שנה עברו מטבח כפר קאסם, שהפך אירוע מכונן בגיבוש הזהות של המיעוט הערבי בישראל ונקודת מוצא בדרך הארוכה שבה הוא צועד לשם מימוש זכויותיו. ואולם, אזרחי ישראל הערבים עדיין נתפסים על ידי רבים, רבים מידי, כ"אחר" שיש להסתכל בו ממרחק, ובעין חשדנית, מיעוט שהאזרחות שלו היא על תנאי תמידי.

בשנים האחרונות הולכת וגוברת תופעת הפוליגמיה בחברה הערבית בישראל - פוליגמיה דור 2.0 שמתבטאת בכך שגברים לוקחים אישה נוספת. מצב זה אינו בריא ונשאלת השאלה מדוע דווקא כעת, בעשור השנים של המאה ה-21 אנו נחשפים לתופעה ולא רק בקרב דתיים ובדואים בדרום כפי שהיה נהוג לחשוב.

משרד החינוך צריך לתת אופק לצעירים הערבים בהיי-טק, בכלכלה, בסיעוד ובתעשיית הגז המתפתחת בצפון. בתקופה האחרונה, נעשו ניסיונות לשיבוץ מורים ערבים במגזר היהודי ואף הוגדרו יעדים בנושא שבהם עומד משרד החינוך באופן חלקי. צעד זה ללא תמיכה וקידום ראויים לא יצליח להביא לשיפור המצב ורק יגביר את התסכול בקרב הציבור הערבי.

כשאלימות משטרתית תהיה נחלת העבר וכשבמוקד 100 ייתנו מענה מהיר ובערבית - תצליח המשטרה להוריד את הפשיעה בקרב אזרחי ישראל הערבים

ביטויי הגזענות של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' בנושא הפרדת יולדות בבתי חולים מנסים לעקור את הסיכויים לדו קיום מהשורש. זו קריאת השכמה לא לתת יד לדבר ולפעול לחיים משותפים כל אחד במרחבו האישי.

עמידת חד"ש ובל"ד לצד חיזבאללה מחבלת בקידום יחסי יהודים - ערבים בישראל. אך יש לזכור שמדובר בהצהרת פוליטקאים, ולא ברצון הציבור הערבי

נסרין חדאד חאג' יחיא קוראת לראש הממשל לשים לב שהדרך לפיתוח הכלכלה הישראלית עוברת בטייבה, בסח'נין ובנצר ולא במזרח הרחוק.

גל האלימות הנוכחי מזכיר את תחילת אירועי ספטמבר 2000 גם באופן בו החל וגם בתחושת המבוי הסתום והיעדר התקווה לשינוי כתוצאה מאי-אמון בשני הציבורים בתוחלת של פיוס בצורת פתרון מדיני ריאלי היוצרת את "אדי הדלק" המזינים את התבערה. כדי לצאת מן המעגל הזה אנו חייבים לפעול ליצירת תקווה לשני העמים.

לצערנו לא היו הפתעות בתוצאות המיצ"ב שהתפרסמו ביום שלישי האחרון (3.12.2013) בעיתונות. הפערים בין התלמידים בבתי הספר הערביים לבין עמיתיהם בבתי הספר היהודיים ידועים, והם מאפיינים את כל תחומי החיים.