ההסכמים הקואליציוניים של הממשלה ה-37 | תמיכה גורפת בחוקי שר המשפטים
הסעיף העמום טומן בחובו מהפכה משטרית שתפר את האיזונים בין הרשויות ותותיר כוח יתר בידי הרוב הקואליציוני. פגיעה בסמכות ביהמ"ש לביקורת חוקתית, באמצעות פסקת התגברות, ולביקורת מינהלית כמו ביטול עילת הסבירות, תשאיר את זכויות האדם ללא הגנה מהותית.
Photo by Yonatan Sindel/Flash90
על פי סעיף 121, כל סיעות הקואליציה יתמכו בכל הצעות החוק, כולל תיקונים לחוקי יסוד, כפי שיוצעו על ידי שר המשפטים ויעסקו ביחסים בין הרשויות, ובפרט בין הממשלה ובית המשפט העליון ובין הכנסת ובית המשפט העליון, ובכלל זאת חוק יסוד: חקיקה, פסקת התגברות ושינוי שיטת בחירת השופטים. בהסכם נקבע גם כי כל ההצעות בעניינים אלה יקבלו עדיפות בחקיקה על פני כל חקיקה אחרת, במליאה ובוועדות.
אף שהסעיף עמום ולא כולל את פרטי ההסדרים, הוא מקפל בחובו "מהפכה" משטרית של ממש, שתפגע קשות באיזונים ובבלמים שבין הרשויות. בשל החולשה החוקתית בישראל, לרוב הקואליציוני בכנסת, הנשלט על ידי הממשלה, יש כוח מוחלט בחקיקה. הגורם היחיד המאזן כוח הזה הוא בית המשפט העליון. על כן, פגיעה בסמכותו לביקורת חוקתית (באמצעות פסקת התגברות) ולביקורת מנהלית (בדרכים שונות כמו צמצום זכות העמידה, ביטול עילת הסבירות ועוד), תותיר את זכויות האדם בישראל ללא הגנה מהותית. גם התיקונים המוצעים בשיטת בחירת השופטים הם כאלה שיפגעו קשות בעצמאותו של בית המשפט העליון באמצעות פוליטיזציה של מינויים, ואולי גם בעצמאות כל יתר בתי המשפט (שכן הסעיף עמום דיו כדי לחול גם עליהם).
מבחינה תהליכית, שרים וחברי כנסת לא יכולים להתפרק משיקול דעתם ולתמוך באופן עיוור ב"כל הצעות החוק" (כולל תיקונים לחוקי יסוד) מבלי שאלה נזכרים כלל בסעיף ומבלי שהמתחייבים יידעו למה הם מתחייבים.
כדאי להזכיר כי בהסכם הקואליציוני של ממשלת נתניהו בכנסת ה-20, הופיע סעיף דומה לגבי שוק התקשורת: "היה והממשלה תנהיג רפורמות מקיפות בשוק התקשורת, סיעת הליכוד, סיעת (המפלגה האחרת) ויתר הסיעות המצטרפות לקואליציה מתחייבות לתמוך ברפורמות הללו ... סיעות הקואליציה וחבריהן לא יתמכו בהצעות חוק בתחום התקשורת בלא אישור שר התקשורת. סיעות הקואליציה וחבריהן יתנגדו לכל יוזמה ו/או הצעה בתחום התקשורת ששר התקשורת יתנגד לה".
ח"כ אראל מרגלית עתר נגד סעיף זה לבג"ץ בטענה שהוא כובל את שיקול דעתם של שרי הממשלה (בג"ץ 4748/15 מרגלית נ' הממשלה ה-34, 21.10.15). בית המשפט דחה את העתירה, תוך שהוא קובע ש"אין כאן אפוא סוג של 'כרטיס פתוח' לשר… לפנינו טקסט הצהרתי, שכשלעצמו – בכפוף להערה האמורה – אינו מנוגד לדין, ואין לראותו כ'נשמע ונעשה' להבדיל מ'נעשה ונשמע'. ...משקלו מוגבל להצהרה של כוונה לפעול לרפורמות ולהשיג תמיכה פרלמנטרית בהן ככל שיעברו את מסננת הממשלה."
בית המשפט ייחס חשיבות גדולה לכך שהטקסט בהסכם מתייחס לרפורמות שתנהיג הממשלה, ולא שר ספציפי. זאת, בניגוד לסעיף 121 בהסכם כאן. ספק אם יש תוקף חוקי להתחייבות מראש של שרים וח"כים, לתמוך בכל רפורמה שיביא בפניהם שר המשפטים, הקשורה למערכת המשפט, ללא שיקול דעת ואף ללא מסננת של החלטת ממשלה.