לקראת הבחירות המקומיות 2024: מי זכאי להתמודד ומתי ניתן לפסול רשימות?

עובדי מדינה המבקשים להתמודד חייבים להתפטר או לצאת לחופשה לפני סגירת הרשימות • המועמדים חייבים להתגורר בפועל ברשות המקומית שבה הם רצים • ועדת הבחירות המרכזית רשאית לפסול רשימות בלבד – ולא מועמדים – השוללות את קיומה של ישראל כמדינת העם היהודי, את אופייה הדמוקרטי או מסיתות לגזענות.

Photo by Flash90

לאתר הבחירות המקומיות 2024

מי רשאי להתמודד ולהיבחר בבחירות?

סעיף זה מתייחס למועצות מקומיות ועיריות, אך הכללים בנוגע למועצות אזוריות כמעט זהים.

כדי להתמודד ולהיבחר בבחירות למועצה ולראשות המועצה, על אדם לעמוד בתנאים שונים. בין השאר:

• גיל – לפחות 21 ביום הגשת רשימת המועמדים; זכות בחירה בבחירות המקומיות – באותה הרשות שבה הוא מתמודד; מגורים – מקום מגוריו הקבוע ביום הגשת רשימת המועמדים צריך להיות באותה הרשות. כלומר – לא מספיק שתהיה לו זכות בחירה לרשות, אלא עליו להתגורר בה בפועל (בשל כך נאסר על יצחק פינדרוס להתמודד ב-2018 על ראשות עיריית אלעד, משום שאף שהיה רשום כתושב אלעד, מרכז חייו נותר בירושלים); אזרחות ישראלית – נדרשת רק כדי להיבחר לראש רשות. כדי להיבחר לחבר מועצה אין חובה כזו. המשמעות היא שתושבי קבע, כמו רוב ערביי מזרח ירושלים ודרוזים ברמת הגולן, יכולים להיבחר כחברי מועצה.
• עובדי מדינה ונושאי משרה בתפקידים שונים לא יכולים להיות מועמדים בבחירות, ועליהם להתפטר לפני הגשת רשימת המועמדים. למשל: עובדי המוסד לביטוח לאומי ושירות התעסוקה, שוטרים וסוהרים; עובד מדינה שיש לו סמכות הנוגעת לרשות המקומית שבה הוא רוצה להתמודד בתחומים שונים, כמו הענקת רישיונות והעסקה; ושופטים ובעלי תפקידים דומים בבתי דין דתיים (יהודים, מוסלמים ודרוזים). עובדי מדינה אחרים רשאים להתמודד מבלי להתפטר, אך עליהם לצאת לחופשה מעבודתם בתקופת הבחירות. חלק מההגבלות האלה הושעו בשל דחיית הבחירות. לדוגמה, במסגרת החוק שבו נדחו הבחירות נקבעה הוראת שעה שלפיה מי שהיה צריך לצאת לחופשה מעבודתו בשל התמודדותו בבחירות יוכל לשוב אליה בינתיים, אבל יצטרך לצאת שוב לחופשה 30 יום לפני מועד הבחירות החדש.
• שרים וחברי כנסת רשאים להתמודד לתפקיד חבר מועצה או ראש רשות. כך לדוגמה, בבחירות הנוכחיות מתמודד אוריאל בוסו, ח"כ מטעם ש"ס ושר הבריאות, לתפקיד ראש עיריית בני ברק. אך אם חברי הכנסת או השרים נבחרים בבחירות המקומיות, עליהם לבחור בין שני התפקידים: מי שמכהן כנבחר ציבור ברשות מקומית לא יכול לכהן בכנסת או בממשלה (לפי חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951).
• נושאי משרות מסוימות לא רק שאינם יכולים להתמודד כל עוד הם בתפקידם, אלא אף נדרשים לתקופת צינון לפני הבחירות. קצינים בכירים בצבא ובמשטרה המעוניינים להתמודד לתפקיד ראש הרשות נדרשים להתפטר לפחות 100 ימים לפני הבחירות. מי שמילא תפקידים שונים בדרג המקצועי של רשות מקומיות, למשל בעל סמכות בנוגע להענקת רישיונות ולהעסקה, נדרש להתפטר חודשיים (מועמדים לראשות הרשות) או שלושה חודשים (מועמדים למועצת הרשות) לפני הבחירות. למי שכיהן כמנכ"ל הרשות במשך לפחות שלושה חודשים יש תקופת צינון של שנתיים.
• יש גם תקופת צינון של 7 שנים למי שהורשע בפסק דין סופי בעבירה שיש עמה קלון ונידון למאסר בפועל לתקופה של לפחות שלושה חודשים. גם מי שהוכרז כפסול דין או פושט רגל לא יכול להתמודד (אפשר להתמודד רק שנתיים לאחר ביטול ההכרזה על פשיטת רגל).
• מי שהיה ראש רשות והודח מכהונתו משום שהורשע בעבירה שיש עמה קלון, והעבירה נעשתה בעודו ראש רשות או קשורה להיבחרו לראש רשות – לא רשאי להיבחר לראש אותה רשות בבחירות הראשונות שייערכו לאחר הדחתו.
• לגבי חברי ועדה ממונה/קרואה – בשנת 2008 התקבל תיקון לחוק חוק הרשויות המקומיות (הגבלת הזכות להיבחר), תשכ"ד-1964, שלפיו מי שכיהן בוועדה ממונה (כחבר או כיו"ר) של רשות מסוימת לא יוכל להתמודד בבחירות המקומיות הראשונות הנערכות באותה רשות לאחר סיום תפקידו. בשנת 2023 התקבל תיקון נוסף לחוק, שביטל את האיסור הזה וקבע שהדרישה ממי שכיהן בוועדה ממונה תהיה זהה לדרישה מעובדים אחרים של הרשות הנדרשים לתקופת צינון של חודשיים-שלושה לפני הבחירות. התיקון כונה "חוק טבריה", כי הוא היה אמור לאפשר לבועז יוסף, ששימש יו"ר הוועדה הממונה בטבריה, להתמודד על ראשות עיריית טבריה בבחירות הקרובות. ואולם בג"ץ קבע שהתיקון הזה לא יחול על הבחירות המקומיות של 2023 (בג"ץ 5119/23, התנועה לטוהר המידות ואח' נ' הכנסת ואח', החלטה מיום 30.7.2023; ראו חוות דעת של חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה, שהתנגדו ל"חוק טבריה" – גם בשל היותו חוק פרסונלי אבל גם מטעמים מהותיים נוספים, כמו הפוליטיזציה של הוועדה הממונה והגברת ההשפעה של שר הפנים על הבחירות ברשויות המקומיות).
  
  

מתי וכיצד מגישים רשימות ומועמדים?

בערים ומועצות מקומיות:

• כדי שרשימת מועמדים תוכל להתמודד למועצה, עליה להגיש חתימות של לפחות 200 בעלי זכות בחירה ברשות או של לפחות 2% ממספר בעלי זכות הבחירות ברשות (הנמוך מביניהם). סיעה/מפלגה המכהנת בכנסת או סיעה שכיהנה במועצת הרשות היוצאת יכולות אף הן להגיש רשימת מועמדים.
• מספר המועמדים ברשימה צריך להיות לכל הפחות שליש ממספר המושבים במועצה, ולכל היותר כפול ממספר המושבים במועצה (ראו בהמשך על קביעת מספר חברי המועצה).
• כדי שאדם יוכל להתמודד לראשות הרשות, עליו להגיש חתימות של לפחות 750 בעלי זכות בחירה ברשות או של לפחות 3% ממספר בעלי זכות הבחירות ברשות (הנמוך מביניהם). סיעה/מפלגה המכהנת בכנסת או סיעה שכיהנה במועצת הרשות היוצאת יכולות אף הן להגיש מועמד מטעמן.
• על מועמד לראשות הרשות להיות מוצב ראשון ברשימת מועמדים כלשהי למועצה. עם זאת, אין חובה שאותה רשימה אכן תזכה לייצוג במועצה (ראו בהמשך על מקרים שבהם הרשימה של מי שנבחר לראש הרשות לא מצליחה להיבחר למועצה).
  
  

במועצות אזוריות:

• בבחירות למועצות אזוריות התנאים מעט שונים. כפי שיוסבר בהמשך, הבחירות למועצה נערכות בכל יישוב בנפרד. לכן, בכל יישוב, כדי להגיש רשימת מועמדים יש לגייס חתימות של לפחות 2% מבעלי זכות הבחירה ביישוב (שהם לפחות 5 אנשים). מספר המועמדים ברשימה צריך להיות 10-3.
• לגבי מועמדים לראש הרשות – יש להציג חתימות של לפחות 3% מבעלי זכות הבחירה ביישוב או 500 איש (הנמוך מביניהם). ראש הרשות המכהן רשאי אף הוא להגיש מועמדות (גם ללא חתימות). בניגוד למועצות מקומיות ערים – מי שמעוניין להיבחר לראש מועצה אזורית כלל לא חייב להתמודד על מקום במועצה.
  
  

בכל סוגי הרשויות:

• המועד האחרון להגשת רשימות מועמדים הוא 40 יום לפני הבחירות. לגבי הבחירות שייערכו ב-27 בפברואר 2024, המועד היה 40 יום לפני המועד המקורי בסוף אוקטובר 2023 – כלומר, הרשימות נסגרו כבר ב-21.9.
  
  

פסילת רשימות

החוק מאפשר לוועדת הבחירות המרכזית לכנסת לפסול רשימה מהתמודדות בבחירות המקומיות "... אם יש במטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע, אחד מאלה: (1)  שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי; (2)   שלילת האופי הדמוקרטי של המדינה; (3) הסתה לגזענות" (חוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965, סעיף 39א). מי שיכולים להגיש עתירה בבקשה לפסילת רשימה מטעמים אלה הם היועץ המשפטי לממשלה או ועדת הבחירות של הרשות המקומית הרלוונטית, ואפשר לערער על פסילה לביהמ"ש העליון (בהסכמת נשיא ביהמ"ש העליון). עילות הפסילה כאן דומות לאלו הנוגעות לבחירות לכנסת, לפי סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, אך בהבדלים מסוימים: ראשית, קיימת עילה נוספת המאפשרת פסילה בבחירות לכנסת אך לא בבחירות לרשויות המקומיות – תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל; ושנית, בבחירות לכנסת אפשר לפסול רשימה וגם מועמד ספציפי, ובבחירות לרשויות המקומיות – רק רשימה.

שיטת הבחירות – ערים ומועצות מקומיות

בניגוד לבחירות לכנסת, בבחירות המקומיות מצביעים בשני פתקים: פתק אחד – לראש הרשות; ופתק שני – למועצת הרשות. שיטה זו היא תולדה של רפורמה משמעותית שהתקבלה ב-1975 ויושמה לראשונה בבחירות של 1978. עד אז, ההצבעה הייתה בפתק אחד בלבד, למועצה, והמועצה היא שבחרה את ראש הרשות (קצת בדומה לאופן שבו הכנסת מביעה אמון בממשלה).

• שיטת הבחירות לראש הרשות פשוטה. כל מצביע רשאי לבחור בפתק של אחד המועמדים; אם מועמד מסוים זכה בלפחות 40% מהקולות הכשרים בבחירות – הוא נבחר בסיבוב הראשון; ואם לא – כעבור שבועיים נערך סיבוב שני בין 2 המועמדים המובילים, ומי שקיבל יותר קולות מנצח. אם יש מועמד אחד בלבד, נערכות בחירות בעדו או נגדו. אם מספר הקולות בעדו היה גדול יותר ממספר הקולות נגדו – הוא נבחר; אם לא – המועצה בוחרת ראש רשות מבין חבריה. אם יש רק מועמד אחד וגם רק רשימה אחת בבחירות למועצה – המועמד מוכרז כראש רשות ללא בחירות.
• שיטת הבחירות למועצה דומה לשיטת הבחירות לכנסת. זוהי שיטה רשימתית-סגורה: כל מצביע רשאי לבחור פתק של רשימה אחת (אין אזורי בחירה בתוך אותה רשות, ואין לבוחרים אפשרות להשפיע על דירוג המועמדים בתוך הרשימה). חלוקת המושבים במועצה מתבצעת כך:
  • שר הפנים קובע את מספר המושבים במועצה. השר קובע זאת בצו, לפי מספר התושבים ברשות ובהתאם ל"גבולות גזרה" שנקבעו בחוק. לפי החוק, המספר המינימלי הוא 5 חברים – במועצות מקומיות שיש בהן עד 1,000 תושבים; והמספר המקסימלי הוא הוא 31 – בערים המונות מעל 100 אלף תושבים שר הפנים רשאי לקבוע כי יהיו בין 21 ל-31 חברי מועצה.שר הפנים יכול גם לקבוע כי ברשות מסוימת יהיה מספר גדול יותר של חברי מועצה מהמספרים שמובאים כאן, בהתאם להגבלות הקבועות בחוק. בפועל, בבחירות המקומיות הקרובות, במועצות המקומיות הקטנות ביותר יהיו 7 חברי מועצה – למשל מטולה, שבה 1,901 תושבים; ובשלוש הערים הגדולות יהיו 31 חברי מועצה: חיפה (כ-335 אלף תושבים), תל-אביב (כ-577 אלף) וירושלים (כ-1.6 מיליון).
  • אם הרשימה של מי שנבחר לראש הרשות לא נבחרת למועצה אז ראש הרשות הנבחר מצטרף למועצה ומספר חבריה גדל באחד.אמנם כלל זה יועד למקרים חריגים, אך בפועל הוא חל במקרים לא מעטים. מקרה מפורסם הוא זה של משה ליאון, שב-2018 נבחר לראשות עיריית ירושלים אך רשימתו, "ירושלים שלנו", לא נבחרה למועצה ולכן הוא התווסף כחבר למועצה, שגדלה ל-32 חברים. באותן בחירות היו מקרים כאלה גם ברשויות חרדיות מעטות (עמנואל ובית"ר עלית) ואחרות, אך כמעט כל המקרים מתרחשים ברשויות ערביות. לפי נתונים שאספו חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה (ד"ר אריאל פינקלשטיין, ד"ר איתמר יקיר ויחיאל נעם), בבחירות 2018, מבין 78 עיריות ומועצות מקומיות ערביות שנערכו בהן בחירות, ב-52 (67%) לא נכנסה רשימתו של ראש הרשות למועצה, וברוב המקרים קיבלה קולות בודדים בלבד. ברור אפוא שמדובר בצעד מכוון: המועמד לראש הרשות מתמודד בכוונה ברשימה "פיקטיבית", שלא תעבור את אחוז החסימה, וכך הוא מרוויח מושב נוסף במועצה וכוחו הפוליטי גדל. בחוות דעת שפרסמו חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה הם ביקרו את הכלל הזה של הוספת ראש רשות כחבר מועצה, וקראו לשנותו.
  • אחוז החסימה בבחירות, שהוא האחוז מתוך סך כל הקולות הכשרים הדרוש כדי לקבל ייצוג במועצה, אינו אחיד אלא נקבע באופן נפרד לכל רשות. לשם כך מחלקים את מספר הקולות הכשרים בבחירות במספר חברי המועצה העומדים לבחירה – ומספר זה הוא ה"מכסה". אחוז החסימה הוא 75% מהמכסה. כיוון שאחוז החסימה נקבע לכל רשות בנפרד – הוא גם שונה מאוד בין רשות לרשות. ככלל, אחוז החסימה גבוה יותר ברשויות קטנות. כך למשל, בבחירות 2018 עמד אחוז החסימה בתל אביב על 42%, ואילו בג'יש (גוש חלב) הקטנה על 8.33%. 
  • לאחר מכן מחלקים את מספר הקולות שניתנו לרשימות שעברו את אחוז החסימה במספר חברי המועצה העומדים לבחירה – מספר זה הוא ה"מודד", שהוא מספר הקולות שדרוש כדי לזכות במנדט אחד במועצה.
  • כל רשימה שמשתתפת בחלוקת המנדטים מקבלת מספר מושבים לפי המספר השלם (בעיגול למטה) שיוצא מחלוקת מספר הקולות שהיא קיבלה בבחירות במודד.
  • לאחר מכן, אם נשארו מושבים במועצה שלא אוישו, נערכת "חלוקת העודפים", לפי גודל ה"עודף" של כל סיעה. לדוגמה, אם המודד עמד על 10,000 קולות, סיעה א' זכתה ב-15,000 קולות וסיעה ב' ב-22,000 קולות, אז בחלוקת המנדטים הראשונים תזכה סיעה א' במנדט אחד וסיעה ב' ב-2 מנדטים; אך בחלוקת העודפים תזכה סיעה א' במנדט נוסף – משום שנשאר לה עודף של 5,000 קולות ואילו לסיעה ב' עודף של 2,000 קולות בלבד. בשלב זה גם מובאים בחשבון הסכמי העודפים בין סיעות – 2 סיעות שחתמו על הסכם עודפים יחושבו בעת חלוקת העודפים כסיעה אחת גדולה.
  • כדי להמחיש את שיטת הבחירות, נביט על הבחירות למועצת עיריית תל-אביב-יפו בבחירות 2018. מספר הקולות הכשרים היה 200,490. מספר חברי המועצה שעמדו לבחירה היה 31, ועל כן המכסה הייתה 6,467 = 200,490/31. אחוז החסימה הוא כאמור 75% מהמכסה, כלומר 4,851 = 200,490 * 0.75. המשמעות היא שרשימה הייתה צריכה לזכות ב-4,851 קולות כדי שתוכל לזכות לייצוג במועצה. בבחירות השתתפו 22 רשימות, מתוכן 11 עברו את אחוז החסימה. 11 הרשימות שעברו את אחוז החסימה קיבלו ביחד 177,528 קולות. כדי לחשב את המודד, חילקו את המספר הזה במספר חברי המועצה: 5,726 = 177,558/31. כלומר – 5,726 קולות "שווים" מושב אחד במועצה. הרשימה הגדולה, ביותר, רשימת "תל-אביב אחת" בראשות רון חולדאי, זכתה ב-37,598 קולות. מספר זה העניק לה בתחילה 6 מושבים במועצה (37,598 הקולות שהיא קיבלה, חלקי המודד שהוא 5,726, שווה 6.57, או 6 מושבים ועודף של 3,242 קולות), ולאחר מכן היא זכתה במנדט נוסף במסגרת חלוקת העודפים. לעומת זאת, הרשימה הקטנה ביותר שעברה את אחוז החסימה, רשימת יאפא, זכתה ב-6,000 קולות, מה שזיכה אותה בתחילה במנדט אחד ועודף של 274 קולות; עודף זה לא הספיק לה לזכות במנדט נוסף במסגרת חלוקת העודפים, והיא נותרה עם מנדט אחד במועצה.
  • אם מתמודדת רשימה אחת בלבד – אין בחירות, והיא זוכה בכל המושבים במועצה.
    
    

סוגי רשימות בבחירות למועצה – מועצות מקומיות ועיריות

ההבחנה בין סוגי הרשימות המתמודדות בבחירות המקומיות נקבעת לפי שתי שאלות:

1. האם רשימת המועמדים מבוססת על סיעה שכיהנה במועצה הקודמת, או שמדובר ברשימה חדשה? כדי שרשימה תיחשב לסיעה שכיהנה במועצה היוצאת, עליה להזדהות ככזו 66 יום לפני הבחירות, בישיבת מועצה מיוחדת הנקראת "ישיבת הזדהות".
2. האם קיימים קשרי מימון בין הרשימה המקומית לבין מפלגה ארצית המיוצגת בכנסת? מבלי להיכנס לעובי הקורה נציין שקשרים כאלה, שמוגדרים באופן פורמלי בעת הגשת הרשימות, פירושם שמבחינה כספית הרשימה המקומית היא חלק בלתי נפרד מהמפלגה הארצית – אם כי הקשר הזה לא חייב לבוא לידי ביטוי בשם או אותיות הרשימה המקומית, ויש להניח שבוחרים רבים שמצביעים לרשימה מקומית מסוימת כלל לא מודעים לכך שיש לה קשר פורמלי עם מפלגה ארצית. במקרה של קשר פורמלי כזה, הגוף המקומי יכונה "סיעת בת" (אם היא סיעה שכיהנה במועצה היוצאת) או "רשימת בת" (אם היא רשימה חדשה), ואילו המפלגה הארצית – "סיעת אם".
   
   

בהתאם לכך, יש כמה גופים פוליטיים המתמודדים בבחירות:

• "רשימה חדשה" זו רשימת מועמדים שלא מייצגת סיעה שכיהנה במועצה היוצאת, ואין לה ללא קשר לסיעת אם כלשהי. לדוגמה, ב-2018 התמודדה בירושלים רשימה חדשה בשם "חביליו מצילים את ירושלים", שזכתה באותה מערכת בחירות במנדט אחד.
• "רשימת בת" היא רשימת מועמדים חדשה הקשורה לסיעת אם. ב-2018 התמודדה בתל אביב יפו רשימת הבת של המפלגה הארצית חד"ש בשם "אנחנו העיר בראשות אסף הראל". רשימת הבת העמידה מטעמה את מועמדותו של אסף הראל לראשות העירייה. הראל לא זכה בראשות העיר, אך הרשימה זכתה בארבעה מושבים במועצה.
• "סיעה יוצאת" מייצגת סיעה שכיהנה במועצה היוצאת ואינה קשורה לסיעת אם. ב-2018 התמודדה הסיעה היוצאת "דרך חדשה ברשות רוביק דנילוביץ'" בבאר שבע. הרשימה זכתה ב-16 מושבים במועצה, ודנילוביץ', שהתמודד מטעמה לראשות העירייה, נבחר לתפקיד. רשימה זו היא המשך של רשימה זהה שהתמודדה וזכתה במושבים במועצה גם ב-2013.
• "סיעת בת" היא סיעה יוצאת שיש לה קשר לסיעת אם. ב-2018 התמודדה סיעת בת "ראשון ביתנו" מטעם המפלגה הארצית "ישראל ביתנו", וזכתה במנדט אחד. סיעה זהה התמודדה מטעם ישראל ביתנו וזכתה בייצוג במועצה גם ב-2013. כאמור, סיעת אם יכולה "להריץ" יותר מסיעת בת אחת באותה הרשות. לדוגמה, בבחירות למועצת עיריית חולון ב-2018 התמודדו שתי סיעות בת מטעם הליכוד: סיעה אחת זוהתה באופן פומבי עם הליכוד – "סיעת הליכוד בכנסת מחל הליכוד בראשות מאיר חלבי"; וסיעה שנייה הייתה סיעת בת רשמית של הליכוד, אך שמה לא העיד כלל על כך: "חולון מתחדשת בראשות שי קינן".
• "רשימת מועמדים משותפת" היא רשימת מועמדים שמוגשת על ידי שני גופים או יותר מהבאים – סיעה יוצאת, רשימת בת, סיעת בת (אך לא רשימה חדשה, שאינה יכולה לחבור לרשימה משותפת). בעת הגשת רשימה כזו, לגבי כל מועמד יש לציין לאיזה גוף ספציפי הוא משתייך. לדוגמה, ב-2018 התמודדה רשימת המועמדים המשותפת "קצב מרצ יש עתיד בראשות אמיר כוכבי" בהוד השרון. רשימת המועמדים המשותפת הזאת זכתה בחמישה מנדטים, ומטעמה נבחר כוכבי לראשות עיריית הוד השרון. רשימת המועמדים המשותפת הזאת הורכבה מ"קצב", שהייתה סיעה יוצאת, וכן משתי סיעות בת של המפלגות מרצ ויש עתיד (בבחירות המקומיות הקרובות, מרצ כבר לא תוכל להיות סיעת אם – כיוון שאינה מיוצגת בכנסת). יש אף מקרים מעטים של מפלגות שברמה הארצית הן יריבות וברמה המקומית הן משתפות פעולה ברשות מסוימת במסגרת רשימה משותפת: לדוגמה, בבחירות ברחובות ב-2018 התמודדה רשימה משותפת לסיעות האם של העבודה והליכוד, וזכתה בשלושה מנדטים במועצה.

מבלי להיכנס לעובי הקורה, נציין שהחוק "מיטיב" במידת מה עם רשימות וסיעות בת לעומת רשימות "עצמאיות" שאינן קשורות למפלגה ארצית, במיוחד בכל הנוגע להתנהלות כספית: ככלל, לרשימות וסיעות בת קל יותר לגייס כספים והן מוגבלות פחות בנוגע להוצאת כספים לעומת רשימות עצמאיות. הבדלים מסוימים בנוגע למימון קיימים בקרב הרשימות העצמאיות, בין רשימות חדשות לסיעות יוצאות, והם ככלל מיטבים עם סיעות יוצאות.

משרד הפנים פרסם את כל הרשימות והמועמדים לבחירות הקרובות. אך נכון לכתיבת שורות אלה (אמצע ינואר 2024), המידע על סוג הרשימה, לרבות המידע על הקשרים בין רשימות מקומיות לבין מפלגות ארציות, אינו מפורסם באופן פומבי – בניגוד להצהרת משרד הפנים שהבטיח שהמידע יפורסם. יש אמנם רשימות בת שמצהירות בפומבי על הקשר שלהן עם מפלגות ארציות, למשל בשם או אותיות הרשימה – אך כאמור, הדבר אינו חובה ורשימות רבות לא עושות זאת. בתגובת משרד הפנים לתחקיר שערך אתר "שקוף" בעניין זה באמצע חודש ינואר, נאמר שמשרד הפנים ישיב לכל פנייה ספציפית שהוא יקבל בעניין זיקה בין רשימה מקומית למפלגה ארצית – אך ברור שבודדים בלבד יפנו באופן יזום אל משרד הפנים בשאלות כאלה, וזהו אינו תחליף הולם לפרסום פומבי של כל הזיקות האלה.אפרת אביבי, "שקיפות בבחירות המקומיות? משרד הפנים הבטיח – אבל לא הבטיח לקיים", שקוף, 16.1.2024.

לדעתנו מדובר במידע חשוב, ויש פגם בכך שהוא אינו מפורסם: מנקודת מבט דמוקרטית יש ערך לכך שכל בוחר יידע (או לפחות יוכל להשיג את המידע בקלות רבה) לאיזו רשימה בדיוק הוא מצביע, אילו גופים הרשימה הזו מייצגת, ובמיוחד אם היא קשורה למפלגות ארציות – ולאילו מפלגות בדיוק.

שיטת הבחירות – מועצות אזוריות

במועצות האזוריות מתקיימות לא רק בחירות לראשות המועצה ולמועצת הרשות אלא גם בחירות לוועדי היישובים. כלומר, תושב ביישוב במועצה אזורית מצביע בשלושה פתקים: פתק כחול לוועד היישוב, פתק לבן לרשימה למועצה האזורית, ופתק צהוב לראשות המועצה האזורית.

• שיטת הבחירות לראשות מועצות אזוריות זהה לשיטת הבחירות לראשות מועצות מקומיות ועיריות. נדגיש שכמו בבחירות למועצות מקומיות וערים, גם כאן – אם מי שנבחר לראש הרשות לא נבחר למועצת הרשות, הוא מצטרף אליה אוטומטית. ההבדל הוא שמועמד לראש מועצה אזורית לא חייב כלל להתמודד למועצה ביישוב שלו – בניגוד למועמד לראשות עירייה או מועצה מקומית, שחייב להיות מוצב במקום הראשון באחת מרשימות המועמדים.
• לעומת זאת, שיטת הבחירות למועצה שונה: כל יישוב הוא אזור בחירה אחד נפרד, והנציג או הנציגים שלו למועצה נבחרים בנפרד. לכל יישוב יש לפחות נציג אחד במועצה, וליישובים גדולים יש יותר מנציג אחד. המספר המדויק נקבע לפי "מודד כללי", שהוא מספר התושבים ש"שווים" מושב אחד במועצה, ואותו מפרסם שר הפנים לפני הבחירות לכל מועצה בנפרד, לאחר המלצת המועצה עצמה; אם המועצה לא המליצה על מודד, כל יישוב המונה עד 750 תושבים יזכה לנציג אחד במועצה, ויישובים גדולים יותר – לשני נציגים. בבחירות הקרובות, במועצה האזורית נווה מדבר, הכוללת ארבעה יישובים ערביים, ייבחרו ארבעה נציגים בלבד למועצה – נציג מכל יישוב. לעומת זאת, במועצה האזורית הגדולה ביותר מבחינת מספר התושבים, מטה בנימין, יש 28 יישובים ו-30 חברי מועצה.
  מעניין לציין שלעתים יכולים להיות מה שאפשר לראות כ"עיוותים" במספר חברי המועצה. לדוגמה, במועצה האזורית מטה יהודה, שמבחינת מספר התושבים היא קטנה יותר מאשר מטה בנימין, יש הרבה יותר חברי מועצה – 64, לעומת כאמור 30 במטה בנימין. הסיבה היא שבמטה יהודה יש הרבה יותר יישובים (57, לעומת 28 במטה בנימין), וכל יישוב כזה זכאי כאמור לנציג אחד לפחות במועצה. עיוות אחר נוגע דווקא לגודל המודד הכללי: בעוד במועצה האזורית נווה מדבר יש ארבעה יישובים שלכל אחד מהם נציג אחד במועצה, במועצה האזורית אלונה יש שלושה יישובים שלכל אחד מהם שלושה נציגים במועצה; זאת, למרות שכל היישובים בנווה מדבר גדולים יותר מבחינת מספר התושבים מכל היישובים באלונה. הסיבה היא שהמודד הכללי עבור יישובי נווה מדבר עומד על 1,500, ואילו המודד הכללי עבור יישובי אלונה עומד על 175 בלבד.
• ביישובים ששולחים נציג אחד בלבד למועצה – ואלו כאמור רוב היישובים – שיטת הבחירות פשוטה מאוד: הרשימה שזכתה במסגרת הקולות הגדול ביותר שולחת את המועמד הראשון ברשימה למועצה. ביישובים כאלה, ההגדרה של "רשימה" היא לרוב פורמלית בלבד – למעשה מדובר במידה רבה בבחירות "ראש בראש" בין מועמדים אינדיבידואליים, קצת בדומה לבחירות לפרלמנט במחוזות חד-נציגיים (כפי שנהוג למשל בארה"ב ובבריטניה). לרשימה יש משמעות רק אם הנציג שנבחר למועצה עוזב אותה – ואז מחליף אותו מספר 2 ברשימה.
• ביישובים ששולחים יותר מנציג אחד למועצה, ראשית מחשבים את המודד: מספר הקולות הכשרים ביישוב חלקי מספר הנציגים שהיישוב שולח למועצה. כל רשימה שמשתתפת בחלוקת המנדטים מקבלת מספר מושבים לפי המספר השלם (בעיגול למטה) שיוצא מחלוקת מספר הקולות שהיא קיבלה בבחירות במודד. לאחר מכן, אם ליישוב נותרו נציגים במועצה שלא "חולקו" בין הרשימות, מתקיים שלב חלוקת העודפים: הנציגים הנותרים מתחלקים בין הרשימות לפי סדר גודלם של עודפי הקולות שהם קיבלו (הקולות ש"נשארו" לרשימות לאחר חלוקת המנדטים לפי המודד, שהתבצעה קודם לכן).
• בכל מקרה, אם יש רק רשימה אחת – אז כמו בבחירות למועצות של ערים ורשויות מקומיות לא מתקיימות בחירות, ואותה רשימה זוכה בכל המושבים במועצה של אותו היישוב.
• הבדל נוסף בין סוגי הרשויות הוא שרשימות בבחירות למועצות האזוריות לא יכולות להיות כלל קשורות למפלגות ארציות – הן תמיד רשימות "עצמאיות".